קשה לתאר יום זיכרון שכזה. כבר לפני יותר מחודש הסתמן כי השנה, ביום הזיכרון, כולנו נתנהג אחרת, ועדיין נדמה כי ההודעה על איסור הגעה לבתי העלמין הותירה עם שלם המום וכואב. הקורונה יכולה לאיים על הכלכלה ומערכת הבריאות, אבל איש לא דמיין שהיא תיפגע בדבר הקדוש לנו מכל. עדנה שגיא, אמא של סמל ארז שגיא ז"ל, מקרית אתא, סיפרה לנו על הבן המושלם, ועל יום זיכרון קצת אחר.
"כולם מבקשים ממני לספר את הסיפור של ארז", אומרת שגיא, לבן אדם יש כל כך הרבה מעגלים, שעד היום אני ממשיכה לשמוע ולגלות חלק מהסיפור של ארז. כולם אהבו אותו, כולם רוצים להנציח אותו, כולם באמת היו חברים שלו. הוא היה ילד מושלם מבחינתי, היה לו ציר זמן כל כך קצר, מה אני יכולה לספר על ילד?".
הנצחה לא מגיעה עם הוראות הפעלה
ארז שגיא נולד בשנת 1995, בן בכור לעדנה ואילן, ואח גדול לנועם ושי. בתור בוגר הפנימייה הצבאית בחיפה, הוא התגייס למסלול כוכבים בחטיבת גבעתי וכעבור זמן קצר יצא לקורס מ"כים. ארז נפל בקרב במבצע צוק איתן, בן 19 בנופלו. מאז, המשפחה והחברים בוחרים להנציח את הילד עם העיניים התכולות, כל יום מחדש. עדנה שגיא: "אנחנו מנציחים אותו בכל דרך, הנצחה לא מגיעה עם הוראות הפעלה, כל פעם משהו אחר צץ בראש. כשכל החברים שלו טסו לטיול הגדול, הכנו צמידים וסטיקרים עם השם שלו. לאחרונה יצאה משלחת של ארז לווייטנאם מטעם 'לוחמים ללא גבולות'. זה מאוד מוזר שמה שנשאר לי לספר זה על ההנצחה, עליו כולם יודעים".
קשה להאמין שהזמן עובר וארז נותר ילד. "לפעמים אני משלה את עצמי שהוא סרן היום ושהוא היה מקבל מצטיין", אומרת האם, "הוא היה בסך הכל ארבעה חודשים וחצי בצבא. הוא היה במסלול כוכבים של הפנימייה. הוא התגייס ללא טירונות והחל מיד בהכשרה מקצועית, מיד אחר כך הוא הלך לקורס מ"כים ונהרג. מתברר שקורס מ"כים זו חטיבה לוחמת".
המישהי הזאת היא אני
היא זוכרת סיפור מצמרר אחד, שמספר ולו במעט מי היה ארז. "הוא ואחיין שלי חברים מאוד טובים, היום הוא כבר סגן אלוף. לקראת יום הזיכרון האחרון, שבו היה בחיים, הם רצו לעשות קעקוע משותף. ארז החליט שיש לו רעיון לקעקוע, לקעקע באנגלית את המשפט 'במותם ציוו לנו את החיים', זה היה ארז".
השנה יום הזיכרון לא יהיה כבכל שנה. הקורונה מאלצת את כולם לזכור מרחוק ולוותר על החיבוק של המכרים והחברים. "לא רק יום הזיכרון הוא קשה, כל יום הוא קשה", אומרת שגיא, "ורדה פומרנץ (קצינת נפגעים בדימוס, אמו של דניאל ז"ל, שגם הא נפל בצוק איתן – ל"מ) ואני חברות. לאחרונה היא התראיינה לא מעט וסיפרה שמישהי אמרה לה שגם כיתת יורים לא תעצור אותה מלעמוד ליד הקבר של הבן שלה בצפירה. המישהי הזאת היא אני.
"בצפירה אני אעמוד בחדר של ארז ואעלה לפייסבוק. אני חושבת שכל ההורים השכולים יתנהגו כמוני. ביקשתי מכל החברים שלו להחליף את תמונת הפרופיל לתמונה של ארז, ובצפירה כל מי שיכול יצלם את עצמו עם תמונה של ארז ונר זיכרון"
"כך הגבתי להנחיות כשפורסמו לראשונה. בנט הוציא את ההודעה הזאת לפני יותר משלושה שבועות, ואז זה נראה לנו אבסורד. אבל ככל שהמגפה הזו התגלגלה, גם הדעות והיחס שלנו למצב השתנו, והשנה אני לא אעמוד בבית העלמין בצפירה. אני לא אעמיד חיילים בסיטואציה שבה הם צריכים להתעמת עם הורים שכולים. כשאני רואה חיילים, הם תמיד בערך בגיל של הבן שלי כשנהרג, חוץ מלנשק אותם אני לא יכולה לעשות כלום".
ימים של זיכרון ולא יום הזיכרון
גם ההנצחה השנה קצת אחרת. כבר אין יום זיכרון, יש ימי זיכרון ארוכים. "השנה אנחנו מנציחים אותו אחרת, זה אולי יותר מתיש ויותר ארוך, אבל זה נותן במה לכל מי שרוצה לכבד את ארז. אני התחלתי את יום הזיכרון ביום רביעי האחרון. בכל יום אנחנו נפגשים עם קבוצה אחרת של חברים בבית העלמין ומספרים עליו. כל פעם עולה סיפור אחר, מספרים על החיים, והוא שוב קופץ. אני קוראת לזה ימים של זיכרון ולא יום הזיכרון. אני אהיה שם עד הרגע האחרון המותר, ואקבל את כל מי שמגיע לבקר את ארז.
"מאז שארז נהרג, בכל יום חמישי החברים שלו באים אלינו, אנחנו קוראים לזה חמישי הקדוש. בפועל הם באים לארז, אבל אני החלפתי אותו איכשהו. אנחנו תולים שלטים, עושים צעדה פעם בשנה מהאנדרטה לזכרו בשביל החמישה"
בצפירה תעמוד עדנה שגיא בחדרו של ארז. היא סבורה שכך יעשו גם הורים שכולים אחרים. "בצפירה אני אעמוד בחדר של ארז ואעלה לפייסבוק. אני חושבת שכל ההורים השכולים יתנהגו כמוני. ביקשתי מכל החברים שלו להחליף את תמונת הפרופיל לתמונה של ארז, ובצפירה כל מי שיכול יצלם את עצמו עם תמונה של ארז ונר זיכרון".
חמישי הקדוש
שגיא מפעילה קבוצה בפייסבוק לזכרו של ארז, גדושה בפוסטים ותמונות שחברים, בני משפחה ומכרים מעלים. בימים אלה הקבוצה פעילה אפילו יותר. "מאז שארז נהרג, בכל יום חמישי החברים שלו באים אלינו, אנחנו קוראים לזה חמישי הקדוש. בפועל הם באים לארז, אבל אני החלפתי אותו איכשהו. אנחנו תולים שלטים, עושים צעדה פעם בשנה מהאנדרטה לזכרו בשביל החמישה, הקמנו אנדרטה נוספת לזכרו בניצנה שנקראת 'פינת מרגוע ארז'. אנחנו חיים להנציח אותו. השנה יהיה לו יום זיכרון אחר".
