אני כותב את הכתבה הזו לפני משחק גביע הטוטו של הפועל חיפה מול הפועל כפר סבא, לכן אתייחס רק לנצחון על עירוני קרית שמונה. מסיבה זו, לא אכנס לחישובי טבלאות בגביע הטוטו, למרות הפיתוי הגדול שבנסיון להתעמק בחוקי המפעל הנוכחיים ובחישובי הפרש שערים בתוך ובין שני הבתים. הפועל חיפה השאירה את עצמה בתמונת המקום הראשון לאחר הנצחון על קרית שמונה, אבל בהחלט ייתכן שעד שתקראו את הכתבה המצב ישתנה.
הנצחון ביום ראשון הוא מאלה שקשה להבין עד כמה ניתן לקחת מהם משהו משמעותי. הפועל פגשה יריבה חזקה, שהגיעה לאחר שני נצחונות מרשימים ויש לה שחקן שכבר לאחר שלושה משחקים בגביע הטוטו נראה מועמד לגיטימי לתואר השחקן הטוב בליגה (ג'יימס אדני, שימו לב אליו), והיריבה הזו התפרקה לחלוטין במחצית הראשונה. יכול להיות שניתן להסביר זאת בכך שזה היה המשחק השלישי של קרית שמונה תוך שבוע בשלב מוקדם של ההכנה לעונה, בזמן שהפועל חיפה נחה במחזור הקודם.
המנצחת הגדולה של המשחק זו השיטה. לאחר שבועיים בהם כתבתי שלסגל הנוכחי מתאימה יותר שיטה של 4:2:3:1, הנצחון על ק"ש היה התשובה המוחצת של שיטת שלושת הבלמים שחיים סילבס בנה עליה מפתיחת תקופת ההכנה. בהיעדר שחקני מרכז שדה, הוא חזר לשיטה הזו עם גיא משפתי כבלם השלישי, זה נגמר ב-1:4 כבר במחצית הראשונה.
שני היתרונות הגדולים של שיטת שלושת הבלמים באו לידי ביטוי במחצית הזאת. הראשון הוא שהרבה יותר נוח להפעיל איתה לחץ גבוה, כי היא מאפשרת לשני המגנים/קיצוניים להגיע לעמדות קדמיות מאוד במשחק הלחץ. סיפור המחצית הראשונה הוא סיפור משחק הלחץ של השחקנים של סילבס, שהוביל לכמות יוצאת דופן של חטיפות באזורים מסוכנים. יש קשר ישיר בין הצלחה של קבוצה לאפקטיביות משחק הלחץ שלה, חטיפות באזורים מסוכנים זו הדרך הטובה ביותר ליצור מצבי הבקעה, לכן לשיטה שמאפשרת את הלחץ הזה יש יתרון גדול.
היתרון השני הוא שיש מערכים וסגנונות שמאוד קשה להם להתמודד עם שיטה של שלושה בלמים. קרית שמונה נתקלה בבעיה מוכרת במיוחד: האם לשלוח את שחקני האגף ההתקפיים לשמור על המגנים/קיצוניים של הפועל ולוותר על המיקום ההתקפי שלהם ועל משחק לחץ, או לא לשלוח אותם למשימה הזאת ולאפשר לאדומים ליצור יתרון מספרי באגפים. דגו בחר באפשרות השנייה והשחקנים של סילבס ניצלו כל הזדמנות לתקוף מהאגפים. לירן סרדל עשה עבודה טובה בהצטרפות לאגף בו הכדור נמצא ויצירת יתרון שהוביל ללא מעט מצבי הבקעה.
החום של אוגוסט, אולי הכושר?
המחצית השנייה היוותה תזכורת לכך שכאשר לא מבצעים לחץ שיטת שלושת הבלמים מקשה על קבוצה לפתח משחק. המחסור בשחקן במרכז השדה היה משמעותי, וברגע שהמגנים הפסיקו לעלות בקצב של המחצית הראשונה היה לאדומים קשה מאוד לצאת להתקפות. זה קשור גם לכושר הגופני של תקופת הכנה ולמשחק בלחות של אוגוסט, סילבס יצטרך להחליט האם מדובר בבעיה רחבה יותר.
בגזרה הפרסונלית, סילבס יכול להמשיך להיות מרוצה משחקני הרכש, שכל משחק עוזר לאפיין אותם עוד קצת. יסמין בוריץ' נהדר במצבים של אחד על אחד ונראה פחות טוב בתגובה לבעיטות מרחוק, משחק הגובה והרגל שלו נראים יציבים. בן והבה טוב במיוחד במצבים בהם צריך להציל את המצב ברגע האחרון, יש לו הילוך נוסף לרגעים האלה. אלי בלילתי מצטיין ביכולת ההגבהה שלו וכבר רשם בישול מקרן, גם הוא וגם דור מלול (כמה כיף לראות אותו משחק עם בטחון) נראו מתאימים במיוחד לתפקיד הקיצוניים בשיטת שלושת הבלמים, השאלה היא אם יהיה להם כושר ל-90 דקות בתפקיד התובעני הזה.
סילבס יכול לסמן וי גם על התפקוד של שחקני המשנה, אלה שלא אמורים להיות בהרכב. משפתי, סרדל וגיא חדידה היו כולם יעילים מאוד. עדיף לא לשפוט שחקנים ביום בו הכל הולך, אבל בגדול ניתן לסמוך על העומק בקישור ובהגנה. נס זמיר הזכיר שוב כמה בטחון הוא מקבל משער מוקדם וכמה טוב הוא נראה בימים הטובים שלו, אולי אפילו חבל שהוא בזבז אחד כזה על גביע הטוטו. הוא מחזק את הצרות הטובות של סילבס בהתקפה, כי השילוב שלו עם עדן בן בסט ואלמוג בוזגלו, שצפויים לפתוח בהרכב, נראה טוב מאוד.
בקרוב נראה כיצד אמרי וולשמן משתלב ברוטציה ההתקפית וכיצד קווין טאפוקו משתלב במשחק הלחץ. לצידו, הפועל חיפה החתימה את הקשר פרנסיסקו ג'וניור, כשרון גדול שהתחיל לממש את עצמו רק בשנים האחרונות בסקנדינביה. מדובר בשחקן מרכז שדה דינאמי שעושה רושם שמשלב בין טכניקה לאגרסיביות. בדומה לוולשמן, הרזומה שלו מקשה עלינו לשער מה ניתן לצפות ממנו. כדי לסבך אותנו במיוחד, הראשון מגיע מגיאנה והשני מגינאה ביסאו, שני מקומות שונים באזורים שונים בעולם.
