ימי הקורונה של צ'רקס / הקפטן שלכם שסבור כי בני גנץ התאבד פוליטית רק כי הוא חייל בשירות המדינה.
החיים בבית האטום הופכים את הימים והלילות דומים.
הגעגוע הגדול הוא לספינה שלי שבמעגן ולחבורת השייטים שאני נמנה עימם.
בשבת נפרדתי מהספינה, סגרתי את כל ברזי הים, סגרתי גז וחשמל והפכתי אותה לתיבת נוח צפה. ייתכן שיש בה עכשיו זוג ג'וקים שקיבלו במתנה תיבת נוח מודרנית, והם חוגגים בגדול.
אנחנו עכשיו קהילה במשבר ומחמם את הלב בימי קורונה לראות עד כמה אנשים תורמים מזמנם וכספם למען הזולת. זה צריך להיות הכיוון של זמן המשבר וגם ביציאה ממנו, שעדיין לא נראית באופק.
המתנדב הגדול ביותר הוא, לדעתי, בני גנץ, שעשה התאבדות פוליטית בשביל כולנו, כי הוא לא פוליטיקאי, אלא חייל בשירות המדינה.
בני גנץ הצנחן וגבי אשכנזי הגולנצ'יק עשו את המתבקש מהם ובנו שיירת אספקה תחת אש לכולנו. יכול להיות שבעוד שנתיים אף אחד לא יזכור בכלל מי היה אותו בני גנץ, אבל זה בכלל לא חשוב.
מעשהו של גנץ הזכיר לי את מלחמת 1982 בלבנון, כאשר אלי גבע, מח"ט שריון של חטיבה 211, אמר לעצמו שהוא לא מכניס את החטיבה לתוך ביירות, ובכך הציל אותנו מכל הסיוט שהצמרת המדינית והצבאית בישלה.
גבע הודח מהצבא ושילם מחיר אישי. בעיני רבים המעשה שלו היה מכוער, אבל בעיניי יפה היה, כי היה פה מצפון ואחריות. מה שחשוב, גנץ עכשיו כמו אודיסאוס הגיבור, מפליג בתוך ים סוער בין הסלעים, כשהמפלצות מימין ומשמאל ינסו להטביעו, אבל אולי בעזרת רוח טובה ופוסידון המשתולל, הוא יגיע לחוף מבטחים.
אינשאללה.
