fbpx
[shortcode-weather-atlas city_selector=1178243 background_color="transparent" daily=0 unit_c_f="c" sunrise_sunset= 0 current=0 detailed_forecast=0]

ותנסו לעצור אותה

היא שרה במקהלה, רוקדת ריקודי עם, מפליגה ביאכטות ועושה גם ספורט אתגרי. דבר לא ימנע מנוגה וינשטין מקרית חיים לעשות את כל מה שהיא אוהבת, גם לא כיסא הגלגלים שבעזרתו היא מתניידת * סיפור על נחישות וכוח רצון
"עדיין לא עשיתי צניחה חופשית". נוגה וינשטין | צילום: עצמי
"עדיין לא עשיתי צניחה חופשית". נוגה וינשטין | צילום: עצמי

נוגה וינשטין, 62, מקרית חיים, היא אישה מאוד עסוקה ואת הריאיון הזה הצלחנו לקיים בין שלל פעילויותיה. את וינשטין, נשואה לדורון, אימא לשניים וסבתא לארבעה, דבר לא עוצר למרות היותה מרותקת לכיסא גלגלים. היא שרה במקהלה, רוקדת ריקודי עם, נהנית משיט יאכטות ועושה גם ספורט אתגרי.

וינשטין סובלת מספסטיות ברגליים – מצב רפואי המאופיין בעלייה חריגה במתח השריר (טונוס השרירים) או בנוקשות השרירים שפוגע ביכולת התנועה. זה אובחן אצלה בגיל 12, והיא מספרת: "בכיתה ו' חזרתי מטיול שנתי עם חום מאוד-מאוד גבוה. אשפזו אותי כמו בסרטים, בהתחלה חשבו שמדובר בדלקת קרום המוח והתברר שלא, אך התחלתי למשוך רגל". גם סדרה של בדיקות לא הצליחה לגלות מה הגורם לבעיה, ווינשטין המשיכה את חייה כנערה פעילה מוקפת חברים.

נוגה וינשטין עם קבוצת הרוקדים | צילום: עצמי
נוגה וינשטין עם קבוצת הרוקדים | צילום: עצמי

על מה שקרה בהמשך היא מספרת: "הלכתי לכל הטיולים של הגדנ"ע, רקדתי ריקודי עם בלהקה ובכיתה י"ב השתתפתי במצעד המחולות. גם בבדיקות לפני הגיוס הרופא לא ראה שום דבר, וקיבלתי פרופיל 97. לא שאלו אותי על הרגליים. שאלו על לחץ דם וכל מיני דברים, והכל היה בסדר. כשסיימתי את הבדיקה והלכתי לכיוון הדלת, הרופא השני שהיה בחדר אמר לי 'תלכי בבקשה מהדלת לחלון וחזרה לדלת, ושבועיים לאחר מכן קיבלתי פטור".

שירות צבאי בנח"ל

אבל וינשטין לא ויתרה על השירות הצבאי. "החלטתי שאני מתנדבת לצבא. אז לא היה נהוג להתנדב כמו היום. אמרו לי 'בסדר, תתנדבי ותשרתי בר"מ 2 ברמב"ם'. אמרתי ששירות בר"מ 2 לא נקרא בשבילי שירות צבאי, שאני חברה בגרעין נח"ל ואני רוצה להגיע לנח"ל. הגעתי למפקדת קצין חיל רפואה ראשי שאמר לי בסדר 'תהיי בנחל, אבל לא תוכלי לעשות טירונות'. הסכמתי. בזמן שהחברים שלי היו בטירונות, אני הייתי במחנה שמונים. עברתי את כל השירות של הנח"ל כולל היאחזות".

כשהשתחררה מהצבא, החליטה וינשטין שהיא רוצה לתקן את ההליכה. "הלכתי לאורתופד", היא מספרת, "הוא אמר לי שיש לו רעיון לאיזשהו ניתוח. לדבריו, הניתוח – או שיעשה יותר טוב או שיישאר אותו דבר, בלי שום סיכון. הניתוח לא הצליח. התחלתי ללכת עם מקל ואחרי שנה עברתי להשתמש בקביים".

לפני כשש שנים הגיעה וינשטין למצב שבו, בגלל הקשיות של שרירי הרגליים, לא נותרה לה ברירה אלא להתנייד עם כיסא גלגלים.

נוגה וינשטין עם חבורת הזמר | צילום: עצמי
נוגה וינשטין עם חבורת הזמר | צילום: עצמי

"לא יודעים מה זה", אומרת וינשטין, "אין לזה אבחנה. עשו לי כל מיני בדיקות ולא מצאו מה זה. נוירולוגית שטיפלה בי נסעה בעולם עם התיק הרפואי שלי כדי לנסות למצוא בעולם מקרה דומה, והיא לא מצאה. אז ברור שיש לי מחלה נוירולוגית אבל לא יודעים מהי. היום הרגליים שלי כמעט כמו קרש".

