דברים שלא רואים מכאן: תיעוד מיוחד ממחלקת קורונה ב"בית בלב" בנשר

מאת ליאור מרקדו, מירי סדיק

למאבק הלאומי בהתפשטות מגפת הקורונה הצטרפו מרכזים גריאטריים שונים ברחבי הארץ, שנאלצים להתמודד הן עם המורכבות של המחלה והן עם המורכבות של טיפול בחולים סיעודיים. מחלקה כזו פועלת ב"בית בלב" בנשר. נסענו לבקר וחזרנו עם המון הערכה לצוותים הרפואיים והסיעודיים, שעושים מעל ומעבר כדי להעלות חיוך על פני המטופלים. דנה עוז, מנהלת המרכז הרפואי-שיקומי "בית בלב" בנשר, סיפרה לנו על המקום שמהווה בית עבור מטופלים סיעודיים רבים.

עוז: "ב'בית בלב' יש 230 מיטות אשפוז – 70 חולים מונשמים, 80 חולים שיקומיים ועוד 80 חולים במצב סיעודי מורכב, שלא יכולים לשהות בביתם בשל מצבם הרפואי. עם העלייה בתחלואת הקורונה, התבקשנו על ידי משרד הבריאות להתגייס למאבק ולסייע על ידי פתיחתה של מחלקת קורונה, ובכך לספק מענה רפואי לחולי קורונה בעיקר עבור הגיל הגריאטרי, בני 65 ומעלה. חולי הקורונה מועברים אלינו מחמ"ל 'מגן אבות', מכל חלקי הארץ, ממוסדות שונים או מהקהילה. כאן הם מקבלים מעטפת רחבה מאוד של טיפולים ושירותים, החל מפיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק ומדריכת תעסוקה".

מסירות ותחושת שליחות

עוז מספרת על מסירותם האינסופית של אנשי הצוות, שנאלצים להעביר שעות ארוכות במחלקה הסגורה. "לא הכרחנו איש מאנשי הצוות להיכנס למחלקת הקורונה, כולם עשו זאת מתוך תחושת שליחות והתנדבות. לאנשי צוות בקבוצת סיכון נתנו את האפשרות לעבוד במחלקה אחרת, אבל הם לא רצו לעזוב את הצוותים שלהם. הצוותים נאלצים להיות בתוך המחלקה כל שעות היום. כאן אין חדרי בקרה כמו שרואים בטלוויזיה, בהם ניתן לקיים את הטיפול מרחוק, כאן אף אחד לא מטפל בעצמו. כל החולים זקוקים לעזרה צמודה – החל משינוי תנוחה וכלה בהאכלה. הם זקוקים לעזרה בכל הפעולות הבסיסיות. הצוות שנוכח במחלקה מספק למטופלים מענה מאוד טוב, אך מצריך מהצוות הרפואי התמודדות לא פשוטה. הצוותים מעניקים טיפול עם הרבה מאוד חמלה, אכפתיות ומסירות, ומגיע להם להיות בקדמת הבמה".

ד"ר גלית סגל, המנהלת הרפואית של מחלקת הקורונה, מומחית ברפואת משפחה וגריאטריה, ליוותה אותנו לתוך המחלקה – לאחר שהצטיידנו במיגון מכף רגל ועד ראש, עברנו תדרוך מסודר, וכן. בואו נודה על האמת. הייתה קצת פאניקה.

ד"ר גלית סגל: "לא כל החולים מבינים את משמעות המחלה, עבורם כל שינוי בשגרה הוא קשה, על אחת כמה וכמה כשאי אפשר לראות את המשפחה וכשכולם סביבם נראים כמו חייזרים, אבל הנסיבות מחייבות ואנחנו משתדלים לעשות את המרב עבורם"

"אנחנו מקבלים לכאן בעיקר חולים מבתי אבות או חולים שאושפזו בבית חולים וזקוקים לימי בידוד", הסבירה ד"ר סגל, "כאן הם משלימים את ההחלמה שלהם. החולים מקבלים טיפול סיעודי ורפואי מלא, הצוותים נמצאים כאן 24 שעות ביממה. אנחנו משתדלים לשמור על סדר יום, ארוחות בחדר האוכל, מאלצים את החולים לשבת ולצאת מהמיטה, כל מה שעושים בשגרה רגילה במחלקות גריאטריות, עד כמה שניתן. לא כל החולים מבינים את משמעות המחלה, עבורם כל שינוי בשגרה הוא קשה, על אחת כמה וכמה כשאי אפשר לראות את המשפחה וכשכולם סביבם נראים כמו חייזרים, אבל הנסיבות מחייבות ואנחנו משתדלים לעשות את המרב עבורם".

חגיגות יום הולדת 91 לרגינה

מחלקת הקורונה ב"בית בלב" נפתחה בתוך שבוע ימים בלבד, כשהמחלקה השיקומית הוסבה למחלקת קורונה מן המניין. ד"ר סגל: "פתחנו את מחלקת הקורונה בהוראת משרד הבריאות כמעט מעכשיו לעכשיו. בתוך שבוע הגענו מאפס ל-40 חולים. ההתחלה הייתה לא פשוטה, אבל, כצוות, מתרגלים לשגרה הזאת. אנחנו, אנשי הצוות, מבצעים בדיקות קורונה מדי שבוע, ועד היום אף אחד לא נדבק. זה מרגיע כשמבינים שמיגון נכון עושה את העבודה. זה מאוד לא פשוט. לא רואים טוב, לא נושמים טוב, לא שומעים טוב, אבל זו העבודה שלנו".

במחלקת הקורונה פגשנו את רגינה ליבוביץ בשיאו של משחק רמי מותח. ליבוביץ היא דיירת בית ההורים "ראשוני הכרמל" בחיפה, ובימים אלה היא מתחזקת לאחר שחלתה בקורונה.

