אין מדורות ל"ג בעומר ויובל 50 לבלוג – הבלוג היומי של עלית קרפ
היום אנחנו חוגגים יובל חמישים (בינתיים רק חמישים יום, לשמחתנו) לבלוג הקורונה שלי. חייזר, לו היה נוחת ברחובות עירי, לא היה מנחש בשום פנים ואופן שהייתה כאן קורונה אי פעם. זעיר פה וזעיר שם יש עדיין עוטי מסכות, אבל אם הייתה כאן מגפה, שאריותיה טואטאו מזמן.
מי שלא מכיר את לוח השנה (כי הוא חייזר) בוודאי גם לא הבחין, שאחת מתופעות הלוואי הברוכות של הקורונה היא איסור הדלקת מדורות. אינני חובבת גדולה של חגים בכלל, אבל השנוא עליי מכולם הוא ל"ג בעומר. ממדורות קטנות שהיינו עורכים בנעורינו לפעמים אפילו בתוך חבית, הפכה גם מדורת ל"ג בעומר להזדמנות של רבים בחברה הישראלית להפגין מקוריות, יצירתיות והכי חשוב, להשתתף בתחרות המדורה של מי הכי גדולה.
לא עזר כמה שאמרו שזה מעלה מאוד את זיהום האוויר, מזיק לצמחייה ולחי ושלא לדבר על זה שזה כר פורה לכל מיני פסיכופתים, שאני אפילו לא רוצה להגיד למה משמשות אותם המדורות, ערב ל"ג בעומר היה הערב הכי מגעיל בשנה, ולמחרת בבוקר היה לכלוך של כלים חד פעמיים, שרידי מדורות שלא תמיד כובו, ולפעמים גם שרפות ודיווחי זוועה מארגונים למען בעלי חיים.
והשנה? הידד לקורונה! הכל נאסר על פי התקנות לשעת חירום וייאכף על ידי משטרת ישראל. מי ייתן והתקנות הללו יימשכו גם בשנה הבאה, רק בלי הקורונה בבקשה.
המשק מתעורר לחיים?
דווקא עכשיו, כשהמשק מתעורר לחיים, נגוזות המון תקוות. בעלי עסקים קטנים שהיו בטוחים שרק יפתחו את המשק, כל האנשים ירוצו לעסקים שלהם ויקנו מי-יודע-מה, וכל נותני השירותים שקיוו שברגע שהמשק ייפתח יחודשו ההזמנות מהם – מוצאים עצמם עכשיו לפני שוקת שבורה.
במקומות רבים, גם אם העבודה ממשיכה, השכר קוצץ ואנשים חיים בחוסר ודאות. התחושה הזאת בוודאי שאינה מעודדת הוצאות מכל סוג שהוא, שחלק גדול מהמעמד הבינוני הוציא עד לא מזמן בלי להניד עפעף: כספים על טיולים ותיירות, על בגדים, על תמרוקים, על חוגים וגם על שלל מטעמים מכל רחבי העולם שהפכו לחלק מהתפריט הקבוע של כולנו. עכשיו עוצרים לרגע, חושבים על מה אפשר לוותר, מה אפשר לעשות לבד, ומעניקים מחשבה נוספת לכל הוצאה. המשק לא רק קפא לחודשיים, אלא גם יכולתו לשוב לחיים מאוד הידלדלה.
הליכה, נטפליקס ודוד אבידן
ומה עושים בימים כאלה? אתמול ל' ואני יצאנו להליכה הארוכה שלנו, זו של חמשת הקילומטרים, שכבר חודשיים לא הלכנו אותה. לא האמנתי שאצליח לעמוד בזה, אבל היה נהדר. האמת היא, שזו לא ממש ההליכה הארוכה שלנו, כי יש לנו גרסה ארוכה יותר, של תשעה קילומטר, אבל לא צריך להגזים, עוד נגיע גם אליה.
אחר כך הלכנו הביתה וראינו בנטפליקס את הפרק הראשון בסדרה "הכתר".
אתמול, אחרי הרבה היסוסים, התחברתי לנטפליקס. בעולם שבו אין תיאטרון, אין קולנוע ואין אולמות קונצרטים, לפחות נראה קצת טלוויזיה. הפרק הראשון היה יפה, והמשחק ממש נהדר.
לסיום אספר, שהיום לפני 25 שנה מת המשורר דוד אבידן, שהיה משורר גדול, אבל מת בעוני ובחוסר כל, בעליבות נוראה, ולזכרו, אני מעלה את השיר הזה: "הרחובות ממריאים לאט" בביצוע של אסף אמדורסקי.
