לעולם לא מאוחר להגשים חלום, גם אם צריך להמתין ליום הולדת עגול וגם אם נגיף הקורונה מאיים לשבש את התוכניות. תשאלו את יאיר שפיגל מקרית ים, שהחליט לכבוד יום הולדתו ה-40 לצאת במופע מוזיקלי עצמאי ולהגשים בכך חלום ישן.
המוזיקה זורמת בעורקיו של יאיר שפיגל עוד מהילדות. "אני תמיד זוכר שמוזיקה הייתה חלק בלתי נפרד מהחיים שלי", הוא מספר, "עוד בינקות הייתי מחובר למוזיקה. אימא שלי מספרת שגם כילד קטן ידעתי לשיר בלי לזייף". לעולם המוזיקה הוא נכנס כשהיה בן 6, כשהחל ללמוד לנגן על פסנתר, ומאותה הנקודה המשיך את לימודי המוזיקה במסגרות שונות.
יכולתו הווקאלית של שפיגל לא נעלמה מעיניהם של מוריו. "תמיד שרתי במקהלות בית הספר, בטקסים", הוא משתף, "הצטרפתי ללהקת 'צעירי ביאליק' והייתי סולן בהרבה שירים. תכננתי לעשות קריירה מוזיקלית בצבא ולאחר מכן".
תואר ראשון בשירה אמנותית
לצערו הרב, הוא לא הצליח להתקבל ללהקה צבאית, אבל עובדה זו לא מנעה ממנו להמשיך לשיר. במקביל לשירות בחיל התובלה, הוא מצא מקום שבו יוכל לשמר את יכולתו המוזיקלית – חבורת הזמר שבה שר אביו ולהקת אנסמבל של מוזיקה קלאסית בקריות.
שפיגל, מחזיק בתואר ראשון בשירה אמנותית, מספר: "אחרי הצבא התחלתי ללמוד מוזיקה באקדמית אונו. למדתי שם שלוש שנים ואת השנה הרביעית למדתי באוניברסיטת אוקלהומה סיטי בארצות הברית".
כשחזר לארץ, חידש שפיגל את הקשר עם מי שלימים הפכה להיות אשתו. הם נישאו לפני 14 שנים. מאז חזרתו לארץ ניסה שפיגל להשתלב בתעשיית המוזיקה המקומית. הוא השתתף בהפקות שונות של הצגות ילדים בשילוב תזמורת קאמרית ובמקביל הופיע במחזות בשפה האנגלית.
"ההפקות הגדולות תמיד היו במרכז והמרחק מהקריות הקשה עליי", הוא מספר, "הבנתי שלא אוכל להתפרנס מזה בצורה מכובדת, אז במקביל עבדתי בעבודות נוספות. עבדתי בחנות דיסקים, במוקד אבטחה, במוקד זימון תורים לקופת חולים, לימדתי פיתוח קול, לימדתי מוזיקה וגם שרתי בלהקת ביג-בנד בטירת כרמל. עבדתי גם עם גני ילדים, ובתקופה הזו גם הספקתי לעשות תור שני בטיפול במוזיקה. נסיבות החיים והעבודות האלה לא הספיקו כדי להתפרנס בכבוד, וכיום אני עובד בחברה למכשור רפואי".
לאורך כל השנים שפיגל תמיד נגע בתחום המוזיקה והופיע מדי פעם, אך לא הפך אותה לעניין מרכזי בחייו. עד שלפני שנתיים "ניצתה האש מחדש", כפי שהוא מגדור זאת.
האש ניצתה מחדש
"הופעתי בערב לכבודו של נחום היימן, ושם האש שהייתה בתוכי כל השנים ניצתה מחדש. החלטתי לחזור למקום שלי כמבצע, לעמוד על הבמה ולשיר מול קהל. יצרתי קשר עם חבר לעבודה והתחלנו להקליט שירים בסגנונות שונים ובהשפעות שונות של מוזיקת עולם. אני אוהב מוזיקה בכל הסגנונות, אבל מאז שאני זוכר את עצמי, מי שנגעה בי הכי הרבה עם היכולות הווקאליות שלה הייתה עופרה חזה.
"לפני עידן הקורונה, שאלתי את עצמי מה אני רוצה לתת לעצמי כמתנה ליום ההולדת ה-40", הוא מספר, "החלטתי שאני רוצה להופיע, ואז התחלתי לחשוב איפה זה יהיה, איך אני רוצה שההופעה תיראה, מה יהיה הרפרטואר של השירים. חיפשתי משהו אינטימי שייתן תחושה של משפחתיות".
שפיגל בנה הרכב של נגנים וזמרת, וביום חמישי הבא יעניק לעצמו את מתנת יום ההולדת כשיעלה עם מופע הסולו הראשון שלו על הבמה בבית הכט בחיפה.
"אשתי עמדה לצידי, תמכה בי ועודדה אותי", מספר שפיגל, "המופע הזה עבורי הוא הגשמת חלום ליום הולדת עגול. אני לא מתכוון להרוויח מזה מבחינה כלכלית. המוזיקה נמצאת אצלי בראש ובלב והיא תמיד הייתה מקום מפלט, שאני יכול להיות בו כשטוב לי וגם כשלא טוב לי. במוזיקה תמיד מצאתי את המקום שבו אני יכול לבטא את עצמי ומבחינתי למילים ולמנגינה יש אותה חשיבות".
שפיגל מקווה שהמופע הראשון יהיה ההתחלה של מופעים נוספים. "כרגע זה ערב חד פעמי, ואני מקווה מאוד שאחר כך יהיו עוד הופעות ושזה יימשך. אני רוצה את המקום שבו אוכל לבטא את עצמי כאמן מבצע, יוצר, זמר, כמו שאני. להגשים חלום שווה את כל המאמץ. אני אומר לאחרים, אל תוותרו. גם אם החלום שלכם נמצא על אש קטנה, תחפשו איך להלהיט את האש ולהגשים אותו".