ליבוביץ: "אני חליתי בקורונה במקרה. אני לא כל כך בטוחה איפה זה קרה, כנראה כשביקרתי בבית חולים. הייתי שם כי לא הרגשתי טוב, עשו לי בדיקות שיצאו תקינות ושחררו אותי הביתה. לאחר שחזרתי מבית החולים הרגשתי חלשה וביקשתי לעשות בדיקת קורונה, שיצאה חיובית. העבירו אותי לבית החולים כרמל בחיפה, קיבלתי תרופה במשך חמישה ימים. לא היו לי חום או סימפטומים קשים, רק תחושה של חולשה. לאחר מכן העבירו אותי לכאן, ומיום ליום אני מרגישה טוב יותר".

סיון גולן: "אני מאוד גאה לקחת חלק במלחמה הזו. העבודה הזו לא קלה, לא פיזית ולא נפשית, אבל היא מאוד מחזקת בלב. זה לא היה מובן מאליו עבורי להתחיל לעבוד במחלקת קורונה. יש לי ילדים קטנים, ואני גרה עם ההורים שלי"

ליבוביץ חגגה את יום הולדתה ה-91 במחלקת הקורונה, והצוות לא פספס את הסיבה למסיבה. היא מספרת בהתרגשות: "חגגו לי פה יום הולדת. עשו לי שמח, רקדו איתי, זה היה נחמד מאוד. הייתי במצב רוח טוב מאוד. קיבלתי עשרות טלפונים מבני משפחתי, החדר שלי התמלא פרחים ומתנות, והצוות היה נהדר. דואגים לנו במסירות. אם אנחנו מבקשים משהו, הם תכף ומיד ממלאים את הבקשה. בשבוע הבא יעשו לי בדיקת קורונה נוספת, ואם הכל יהיה בסדר, ישחררו אותי".

"זה הזמן לתת מעצמי"

סיון גולן היא אחות מוסמכת במחלקה השיקומית שהוסבה למחלקת קורונה. כשעמדה בפניה הדילמה האם להיכנס למחלקת הקורונה, ובסופו של דבר בחרה להצטרף למאבק.

דנה עוז: "למרות החשש, הצוותים נותנים מעצמם המון, במסירות רבה ומתוך שליחות אמיתית. הם עושים כל מה שאפשר לעשות על מנת לשפר את הרווחה של המטופל בתוך כל המורכבות והקושי בשהייה במחלקה כזו"

גולן: "אני מאוד גאה לקחת חלק במלחמה הזו. העבודה הזו לא קלה, לא פיזית ולא נפשית, אבל היא מאוד מחזקת בלב. זה לא היה מובן מאליו עבורי להתחיל לעבוד במחלקת קורונה. יש לי ילדים קטנים, ואני גרה עם ההורים שלי, אז זו הייתה דילמה גדולה. אבל במחשבה עם עצמי, לקראת הפתיחה של המחלקה, עיבדתי את כל המידע, והחלטתי שאני חייבת לקחת חלק במלחמה הזאת. הפעם הבאה שדבר בסדר גודל כזה יקרה, יהיה כנראה רק בעוד מאה שנים, כשאני כבר לא אהיה כאן. אז הרגשתי שזה הזמן שלי לתת מעצמי".

ממחלקת הקורונה יישארו זיכרונות טובים יותר וגם פחות, אך לרגעים המרגשים שחוותה גולן אין מחיר. "הזיכרון הכי טוב שלי מהתקופה הזאת הוא כשהגיע אלינו אדם חולה, שהרגיש שזה כבר הסוף שלו. אנחנו הצלחנו להרים אותו על הרגליים ולהעיר אותו ולשחרר אותו לדרכו בשלום. הבן אדם הזה יישאר איתי תמיד. זה אחד הרגעים הכי יפים שהיו לי במחלקה הזאת. זה היה לא פחות מנס. יש גם פרידות עצובות במחלקה, אבל אנחנו משתדלים לא להגיע לשם. אנחנו ערים לכל מה שמתרחש, אם יש איזושהי התפתחות ויש יכולת להתערבות גדולה יותר אנחנו מעבירים את החולים לבית חולים בזמן ותמיד דואגים להיות שם גם בשביל אלה שלא ישרדו את זה".

רגינה ליבוביץ: "הרגשתי חלשה וביקשתי לעשות בדיקת קורונה, שיצאה חיובית. העבירו אותי לבית החולים כרמל בחיפה. לא היו לי חום או סימפטומים קשים, רק תחושה של חולשה. לאחר מכן העבירו אותי לכאן, ומיום ליום אני מרגישה טוב יותר"

דברים שרואים משם לא רואים מכאן. הביקור במחלקת הקורונה השאיר בנו בעיקר השתאות והערכה ללוחמים בשטח, הרופאים והרופאות, האחים והאחיות, הצוות הסיעודי והצוות התומך של מחלקות הקורונה בכלל ושל "בית בלב" בפרט. אנשים שבוחרים מדי יום לסייע לחולי הקורונה, לשמח אותם, לטפל בהם, ולהציל חיים, על אף הקושי והפחד.

דנה עוז מבקשת להודות להם: "למרות החשש, הצוותים נותנים מעצמם המון, במסירות רבה ומתוך שליחות אמיתית. הם עושים כל מה שאפשר לעשות על מנת לשפר את הרווחה של המטופל בתוך כל המורכבות והקושי בשהייה במחלקה כזו. הם משקיעים המון מחשבה ומאמץ, כדי לתת למטופלים תחושה שלמרות הכל הם נמצאים במקום שדואגים להם".

כתבות נוספות * בקרו אותנו גם בפייסבוק: הד הקריות