זוגות רבים נשאו את עיניהם לקיץ, בתקווה שהימים החמים יאטו את קצב התפשטות מגפת הקורונה ויאפשרו שגרת חיים תקינה, ובעיקר יאפשרו את פתיחתם המחודשת של אולמות האירועים. הגל השני הפתיע רבים מהם, חלקם כבר דחו את חתונתם שתוכננה לחודשים בהם פרצה המגפה לראשונה, וכעת נאלצו להתמודד עם השינויים בשנית. רונה גלוזמן וגל ברק, שתי כלות, שקיימו את האירועים הגדולים בחייהן במסגרת ההנחיות, מספרות על הטלטלה הרגשית שמגיעה עם חוסר הוודאות. שתיהן, וכל אחת בדרכה, מצאה את נקודות האור ב"חתונות הקורונה".
רונה גלוזמן, 27, מקרית מוצקין ואיציק קדוש, 28, מקרית אתא הכירו לראשונה בשירותם הצבאי. זה אמנם לקח מעט זמן, אך השניים התאהבו עד מעל הראש. "אני שירתתי בבסיס סטלה מאריס בחיפה, ואיציק הגיע לבסיס חודש אחריי. אני קיבלתי אותו לבסיס באותו היום, אבל לא נוצר בינינו שום קשר חוץ משלום שלום. אחרי שנתיים התחלנו לדבר ופיתחנו קשר ידידותי בלבד. בהתחלה הוא רצה שננסה לפתח סוג של קשר, ואני עוד לא רציתי, אבל בסופו של דבר אני זו שהתחילה איתו. מאז אנחנו ביחד ארבע שנים וחצי".
בלגן באולם האירועים
קדוש שלף את הטבעת באולם בית כנסת במהלך חודש יוני בשנה שעברה בנוכחות בני המשפחה והחברים הקרובים. גלוזמן מספרת: "שבוע אחרי כבר סגרנו באולמי הנסיכה ב-18 במרס 2020. ביום שהלכנו לקנות את הזר ולעשות ארגונים אחרונים עם חברת ההושבה, חמישה ימים לפני האירוע שלנו, הודיעו שסוגרים את אולמות האירועים. אני בכיתי וצרחתי בבית. מי שלא עבר את זה לא יבין. ההצהרה הייתה בשעה תשע וחצי בערב, בשעה עשר כבר היינו באולמי הנסיכה".
רונה גלוזמן: "סגרנו את האירוע ל-4 באוגוסט. מלא אנשים הגיעו לאולם, היו קללות והתעלפויות, זה היה ערב מאוד דרמטי. אנשי האולם חטפו אש מכל כיוון, אבל מה הם יכולים לעשות? הם לא אשמים שהמדינה סגרה אותם. אנשים היו מאוד אמוציונאליים והיה שם הרבה בלגן"
הם מיהרו לאולם האירועים יחד עם זוגות מוטרדים נוספים. "קראו לנו מהאולם להגיע ולסגור תאריך חדש לאירוע. זה היה רק בתחילת כל הכאוס הזה, כשהמצב היה מאוד לא ברור. לא ידענו כמה זמן זה יימשך, אני חושבת שאף אחד לא תיאר לעצמו שבקיץ נהיה באותו המצב. סגרנו את האירוע ל-4 באוגוסט. מלא אנשים הגיעו לאולם, היו קללות והתעלפויות, זה היה ערב מאוד דרמטי. אנשי האולם חטפו אש מכל כיוון, אבל מה הם יכולים לעשות? הם לא אשמים שהמדינה סגרה אותם. אנשים היו מאוד אמוציונאליים והיה שם הרבה בלגן".
רונה גלוזמן התקשתה לעכל את הבשורה. "לקבל הודעה כזו חמישה ימים לפני האירוע, זה ניפץ לי את הלב. החתונה שלי הייתה צריכה להיות הפקה גדולה, למדתי סטיילינג בשנקר וידעתי שהאירוע שלי יהיה אחר. להפוך את האירוע מחתונת חורף לקיץ היה מאוד מסובך, אפילו לא ידעתי שהתאריך שקבענו הוא ליום האהבה. סגרנו די ג'יי, חברת הושבה, הכל מחדש עד הפרטים הקטנים, והייתי אופטימית. האמנתי שיש לנו עוד זמן ושהכל יהיה בסדר. לאט-לאט התחילו להחזיר את החיים לסוג של שגרה, לא האמנתי שדבר כזה יכול לקרות פעמיים".
בכי, סיוטים, התקפי חרדה
אבל אז זה קרה בפעם השנייה. חודש יולי השאיר זוגות רבים המומים, כאשר עננת האופטימיות שאפפה אותנו לקראת ימי הקיץ התנפצה לכולם בפנים. גלוזמן: "בתחילת יולי הודיעו שוב על סגירה של אולמות האירועים. ברגע מצאתי את עצמי מבטלת את הכל, ושוב זולגות הדמעות. החודשים האלה היו לא פשוטים עבורי, כל התקופה הזו לוותה בבכי, סיוטים והתקפי חרדה. כל הזמן חשבתי על זה והתעסקתי בזה. החרדה – מה יהיה ואיך יהיה והאם הכל יסתדר, זה לא עזב אותי לרגע. לא ידעתי אם לארגן אירוע חדש, דאגנו להורים שלנו שנמצאים בקבוצת סיכון, לסבא וסבתא, לא ידעתי איך נצא מהמצב הזה".