את בעלה הכירה וינשטין בין החברים המשותפים, אך רק לאחר שנים, כשהייתה בת 21, הם הפכו לבני זוג, והיא מספרת בחיוך: "אחרי שעברתי את הניתוח, הפיזיותרפיסט שלי אמר לי שאני עולה איתו לרקוד באוניברסיטה. עליתי איתו לרקוד, והייתי צריכה טרמפ הביתה. חיפשתי מישהו שאני מכירה, ראיתי את דורון ושאלתי אם הוא יכול לקחת אותי הביתה, ומאז הוא התחיל לצלצל ולצלצל ולצלצל ונהיינו זוג. חצי שנה לאחר מכן הציעו לי לעבור לעבוד בסניף של הבנק באילת והגעתי הביתה רק בסופי שבוע".

עשתה גם סנפלינג

וינשטין מנסה להתנהל עצמאית ככל שניתן גם בפעולות היומיומית הביתיות. "אני שוטפת את הרצפה עם הכיסא גלגלים, אבל להוריד דברים מהארון למעלה אני לא יכולה, דורון צריך לעזור לי המון. אני יכולה להיעמד מכיוון שהספסטיות כל כך חזקה, אז את הבישולים אני מכינה בעמידה ובישיבה".

שורת הפעילויות שבהן היא נוטלת חלק יכולה להתיש גם אנשים ללא בעיות רפואיות. היא פעילה בעמותת נגישות ישראל צפון ועוסקת בהסברה במוסדות חינוך, רוקדת שלוש פעמים בשבוע, שרה בלהקת זמר בבית הלוחם, מפליגה ביאכטה בכל יום שישי בקישון מטעם עמותת אתגרים, נוסעת לחו"ל והספיקה גם לעשות סנפלינג.

נוגה וינשטין עושה סקי מים | צילום: עצמי
נוגה וינשטין עושה סקי מים | צילום: עצמי

"אני חושבת שיותר קל להתרגל לנכות שמגיעה לאט-לאט מאשר לנכות מיידית", היא אומרת, "אני לאט-לאט הגעתי לכיסא גלגלים. לקח הרבה זמן עד שעברתי לכיסא גלגלים. לא הסכמתי להתיישב על כיסא גלגלים כל זמן שיכולתי ללכת עם קביים. לפני כ-10 התחלתי לנסות לרקוד ריקודי עם כיסא גלגלים לריקודים".

לדבריה, גם כשמדחיקים את הנכות, היא נמצאת שם כל הזמן. "בכיתי המון. גם כשהלכתי עם הקביים, עשיתי את הכל, אבל זה יושב בראש. כשהייתי בהריון מאוד פחדתי שזה משהו תורשתי, כי לא יודעים מה זה. כשהבת שלי הייתה בת שמונה ימים, כבר הייתי אצל רופא שבדק ואמר שאין שום בעיה", והיא מוסיפה: "ההתמודדות שלי עם להגיד שאני נכה הייתה קשה, והרבה מזה נפתר בזכות המשפחה. אבל ההתייחסות שלי אל עצמי כ'אחר' זה מה שהיה לי קשה, כי הרגשתי אחרת, שיש דברים שעושים ואני לא יכולה לעשות. זה מאוד מתסכל".

לדברי וינשטין, החברה הישראלית בשנים האחרונות הרבה יותר פתוחה לקבל אנשים עם מוגבלויות. "רוב המסעדות נגישות, בתי קולנוע נגישים, אנשים הרבה יותר פתוחים ועדיין יש הרבה נכים צעירים שמתביישים לבקש עזרה, וזה מאוד יעזור להם אם מישהו ייגש אליהם ויציע עזרה. זה חשוב מאוד לדעת לשאול בן אדם עם מוגבלות אם הוא צריך עזרה".

החלום שעוד צריך להגשים

בין כל שלל עיסוקיה, יש דבר אחד שהיא טרם הגשימה. "צללתי ועשיתי סנפלינג, אך עדיין לא עשיתי צניחה חופשית. אני קצת פוחדת בגלל הרגליים שלא כל כך מתפקדות, אני לא יודעת איך אפשר לעשות את זה. מתישהו אני בטח אעשה את זה. בינתיים אני חיה את היום, אין לי תוכניות לעוד שנה, העיקר שנהיה בריאים".

כתבות נוספות

בקרו אותנו גם בפייסבוק: הד הקריות

כבר הורדתם את האפליקציה של הד הקריות? האפליקציה החדשה שלנו עכשיו זמינה להורדה בחינם!

להורדה למערכת אנדרואיד לחצו כאן!

לינק הורדה מחנות אפל: לחצו כאן!

אהבתם? שתפו!

אולי גם יעניין אותך

שיתוף ברשתות החברתיות