צ'רקס על העונש של משה איבגי ועל הברברת המיותרת באמצעי התקשורת בכל מה שקשור למתיחות בצפון
לחץ מיותר
המתיחות בצפון הארץ מאוד מדאיגה. מתיחות ביטחונית בזמן שיש מגפה כלכלית ובריאותית משני צידי הגבול היא דבר מסוכן שבעתיים מאשר בימים רגילים. ביירות חמה ובוערת ואפשר לומר זאת במידה רבה של אמת גם על ירושלים. אנשים בביירות רעבים, וכן. גם בצד שלנו זה קורה.
לפעמים, מלחמות היו הפתרון הקל של מנהיגים במצוקה. לא הפעם. אבל למתיחות יש זרם חשמל משלה ולפעמים טעות אנוש מגלגלת כדור שלג מלחמתי, גם אם שני הצדדים באמת לא מעוניינים בכך. הצבא נערך והאזרחים המשיכו להגיע לגליל ולנפוש, זה טוב להם וטוב לאתרי התיירות הנפלאים שבצפון.
זוג חברים שלי שטייל בגליל, ישן בלילה באחד הוואדיות עם מדורה ושקי שינה. עד כדי כך יש רצון וגעגוע להתחבק עם הטבע, אפילו כשההליקופטרים מתרוצצים בשמיים.
האם הציבור מסכן את עצמו? אינני חושב. במדינה משוגעת כמו שלנו, האינטואיציות הפנימיות יותר חזקות מכל מילה של דובר צה"ל או עיתונאי בשידור חי. ואפרופו שידור חי. העיתונאי מערוץ 13, אור הלר, נוהג להראות בקיאות יתר בכל הנוגע לפרישת צה"ל בצפון ובדרום. ברגע שהוא מפגין את בקיאותו המוגזמת בשידור חי ואומר שבחזית המזרחית על הגדר נמצא גדוד 13 של גולני, הוא מכניס יותר אימהות ואבות למתח וחרדה מיותרים.
כששירתתי בצבא, ההורים שלי לא ידעו דבר וחצי דבר איפה אני נמצא ומה מספר הגדוד שלי. גם כשבניי הולכים למילואים אני מסרב לדעת יותר מדי פרטים מוצפנים. זה מיותר וזה מדאיג וזה פועל באופן גרוע על מנגנון ההדחקה האישי והציבורי. תפסיקו לדווח על מי שנמצא איפה ומה הוא אכל לארוחת בוקר, זה מלחיץ ומיותר. אז בבקשה מכם, קצת איפוק ופחות ברברת ברשת.
איבגי
בינינו, כל אחד שיבדוק את יחסו לפרשת השחקן משה איבגי יגלה שלרובנו יש אמפתיה כלפי האיש. קודם כל בגלל ההערצה לשחקן המוכשר כל כך ולאיש שהיה וורבלי בראיונות גם בנושאים חברתיים ולשחקן הקולנוע הטוב ביותר שפעל פה. לאט-לאט התחילו לצאת העדויות על אדם שיש לו צד אפל של החפצת נשים והטרדה מינית כדרך חיים.
אני לא מתייחס לעונש של עבודות השירות שאיבגי קיבל, אלא קודם כל לנפילה הפוצעת מאיגרא רמא לבירא עמיקתא. ובנוסף לכך לחוסר היכולת להתפרנס במשך חמש שנים. זהו עונש קשה מנשוא ובתוספת עבודות שירות, אני חושב שאיבגי חטף כהוגן.
השאלה שעומדת על הפרק היא האם אפשר לתת לו לעמוד מחדש על במה ולהציג בפנינו את כשרונו הרם ולענג אותנו בדמויות חדשות וישנות כפי שעשה שנים רבות בהצלחה מרובה.
רבקה מיכאלי, שחקנית ואושיה תרבותית, אישה שבעצמה עברה הטרדות מיניות, אומרת שצריך לאפשר לו לחזור לבמה, אמירה אמיצה של אישה שיודעת את הלך הרוח הציבורי, והאמת היא שגם אני חושב כמוה.
אסור להפוך את הציבור והתקשורת לבית משפט שדה, לא כשמדובר בשחקן תיאטרון וקולנוע ולא כשמדובר בפוליטיקאי מהשורה הראשונה. איבגי הוא שחקן והוא מוכר לציבור את מה שהוא יודע לעשות. מי שרוצה לראותו על גבי הבמה ועל האקרנים יעשה זאת, ומי שלא – שידיר את רגליו ועיניו.
משה איבגי עשה הרבה רע וזה ברור מעדויות שעולות וצצות, ולמרות זאת אני חושב שצריך לאפשר לו לשקם את עצמו. אפשר להעניש אדם משפטית וציבורית, אבל גם לענישה שכזאת יש מגבלות ומידתיות.