ושוב, מצאו את עצמם גלוזמן וקדוש בדרכם לאולם האירועים לקבוע תאריך חדש. "הבנו שבזמן הקרוב זה לא יהיה ריאלי להתחתן באולם, אז דחינו את האירוע ל-21 במרס בשנה הבאה. באותה הנשימה ידענו שזה מזל רע לדחות פעמיים את החופה, אז החלטנו בכל זאת לקיים חופה מצומצמת, ואת האירוע עם כל החברים נחגוג בהמשך. לאיציק יש משפחה מאוד גדולה, לא ידענו איך אנחנו מצמצמים את כמות המוזמנים שלנו ל-20 בלבד. היום כשאת מסתובבת בקניון יש איתך לפחות עוד 200 אנשים, היה לי קשה לקבל את ההנחיה הזו".
הם תכננו לקיים את החופה בבית כנסת וחיפשו מקומות אפשריים. בעודם מחפשים, נתקלה גלוזמן בפוסט של עיריית קרית מוצקין, שמזמין זוגות להינשא חי פארק. "בשיא התמימות, שיתפתי את הפוסט כדי שמי שצריך יוכל להיעזר בהם. רק אחר כך עלה לי הרעיון לראש, שאולי אנחנו נתחתן שם. הצעתי לאיציק את הרעיון, ולשמחתי הוא הסכים. משם הכל התגלגל מאוד מהר. התקשרו אליי מהעירייה, קבעו איתי פגישות והציעו לי מיליון הצעות, כל מה שרציתי הם השיגו לי. הם מגשימי חלומות. יום לפני החתונה הייתי בפגישה בעירייה ופשוט בכיתי. עמדו סביבי עשרה אנשים ששואלים אותי שאלות ודואגים לי וחושבים עליי ועל החתונה שלי, זה כל כך לא מובן מאליו".
חיים צורי הגיע לברך
ההשקעה של אנשי החי פארק והעירייה ריגשה את הזוג עד מאוד. "הם השקיעו בנו עד הפרטים הקטנים. הם בנו במה והייתה חופה מהממת. הם דאגו לתאורה, לא היו לנו מילים. חיים צורי הגיע לברך אותנו. זה היה מאוד מרגש ואנחנו מודים על כל רגע שהם השקיעו בנו ונודה להם עד יומנו האחרון. הם היו נקודת האור שלנו בכל התקופה הזאת. אין ספק שזה היה יום שונה מה שדמיינתי לעצמי בראש. התחושה היא לא לגמרי אותה תחושה שציפיתי לה, אבל היה לזה קסם אחר.
רונה גלוזמן: "בעיריית קרית מוצקין הם מגשימי חלומות. יום לפני החתונה הייתי בפגישה בעירייה ופשוט בכיתי. עמדו סביבי עשרה אנשים ששואלים אותי שאלות ודואגים לי וחושבים עליי ועל החתונה שלי, זה כל כך לא מובן מאליו"
"הרבה אנשים אמרו לי אל תיקחי ללב, הכל יהיה בסדר, אבל מי שלא עבר את זה לא יכול להגיד לי את זה. אנשים לא מבינים את החרדה שתוקפת אותך בתקופה הזאת. בנות אחרות שחוות אותו הדבר יכולות להבין אותי. מהניסיון שלי אני יכולה להגיד לכל מי שחווה את אותו הדבר להיאחז בזוגיות שלה, כי היא הדבר החשוב באמת. תיקחו נשימה עמוקה, נכון שזה קשה, אבל אתן מתחילות את החיים שלכן עם הגבר שאתן אוהבות וזו המתנה הכי גדולה שאפשר לקבל".
הבחורה הכי חיובית שיש
ארז סוויד, 34, איש הייטק הציע נישואים לגל ברק, 30, מורה לחינוך מיוחד בחטיבת הביניים אפק בקרית ביאליק, בנקודה הרומנטית ביותר ברומא. "ארז הוא מהקריות במקור, אבל הוא עבר לחמש שנים למרכז וכשנכנסו לזוגיות הוא חזר לגור כאן. הכרנו ביום ההולדת ה-22 שלי בפאב הפיל או סוף ולא יצא מזה שום דבר רציני עד לפני ארבע שנים. בחודש יולי בשנה שעברה סגרנו טיסה במפתיע, שלושה ימים לאחר מכן היינו ברומא. אני ידעתי שארז יציע נישואים רק בחו"ל, אבל מכיוון שסגרנו את החופשה כל כך מעט זמן לפני המועד, חשבתי שאין סיכוי שהוא מתכנן משהו כזה בצורה כל כך ספונטנית. בסופו של דבר, ישבנו במסעדה בקוליסאום, על הגג, ובהפתעה מוחלטת ארז הציע לי נישואים".
