אלינור אדרי מקרית אתא מתעקשת להדגיש שהיא בת 45 "וחצי", ויש לה הסבר מנומק: "במצבי גם חצי שנה היא משמעותית, זה לא מובן מאליו". אדרי, פצצת אנרגיה, החלימה מסרטן שד אלים לאחר מאבק קשה וכיום מקדישה את רוב זמנה לנשים שנלחמות במחלה.
אדרי, נשואה לדורון ואימא לשניים, בת 22 וחצי ובן 17, עשתה את השירות הצבאי שלה בחטמ"ר 300 בגבול לבנון. "בתקופה שהיינו הולכים לשק"ם עם שכפ"צים כי ירו עלינו", היא צוחקת. היא שירתה כמש"ק משמעת ולא תיארה לעצמה שהתפקיד יוביל אותה להכיר את מי שיהיה לימים בעלה.
אדרי התלוותה כמשגיחה לקבוצת חיילים שנסעה לנופש באשקלון. באחת הפעמים כשיצאה מהחדר הבחינה בקבוצה של חיילים. "ראיתי ערימה של גברברים מופרעים ודורון, שאז עוד לא הכרתי אותו, הרים את המבט שלו ונעץ בי מבט חד. משהו בפנים אמר לי שהוא יהיה בעלי", היא נזכרת ומוסיפה: "יש לי חולשה לעיניים כחולות". עוד באותו סוף השבוע הפעילה אדרי את כל הקשרים שלה למצוא את הפרטים של החייל עם העיניים הכחולות, וכשהשיגה את מספר הטלפון שלו לא המתינה וחייגה אליו באמצעות טלפון שדה. "הוא מיד אמר לי שחיכה לטלפון ממני", היא צוחקת.
הצעת נישואים מתחת למים
הצעת הנישואים הלא-שגרתית נערכה מתחת למים באתר הצלילה המוכר בשם הסטי"ל באילת. "כשצללנו ראיתי מסביבי אנשים עם מצלמות, ובעומק של 30 מטרים ראיתי שלט ענק 'ברוכים הבאים לחתונה של דורון ואלינור'. חשבתי שזו הזיה, ואז דורון הוציא צדף ובתוכו טבעת ושלט 'התינשאי לי?'. אבא שלי פתח בקבוק שמפניה בתוך המים וכל החברים שהיו שם שיחררו את הבלונים".
האהבה לים טבועה באדרי עוד מגיל צעיר בזכות אביה, שלמה, ואחיה שעוסק בעבודה ביטחונית. "לאבא שלי הייתה סירה שקראו לה 'אלינור'. היינו יוצאים איתה להפלגות וצוללים, ואני הייתי משחקת עם תמנונים".
את הצלילה הראשונה עשתה אדרי בגיל 16 וכיום היא "דייב מאסטר" – מוסמכת ללוות צוללנים לעומק של עד 60 מטרים.
לאורך השנים הייתה אדרי סטייליסטית ומנהלת מיקוד חנויות בתחום הביגוד. לקראת יום הולדתה ה-40 החליטה לעבור טיפול אסתטי ששינה את חייה. היא מספרת: "עשיתי בדיקת ממוגרפיה ואולטרסאונד. בממוגרפיה לא מצאו כלום, אבל באולטרסאונד מצאו ממצא מחשיד בחזה. לאחר כמה בדיקות, הרופאה התקשרה אליי וביקשה ממני להגיע אליה עוד באותו הערב. היא אמרה לי בדמעות שיש לי סרטן אלים בחזה ושאסור לי לחכות. באותו הרגע לא הפנמתי את המשמעות של זה, רק אמרתי לה שיותר לא יהיה לי שיער ארוך ולא יהיה לי חזה".
טיפולים כימותרפיים והקרנות
מהפגישה עם הרופאה ועד ששכבה על שולחן הניתוחים חלפו ימים ספורים בלבד. אדרי עברה כריתה חלקית של השד הנגוע עם התאמה לשד השני, ולאחר מכן 16 טיפולים כימותרפיים קשים ועוד 36 הקרנות עד שהתברר שגופה נקי מסרטן. במהלך התקופה הזו ועל מנת שלא תתנתק מהים שהיא כל כך אוהבת, בנה בעלה מעין קרוואן קטן ממוזג שאותו הם היו לוקחים לחוף, על מנת שאדרי תוכל לפחות ליהנות מהמראה, שכן אסור היה לה לשהות בשמש.
לדברי אדרי, לאחר שלב המאבק בסרטן מתחיל מאבק נוסף, קשה לא פחות ואולי אף יותר. "החיים מתחילים לאחר שמתברר שהגוף נקי מגרורות. אחרי שנה וחצי של טיפולים מצפים ממך לחזור לעצמך, אבל אני הייתי שבר כלי. לא הצלחתי לקום והבנתי שהגוף שלי שבור למרות שהראש רוצה לחיות ולעוף".
אדרי לא נכנעה, נעזרה במאמן אישי ועשתה אימוני כושר שלוש פעמים בשבוע. אחרי חצי שנה של אימונים בבית היא הצליחה להגיע לחדר כושר. האימונים האישיים הפכו עד מהרה לחלק מסדר היום שלה וגם לסוג של אהבה, ובגיל 43 הוסמכה כמאמנת חדר כושר במכון וינגייט.
מאז היא מקדישה את כל מרצה לנשים שחלו בסרטן השד ופעילה מרכזית בארגון "גם אני" של נשים שמתמודדות עם סרטן שד פעיל.
אדרי: "המחלה הזו זה כמו ללכת עם שעון שאף אחד לא רואה, רק אני רואה אותו מתקתק אחורה".
הלביאות הוורודות
אהבתה של אדרי לים הובילה אותה להקים את קבוצת "לביאות ורודות ישראל" שבה היא משמשת הקפטן של נבחרת ישראל בחתירה בכנרת, אחת מתוך 290 קבוצות חתירה דומות בעולם.
כמעט מדי יום היא מתייצבת בחוף הים עם קבוצת הנשים שביחד גולשות על הגלים, ובסופי שבוע, בין טיולי השטח עם בעלה והילדים, היא נמצאת בכנרת עם קבוצת החותרות. היא גם מעבירה שיעורי כושר ובריאות לנשים ומאמנת בהתנדבות קבוצת גברים ונשים מעל גיל 65.
לקראת סוף הריאיון, אני שואל את אדרי על התוכניות לעתיד ובחיוך גדול היא אומרת: "להמשיך לעשות טוב לעולם, להמשיך להתנדב, שאלוהים ייתן לי כוח וזכות ליהנות מהיקום וכל מה שיש לנו, ובעיקר להיות במים".
