פעמים רבות שומעים על ילדים שהולכים בדרכי הוריהם, כשמדובר בשירות צבאי; בנים שבוחרים לשרת ביחידה שבה שירת אביהם או שמצטרפים לכוחות הביטחון וההצלה בדיוק כמו האב. נדיר יותר לשמוע על שני אחים שמשרתים באותו החיל, כשהאח הגדול זוכה להדריך את אחיו הקטן. זה הסיפור של האחים עמית, 22, ועדי, 19, ברשי, מקרית אתא. השניים, שמשרתים בחיל הים, עשו מסלול דומה של לוחם ימי.
משפחת ברשי הגיעה לקרית אתא מחיפה לפני 16 שנים. שני בניה הם בוגרי תיכון רוגוזין בעיר. "אני לא לגמרי יודע למה הגעתי לחיל הים", מודה עמית, "גם לאבא וגם לאימא אין קשר לחיל הים. משום מה היה לי ברור שאני הולך לחיל הים, שום דבר אחר לא משך אותי. הדבר הראשון שביקשתי בגיוס היה חיל הים. אולי זה בגלל האהבה לים ולהפלגות".
עמית נזכר בתחילת דרכו בחיל הים: "היה קשה. היה לי שוק ראשוני, כשפתאום אתה מגיע ופוגש הרבה דברים שאתה לא רגיל אליהם. מסגרת מאוד שונה, מאוד לחוצה, מאוד דורשת. תנאים שהם לא הכי אידיאליים שיש, מעט שעות שינה. הרבה מאוד לימודים, הרבה מאוד פעילות פיזית. זה היה מוזר, כי רק סיימתי י"ב ואיך אני נכנס לדבר הזה. מה שהיה לי הכי קשה היה הפחד מלאכזב.
"יש משהו בקורסים שעוברים שאתה רוצה להוכיח את עצמך, שאתה מסוגל, שהנה הגעתי למקום חדש ואני רוצה ואני מסוגל. היו שבועות קשים, היה שבוע של 'סדרת ים' שדרש מאמץ פיזי גבוה; שבוע שהגוף כולו עם כאבים בשרירים שלא הכרתי לפני זה".
אמנויות לחימה
כמו ביחידות מובחרות אחרות, גם במקרה הזה הלכידות החברתית משחקת תפקיד חשוב. "היו שיחות עם החברים לקורס", מספר עמית, "על יחידות אחרות כמו השייטת, ואני אמרתי שאני יודע שזו הדרך שלי וזה מה שצריך לעשות, אז מבחינתי לא היה לי רגע אחד של ספק. גם כשהגעתי לספינה וגם במשך כל השירות".
עמית שירת על הסטי"ל אח"י חץ, ספינת טילים מדגם סער 4.5. לחיל הים הוא הגיע עם רקע באמנויות לחימה בג'וג'יטסו ו-MMA ועד הגיוס השתתף בתחרויות אמנות לחימה.
"הייתי ילד שמן", הוא מודה, "עברתי בין כל מיני ענפי ספורט וחיפשתי משהו שיתאים לי כמו ריצה וכדור מים. בכיתה ט' גיליתי את אמנויות הלחימה ודי התאהבתי בחוכמה של הספורט הזה, בפיזיות שלו, והמשכתי עם זה במשך שנים, ועכשיו אני חוזר לזה לאט-לאט".
הצד הרגוע
עדי הוא "הצד היותר רגוע בינינו", כפי שמגדיר זאת עמית ועדי מוסיף: "אני יותר בקטע של הלימודים והמדע", והוא די מצטנע יחסית לתלמיד מצטיין במקצועות הפיזיקה והמתמטיקה וכמי שלמד בטכניון.
על פניו נראה היה שמסלול השירות של עדי יוביל אותו לשירות ביחידות של מודיעין וסייבר. "בהתחלה זה הדבר הראשון שחשבתי עליו", אומר עדי, "ככל שהגיוס התקרב חשבתי שיש כל כך הרבה אפשרויות, חשבתי שאני רוצה לעשות משהו שונה ממה שהייתי כביכול אמור לעשות והוא מתאים לי. היה רגע שהסתכלתי על אח שלי, שכל הזמן אמר לי שהוא לא יכול לספר לי מה הוא עושה והיו שבתות שגם כשהוא היה יוצא לחופש, הוא חזר לבסיס בשביל לבקר את החברים שלו שנשארו שבת. אמרתי לעצמי עד כמה צריך להיות מחובר למקום הזה בשביל לחזור לבסיס בזמנך החופשי, ווזה ריגש אותי".
עדי מיועד לשרת כטכנאי מכ"ם על אח"י להב, ספינת טילים מדגם סער 5.
כומתה לאחי
עמית, שאמור להשתחרר בקרוב, ממלא תפקיד הדרכה ופיקוד על מגמת ימאים. עתה, במחזור הנוכחי והאחרון שלו, הוא למעשה מפקד על אחיו עדי.
החיבור בין האחים ברשי קיבל משמעות עמוקה יותר כששבוע "סדרת ים" הגיע לסיומו. "סדרת ים" היא מסע הפלגה המסכם את הכשרת הלוחם הימי. זוהי הפלגה בסירות גומי האורכת מספר ימים מאשדוד עד ראש הנקרה ומשם לחיפה. בסיום המסע מקבלים החניכים את כומתת זרוע הים, בדומה למסעות כומתה של חטיבות החי״ר. על אף התיאור היבש, מדובר באחד האתגרים הפיזיים והמנטליים הקשים ביותר.
עמית: "אחרי שמעלים את כל הציוד מהמים, כל החניכים עומדים לפני הספינות שהם אמורים להגיע אליהן, ואז המפקדים מעניקים להם את הכומתה. עצרתי את המפקד של עדי, לקחתי ממנו את הכומתה והענקתי אותה אני לאחי".
על הרגע המרגש מספר עדי: "אח שלי הגיע אליי וזה הרגיש שיש בינינו חיבור הרבה יותר גדול ועמוק, כי הוא יודע מה עברתי. היו רגעים של משבר במהלך ההכשרה, אבל עם החברים שלי אנחנו כל הזמן מתבדחים על הקשיים וזה מה שנותן כוח להמשיך. העובדה שאחי פה גם עזרה, כי יצא לי לראות אותו מדי פעם ולדבר איתו".
עמית ישתחרר בעוד כחודש, וכבר יש לו שתי תוכניות. "אני רוצה לעשות טיול בשביל ישראל ולעבוד כמדריך בפנימיית נירים. אני מרגיש שהשירות הצבאי שלי הכין אותי לתפקיד הזה, וזה השלב הבא. זה אתגר אבל ככה מתפתחים. תמיד ידעתי שאעבוד עם אנשים, אני אוהב את זה".
