קשה להאמין אך שנת הלימודים תשפ"א יוצאת לדרך ממש בעוד ימים ספורים. תהיות רבות עלו בקרב ההורים, המורים, הגננות והתלמידים לקראת השנה החדשה. השנה שעברה נעצרה במפתיע ותפסה את מערכת החינוך לא מוכנה. במהירות הבזק למדו המורים ללמד מרחוק, והתלמידים נאלצו ללמוד להקשיב מרחוק. זום וקפסולות הפכו למילים השגורות בפי כל תלמיד, וככל שהזמן עבר התחדדה ההבנה כי השינויים הללו כאן כדי להישאר.
שלום כיתה א'
ליאה מזרחי עולה לכיתה א' בבית הספר הבונים בקרית ביאליק. ההתרגשות הגדולה לקראת המעבר מהגן לבית הספר מהולה בחששות טבעיים. אך השנה, בניגוד למה שאנחנו מכירים, ההורים לא יזכו ללוות את ילדיהם הנרגשים לכיתה החדשה.
אדווה, אמה של ליאה ומורה בעצמה, סיפרה על תחושותיה: "עלייה לכיתה א' היא תמיד מעמד מרגש, והשנה המעמד הוא קצת שונה. קיימנו השבוע שיחת זום עם המורה שהורידה את מפלס הלחץ, וביום שישי (היום – ל"מ) הילדים יגיעו לפעילות היכרות עם המורה בקבוצות קטנות. החשש שלי הוא מעצם העובדה שאני לא יכולה להיכנס לכיתה וללוות אותה, כי אולי הילדה תצטרך אותי ויהיה לה קשה ואני לא אוכל להיות שם בשבילה, לא אוכל לראות את סביבת הלימוד שלה ולתמוך בה. הימים הראשונים מטרידים יותר, כי אנחנו מרגישים חוסר שליטה".
ליאה מזרחי: "יש לי מורה נחמדה וזה משמח אותי, לא פגשתי אותה עדיין אבל ראיתי אותה בזום. אני מחכה ליום הראשון, ואני רוצה שיהיה לי כיף"
ליאה המקסימה עוד לא מבינה מה טומן בחובו המעבר לבית הספר היסודי, אבל גם היא מאוד מאוד נרגשת. "אני קצת מפחדת מבית הספר החדש ואני מתרגשת. יש לי חברים טובים מהגן שיהיו בכיתה לידי ונוכל לשחק יחד בהפסקות. יש לי מורה נחמדה וזה משמח אותי, לא פגשתי אותה עדיין אבל ראיתי אותה בזום. אני מחכה ליום הראשון, ואני רוצה שיהיה לי כיף".
אדווה מזרחי מתחילה גם היא, בשנת הלימודים תשפ"א, לחנך כיתה חדשה, כך שההתרגשות שלה כפולה ומכופלת. "גם אני צריכה לקבל אליי תלמידים חדשים. אני מתחילה לחנך השנה תלמידי כיתה ה'. אני מקווה שגם במתכונת החדשה אנחנו נצליח להגיע לכל התלמידים ולתמוך בהם כמו שצריך וכמובן שנצליח להגיע איתם ללמידה מיטבית. התפקיד שלנו הוא להפיג את החששות של התלמידים וגם של ההורים, ולתת מענה לכל ילד לפי הצרכים שלו. בתור מורה וגם בתור אמא אני מאוד מקווה שנחזור לשגרת לימוד רגילה במהרה ומאחלת לכולם הצלחה רבה ובריאות".
עולים לחטיבה
דור אוחנה בן 11 וחצי עולה לחטיבת הביניים יונתן נתניהו בקרית מוצקין. דור פחות מוטרד מהקורונה ובעיקר מצפה לפגוש חברים חדשים. "אני כבר מחכה לעלות לחטיבה ולהכיר ילדים וחברים חדשים. אני יודע שזה שונה מבית הספר היסודי ואני מחכה לזה, זאת התרגשות טובה. הקורונה משפיעה על המעבר שלנו, כל התקופה הזאת מלאה בחוסר ודאות. אני לא יודע מה הולך לקרות, זה לא יהיה כמו בשנים שעברו".
