"היה לי חשוב לעבוד עם אנשים ולא עם ניירות"

ענבר רון, 41, מקרית אתא, היא מאלו שעוד מגיל צעיר עולים על הדרך שתוביל אותם לעריכת דין. "תמיד היה לי חוש צדק, רציתי שהכל יהיה בסדר ושיהיה נכון", היא מספרת, "עוד בבית הספר היה לי את החוש הזה לדבר עם המורות ועם המנהלת ולהסביר להן כמה שאנחנו, התלמידים, צודקים. אז אמנם לא חשבתי על עריכת דין אבל הדרך כבר הובילה לשם".

ענבר רון, ילידת קרית אתא, נשואה, אימא לארבעה ילדים בני 12-6, סיימה את התיכון העירוני והתגייסה במסגרת שח"ם ליחידת החבלנים של המשטרה כרכזת. לאחר השחרור נסעה לאילת שם החלה לעבוד כמלצרית במלון. כשקודמה והוצע לה להיות סגן מנהל מזון ומשקאות, קיבלה החלטה להותיר את ענף המלונאות מאחוריה ופנתה ללימודי משפטים. את ההתמחות עשתה אצל הרשם לענייני ירושה, עבדה כעוזרת משפטית של שופטת ועם לידת בנה הראשון לפני 12 שנים, פתחה משרד עצמאי, שבו היא מתמחה בדיני משפחה וירושה.

"היה לי חשוב לעבוד עם אנשים ולא עם ניירות", היא מסבירה, "אני לא רואה את העבודה שלי כמשהו יבש של דיני משפחה, אני רואה את זה כדיני נפשות. כשזוגות מחליטים להתגרש הם עושים זאת מכמה סיבות מרכזיות, כמו קנאה או שנאה או פשוט בגלל שהם מיצו את החיים המשותפים שלהם. דווקא הנושא של הבגידות תופס פחות מקום בין הסיבות לגירושים".

תמיד עדיפה פשרה

הנטייה הראשונית של הזוגות שרוצים להתגרש היא לפתוח במלחמה בבית המשפט, ועל כך אומרת ענבר רון: "מכיוון שאני גם מגשרת בהכשרתי, אני קודם כל מנסה להביא אותם לפשרות ולהסכמים שמקובלים עליהם. אני חושבת שעדיף הסכם 'רע' כביכול מאשר פסק דין 'טוב' כביכול, כי פסק דין 'טוב' הוא טוב רק לאחר הצדדים, כשהצד השני עלול להישאר מרוסק.

"תמיד עדיף להגיע לפשרה ולהסכם כי החיים הזוגיים לא נגמרים עם הגירושים, תמיד יש עוד דברים משותפים כמו ילדים שחוגגים ימי הולדת, בת מצווה, בר מצווה, גיוס, חתונה וכדומה. החיים מזמנים לזוגות שמתגרשים עוד פעמים רבות של מפגשים משותפים. לכן, אני קודם כל מנסה להגיע להסכם בין הצדדים שיועיל להם לעוד שנים הלאה מאשר להגיע למלחמה בבתי משפט. אני תמיד מציעה לנסות ולהגיע קודם להסכם כי מי שירוויח מהמאבקים בבתי משפט אלו עורכי הדין, שייקחו את הלקוחות שלהם לתהליכים משפטיים ארוכים ומיותרים רק על מנת לרפד את הכיסים שלהם".

תדמית בעייתית

רון מודעת לתדמית הבעייתית של עורכי דין לענייני משפחה ככאלו שמנצלים את המשבר שבו נמצאים הלקוחות, כדי לגבות מהם סכומי עתק. "נכון, שיש תדמית בעייתית, אך במלוא הכנות, אפשר לקצר הליכים. אם באים ממקום נקי והגון אפשר לפתור את זה מהר. רק אם אין שום אפשרות להגיע להסכם הוגן, אני אגיע לבית משפט ואלחם על כל מה שמגיע ללקוחות שלי, כאילו זה המאבק האישי שלי. השם שלי הוא הכי חשוב לי, ולעולם לא אגיש בקשה שטותית לבית משפט או משהו שאני לא עומדת מאחוריו במאה אחוז".

נושא נוסף שמהווה פעמים רבות סלע מחלוקת גם במשפחות "הכי טובות"  ועם זאת נמנעים מלגעת בו קשור לצוואות וירושות. "עצת הזהב שלי לכולם, בכל גיל, ובעיקר עם יש ילדים ונכסים היא לעשות צוואה מסודרת", אומרת רון, "לא צריך לחכות לגיל 80, אפשר לעשות גם בגיל 30, כי אם חלילה מתים כשיש עדיין ילדים קטינים, העיזבון יישאר בצד עד שהקטינים יגיעו לגיל 18, וזה עלול ליצור בעיות כמו למשל פעולות עם כספים או נכסים שמצריכים אישור של האפוטרופוס הכללי. צוואה חוסכת המון כאבי ראש ואנשים חוששים מלעשות צוואה בגיל צעיר מתוך אמונה טפלה".

קעקועים של פרחים ודרקון

בין שלל עיסוקיה גם כמגשרת ומגשרת מוסמכת בגישור משפחתי, נוטריון וחברה בוועדת משפחה בלשכת עורכי הדין בחיפה, מקפידה רון להקדיש מזמנה גם לעניינים שלא קשורים לעבודתה. "אני יודעת לחלק את הזמן שלי, כדי שיהיה לי גם זמן איכות עם הילדים ואני מעדיפה לשלם משכורת לעוד עורכי דין במשרד כדי שאוכל לבלות עם הילדים אחר הצהריים לפחות פעמיים בשבוע".

את כתף שמאל של רון מעטרים ארבעה פרחים מקועקעים עבור ארבעת ילדיה וגם דרקון. "הדרקון זה אני ובשבילי", היא צוחקת.

רון היא גם אופת עוגות מעולה. "אני מארחת הרבה חברים ומשפחה ומתוך זה התחלתי לאפות עוגות, ואז גם התחלתי לאפות לימי ההולדת של הילדים ולהכין עוגות מעוצבות ועכשיו לכל אירוע מבקשים ממני להכין עוגה".

רון היא גם פאשניסטה, והיא אומרת בחיוך גדול. "אני אוהבת בגדים, אפשר לומר שאני אפילו מכורה לזארה ועוד כמה מותגים שאני אוהבת".

חלק גדול מהבגדים שהיא אוהבת מגיעים גם לאלו שידם אינם משגת לקנותם. היא עושה זאת דרך קבוצת הפייסבוק "מאמאשיק", המקיימת אירועי מכירות בגדים, כש-90 אחוז מההכנסות הולכות לתרומה, והשאר לפעילות הקבוצה.

נוהל "קוקו-ספונג'ה"

הרגע האהוב על רון הוא בערב, כשהיא מסיימת יום עבודה, והיא מספרת בצחוק מתגלגל: "כשאני מגיעה הביתה, אני מעיפה את העקבים ונכנסת לנוהל 'קוקו-ספונג'ה' ולמשמרת ב' של 'אימא, תעשי לי…' ו'אימא תביאי לי…'. ב-21:00 אני מכינה לעצמי כוס קפה ויושבת עם עצמי לנקות את הראש, כדי להתחיל את היום הבא עם אנרגיה חדשה".

כתבות נוספות