ד"ר שמריהו בירן, ראש עיריית עכו לשעבר, נפטר בגיל 78. שמריהו בירן היה גם ממייסדי קריית החינוך בעכו ונודע כאיש ציבור וחבר מפלגת העבודה, אבל בשבילי הוא היה שמריהו או שמרקה, כפי שכינינו אותו, המורה שלי למקצועות הומניים.
שמריהו בירן הגיע אלינו כמורה צעיר עם פני תינוק ואופנוע יאווה אדום, עם הרבה אנרגיות וכריזמה והופעה ג'יימס דינית. אני ירשתי את האהבה לספרים מאמי שהכריחה אותי לקרוא את "החטא ועונשו" של דוסטוייבסקי בגיל 14. לא אהבתי את הספר וכנראה גם לא הבנתי אותו, ואז ניגשתי למורה שלי וביקשתי שימליץ לי על ספר קריאה. הוא אמר לי שהוא יחשוב על משהו. אחרי כמה ימים נתן לי רשימת ספרים מומלצת. אחד הספרים היה "חירות או מוות" של ניקוס קאזאנצאקיס וספר נוסף היה "ארצות התן" של עמוס עוז.
את הספר של קאזאנצאקיס קראתי בשקיקה לא רגילה. ספר שהוא רומן ענק על המלחמה שהייתה בכרתים בין התורכים ליוונים ב-1912, סאגה על אוטונומיה, על תרבות, אהבה, מלחמה ונאמנות. בסוף בסוף אני חושב, שאת אהבתי לתרבות, יין ומוזיקה יוונית קיבלתי באותה התקופה, ואולי אני חייב לשמריהו את החיבור למועדוני הרמבטיקו. אולי גם את החיבה לרכב דו גלגלי, ואולי בכלל למורים מסוימים יש השפעה רבה עלינו בגיל ההתבגרות ולפעמים אנו יודעים זאת שנים מאוחר יותר. וחוץ מזה כשאתה בן 14 והמורה שלך בן 25 אין כל כך פער דורות.
שמריהו בירן ייזכר כפוליטיקאי, כאיש ציבור, אבל אני דווקא זוכר אותו כסוג של מודל תרבותי בשנות השישים במקום טוב באמצע בין החיפושיות לעמוס עוז.
האטה
ראיתי בטלוויזיה תוכנית דוקו של רוני קובן, שבה הוא פוגש אנשים ששינו פאזה מול המציאות הצרכנית והעולם הקצבי שבו כולנו חיים.
למשל, בחורה אחת שהייתה מנהלת בהייטק והפכה לסוג של גורו לחיים פשוטים וטבעיים, והיא כבר 20 שנה לא נכנסה לסופרמרקט ושורדת עם מה שיש; בחור שגר ביער בתוך קפסולה של 8 מ"ר ומדבר עם צמחים ושועלים; גבר בן 38 שמגדל עם אשתו ילד בבית עם שותף רווק ואינו יוצא לעבוד, מסתפק במועט וטוען שהוא ב"האטה" כפילוסופית חיים, וחלק מסדר היום שלו זה לסדר את הבית ולעמוד על הראש.
עכשיו נדמה לי שכולנו "בהאטה", בין אם מרצון ובין אם לאו. העולם מאט ואולי הולך להשתנות שינוי טוטאלי, כדי לרפא את עצמו ממשבר האקלים והקורונה. פחות טיסות, פחות אוניות פאר ושעשועים, פחות נסיעות ברכב, שינוי במקצועות כתגובה לכלכלה איטית. אנשים יבנו מתחמים שבהם יוכלו לקנות יד שנייה ויד שלישית, תופרות שישפצו בגדים של הסבא, צמחי מרפא שיהיו יותר זולים מתרופות.
בקיצור, יכול להיות שבפעם הראשונה מאז קהלת, אחרי אלפי שנים, הוא שהיה לא זה שיהיה, וטבע האדם וגם האדם והטבע הולכים לשינוי שייקח שנות דור. זה תלוי כמה זמן תימשך המגפה וכמה הדור האבוד בני השלושים והארבעים ירצה לעכל מציאות חדשה, לא להילחם בה אלא לזרום איתה. חינוך שונה לילדים, יותר שיתוף מחוסר ברירה ופחות הזדאבות.
אני, בתור אחד שכל חייו אוהב להסתלבט ולחיות בסוג מסוים של האטה, אני בעד המתווה ומקווה לטוב.