דור אוחנה: "בבית הספר היסודי היינו הכי גדולים ועכשיו אנחנו שוב הכי קטנים, צריך להכיר את כל בית הספר מחדש. הקורונה משפיעה עלינו בעיקר מפני שלאף אחד לא נעים ללמוד מרחוק"
לדעתו של דור, רוב הלחץ שהוא וחבריו מרגישים נובע מעצם ההגעה למקום חדש ולמפגש עם ילדים שלא הכירו "אנחנו לא מפחדים מהקורונה והיא לא מלחיצה אותנו. אני חושב שכולם לחוצים, רק כי אנחנו מגיעים לבית ספר חדש ואנחנו לא מכירים עדיין האחד את השני. הדרישות הלימודיות יהיו קשות יותר, זה לא יהיה כמו בבית הספר היסודי שמוותרים לך. בבית הספר היסודי היינו הכי גדולים ועכשיו אנחנו שוב הכי קטנים, צריך להכיר את כל בית הספר מחדש. הקורונה משפיעה עלינו בעיקר באופן הלימודי, לאף אחד לא נעים ללמוד מרחוק".
מור אוחנה, אימו של דור מצטרפת לתחושות. "השנה הולכת להיות מאתגרת מהרבה בחינות. אני סומכת על החטיבה ויודעת שהלמידה תהיה משמעותית גם מרחוק, אבל אני יותר מוטרדת מההתחלה החדשה בכיתה חדשה ומהפן החברתי. יהיה קשה להתחבר לכיתה ולחברים החדשים, כשאתה לא מגיע לבית הספר מדי יום. אבל אני בטוחה שהילדים ימצאו את הדרך להתגבש ושהם יקבלו את התמיכה והכלים להם הם זקוקים".
שנה אחרונה
עדי טלמור, בת 17, עולה לכיתה י"ב בתיכון רוגוזין בקרית אתא. טלמור מרחיבה חמש יחידות ביולוגיה וחמש יחידות ערבית, והיא יודעת שצפויה לה שנה עמוסת אתגרים. "הודיעו לנו שנגיע שלוש פעמים בשבוע לבית הספר בקפסולות. הכיתה שלי מונה 33 תלמידים, ומחלקים אותנו לשתי קפסולות שונות. ככל הנראה בשאר ימות השבוע אנחנו נלמד מרחוק דרך הזום.
"לצד השמחה לקראת שנת תשפ"א התחושות הן מעורבות. לרוב כשמגיעים לכיתה י"ב, ב-1 בספטמבר כל השכבה חוגגת ביחד את השנה האחרונה. אנחנו יודעים שהחוויות שלנו יהיו קצת שונות בשנה הקרובה".
עדי טלמור: "לי ספציפית קשה יותר ללמוד בבית, אני מעדיפה ללמוד בכיתה עם המורה, בסביבת לימודים שהכי טובה בשבילנו. למרות הקושי המורים מאוד ניסו לעזור לנו"
למרות שכבר התנסו בלמידה מרחוק, טלמור לא בטוחה שכל התלמידים יצליחו להתמודד עם הלמידה במתכונת הזו. "בשנה שעברה למדנו מרחוק במשך חודשיים, ובהמשך הגענו לבית הספר רק לביצוע בגרויות או לתגבורים ספציפיים. קשה לי לחשוב על שנה שלמה במתכונת של למידה מרחוק. אני יודעת שבשיעורים המתקיימים בזום יש לא מעט תלמידים שישנים או מתעסקים בפלאפון. לי ספציפית קשה יותר ללמוד בבית, אני מעדיפה ללמוד בכיתה עם המורה, בסביבת לימודים שהכי טובה בשבילנו. למרות הקושי המורים מאוד ניסו לעזור לנו. הייתה לי בעיה עם החומר במתמטיקה, והמורה הביאה אותנו לתגבורים ממוקדים בבית הספר. גם למורים שלנו זה מצב חדש וצריך להבין גם אותם. אנחנו יודעים שהמורים קשובים לנו ומנסים לבוא לקראתנו עד כמה שאפשר".
באופן טבעי, החשש של רוב תלמידי י"ב הוא להחמיץ את החוויות המשמעותיות בשנה האחרונה של לימודיהם בבית הספר. "החוויה של השנה האחרונה בבית הספר מתפספסת לנו. זה לא יהיה אותו הדבר, לא נהיה כל השכבה ביחד, ואפילו לא כל הכיתה ביחד. החוויה בהפסקות היא אחרת, חייבים לשמור על מרחק ולעטות מסכות. אבל אני אופטימית ואני מאמינה שנצליח ליהנות ולמצות את שנת תשפ"א גם במתכונת הנוכחית".