הם לא מיהרו לתכנן את האירוע וקבעו את התאריך לשנה קדימה. "התכנון שלנו היה להתחתן בחודש יולי באחוזת סנדרין עם 600 אנשים. זו הייתה תקופה מאוד לחוצה. ידעתי שאני צריכה להתחיל לסגור את כל הפרטים כארבעה חודשים לפני האירוע. אבל ארבעה חודשים לפני האירוע, היינו שקועים עד הצוואר בהגבלות הקורונה. הכל נדחה ולא כל כך ידענו למה לצפות. הכל נעשה כחודש וחצי לפני האירוע, בתקווה שבכלל יהיה אירוע כמו שרצינו".
גל ברק: "אני הייתי הבחורה הכי חיובית שיש. אני מאמינה באלוהים, אמרתי לעצמי שבימים של האירוע שלי הכל יהיה בסדר, תיגמר הקורונה ואנשים לא יגיעו לחתונה שלי שלי בפחד. רק שבועיים לפני החתונה הבנו שאנחנו חייבים לצמצם את מספר המוזמנים"
ברק שמרה על אופטימיות, ולא תיארה לעצמה עד כמה התוכניות שלה ישתנו. "אני הייתי הבחורה הכי חיובית שיש. אני מאמינה באלוהים, אמרתי לעצמי שבימים של האירוע שלי הכל יהיה בסדר, תיגמר הקורונה ואנשים לא יגיעו לחתונה שלי שלי בפחד. רק שבועיים לפני החתונה הבנו שאנחנו חייבים לצמצם את מספר המוזמנים ל-250 ורק שבוע לפני החתונה הורידו את מספר המוזמנים המותר ל-50, וכבר התחלנו לחשוב מה אנחנו יכולים לעשות. לפני שהספקנו להתארגן מחדש, הורידו שוב את מספר המוזמנים ל-20 זו תקופה מלאת לחצים ואתה מרגיש שכל העולם נגדך".
הפתעה בדרך לחופה
למרות הבלגן, הם תיכננו חתונה שעלתה על כל הציפיות שלהם. "תכננו חתונה של 20 אנשים במהירות הבזק. מלכתחילה חלמנו על חתונה בים, אבל מבחינה כלכלית לארגן אירוע כזה ל600 אנשים היה בלתי אפשרי עבורנו. אז ברגע שהתברר מספר המוזמנים המותר, החלטנו לסגור קנטה על חוף הים באכזיב. עשינו חופה יפה עם פרחים, הבאנו שף שהכין ארוחת בשרים, שראל לגזיאל האלוף עיצב לי את השיער, הדי ג'יי של האולם אבי לוי הגיע לנגן לנו בהתנדבות, הכל היה מאורגן בצורה מושלמת".
גל ברק: "לכלות אחרות שנמצאות במערבולת הרגשות הזאת עכשיו, אני אומרת שמסיבה אפשר לעשות בכל שלב. גם אנחנו מתכננים לעשות את מסיבת החתונה שלנו בהמשך. ההחלטה לא לדחות את התאריך של החופה הייתה ההחלטה הנכונה עבורנו"
ברגע שהם התחילו את החופה, נכונה להם הפתעה שלא ציפו לה. "ברגע שהתחלנו לצעוד לחופה, ראינו אנשים מתחילים להתקהל מסביבנו. הגיעו חברים ובני משפחה שחיכו במכוניות, רק כדי לעמוד בקרבתנו ברגע המיוחד שלנו. קרובי משפחה שלנו אפילו פתחו קנטה נפרדת בים, כדי להיות קרובים לאירוע בלי שנדע. הם עשו לנו שמח בלב והיה מאוד מאוד מרגש. מבחינתי זו הייתה החתונה המושלמת ואני אפילו שמחה שהיא קרתה בצורה הזו. לא ציפיתי להרגשה המדהימה הזו, לאווירה הזו ולשמח שעשו לנו".
הם מודים על הרגע שהחליטו לקיים את החופה ולא לדחות אותה. מבחינתם, זו הייתה חופה יותר מרגשת מאשר בכל אולם. "המשפחה שלנו הייתה לצידנו ותמכה בנו לאורך כל הדרך, גם כשאנחנו קצת נשברנו, הם אלה שהרגיעו אותנו. הם ניסו להוציא אותנו מרגעי הפאניקה וזה עזר לנו בכל כך הרבה מצבים. לכלות אחרות שנמצאות במערבולת הרגשות הזאת עכשיו, אני אומרת שמסיבה אפשר לעשות בכל שלב. גם אנחנו מתכננים לעשות את מסיבת החתונה שלנו בהמשך, אחרי שתיגמר התקופה המורכבת הזאת. ההחלטה לא לדחות את התאריך של החופה הייתה ההחלטה הנכונה עבורנו. היינו ב'היי' כמה ימים לאחר החתונה. זו הייתה תחושה שקשה לי להסביר במילים, זה היה רגע שקיבל משמעות מיוחדת אפילו יותר. זה היה מרגש יותר מכל חופה אחרת".