החינוך המיוחד
דפנה אזרזר היא אימו של אילאי, נער עם אוטיזם ופיגור בתפקוד נמוך. אזרזר היא המנכ"לית של עמותת אהבה, הפועלת במישורים רבים למען ילדי החינוך המיוחד. שנת הלימודים תשפ"א תהיה מורכבת עבור ילדים אלה.
אזרזר מסבירה: "תחום החינוך המיוחד הוא מורכב ורחב מאוד, יש ילדים שלומדים בבתי הספר בכיתות קטנות, שהם לרוב ילדים בתפקוד גבוה יותר. יש ילדים בבתי ספר ייעודיים לחינוך מיוחד, שרובם נמצאים בקבוצת סיכון, ויש ילדים משולבים, שמתוקף החוק זכאים לחינוך מיוחד אבל ההורים שלהם מחליטים לשלב אותם בחינוך הרגיל.
"כאמא לילד בחינוך המיוחד יש המון חששות בפתיחת השנה הזאת. מה יקרה אם חס וחלילה מישהו בבית ספר יחלה בקורונה או מישהו מאנשי הצוות? יש הרבה ילדים שהמערכת החיסונית שלהם מאוד חלשה או מורכבים נשימתית, במקרים כאלה ההורים לוקחים סיכון ממשי כשהם שולחים את הילד לבית הספר. את אילאי הבן שלי לא שלחתי לבית הספר החל מחודש מרס. גם האחים שלו נשארו בבית, כי אם הם יידבקו, זה מסוכן באותה המידה. זה משפיע על כל המשפחה.
"הפסקנו חוגים לילדים, הכל נעצר. אני כל הזמן חושבת על אותם הילדים שגם השנה יישארו בבית, ואני מקווה שמשרד החינוך ייתן להם מענה. מה שהיה במהלך הסגר לא היה מענה הולם עבור ילדי החינוך המיוחד. ההורים לא יכולים לצאת לעבוד, הילדים לא יכולים להגיע למסגרות החינוכיות, זה סיפור לא פשוט".
קריאה למשרד החינוך
ממשרד החינוך מצפה אזרזר להבין שילדי החינוך המיוחד דורשים התייחסות אחרת בתקופה מורכבת כזו. "המדינה שלנו לא ערוכה לבידוד של אנשים עם מוגבלויות. אם חס וחלילה ילד נדבק, מי יהיה איתו בבית חולים? אלה ילדים שלא יכולים להישאר לבד עם אנשים שהם לא מכירים, והם לא יכולים להישאר שכובים במיטה בלי לזוז. צריך לחשוב 20 פעם לפני ששולחים ילדים בסיכון לבית הספר.
דפנה אזרזר: "את אילאי הבן שלי לא שלחתי לבית הספר החל מחודש מרס. גם האחים שלו נשארו בבית, כי אם הם יידבקו, זה מסוכן באותה המידה"
"אני חושבת שכל מערכת החינוך צריכה להיכנס לילדים האלה הביתה. אם הילדים זכאיים לטיפולים פרא-רפואיים במסגרות החינוך, הטיפולים האלה צריכים להגיע אל הילדים הביתה. החשיפה היא שונה לגמרי, היא לאדם אחד ולא לצוות שלם ומערך הסעות. ככה הילד ימשיך לקבל את הטיפול שהוא זכאי לו. ניתן ליצור מערכת תומכת בתוך הבית. אני קוראת למשרד החינוך לבצע חשיבה מעמיקה בנושא. אין לחינוך המיוחד תשומת לב כמו שצריך, אי אפשר להשוות בין ילד שקורא וכותב ויכול ללמוד בזום לילד בסיכון חיים. אני מקווה מאוד שאילאי יחזור למסגרת בתחילת השנה, אני עדיין לא החלטתי ואני צריכה לחשוב על זה. אני מאוד רוצה אבל מאוד חוששת".
אין ספק. שנת הלימודים תשפ"א מתחילה עם לא מעט סימני שאלה מרחפים באוויר. רק הזמן יגלה איך השנה הזו תיראה, והאם מערכת החינוך תצלח את משימתה. בינתיים נותר לאחל הצלחה לכל התלמידים, מהקטנים לגדולים, ובעיקר בריאות.
