fbpx
[shortcode-weather-atlas city_selector=1178243 background_color="transparent" daily=0 unit_c_f="c" sunrise_sunset= 0 current=0 detailed_forecast=0]

ילדים זה שמחה

כמה מאיתנו באמת מקיימים את מצוות כיבוד אב ואם כהלכתה בעוד אנחנו, בעצמנו, מגדלים את ילדינו ומייחלים שלא ישליכונו לעת זקנה? לפני שנולד בני, רציתי ארבעה. כשנולד, הבנתי. אני רוצה רק בו. תובנות מהחיים
(צילום אילוסטרציה: פוטוליה)
(צילום אילוסטרציה: פוטוליה)

 

yossi_50_blinkerאיזו מין אמא את? שאלתי אותה.

היא שכבה על הכורסה בסלון ביתי, מופתעת מהשאלה שהטחתי בפניה די בהפתעה. שקט השתרר, ואז כאחת ניתרה ממצב שכיבה למצב ישיבה, מתוחה כב״הקשב״.

"וואו", איזו שאלה קשה שאלת אותי", ענתה בלי לקחת אוויר, וכעורך דין המחרף את גופו ונפשו בהגנה על מרשו, החלה לסנגר על עצמה עד כמה היא אמא טובה, וכמובן באותה הנשימה – גם להתנצל.

למה תמיד אנחנו, ההורים, מרגישים שאף פעם לא עשינו מספיק למענם? שאף פעם זה לא מספיק טוב? שאלתי אותה במעין התרסה. מה שלא נעשה עבור ילדינו, לרוב ולהרגשתנו, זה ילקה בחסר, הוספתי, גם אם הרגשנו שקטפנו עבורם כוכבים, לא תמיד נרגיש את הכוכב מוגש בארך אפיים חזרה.

אמי שתחיה נוהגת לומר: ״אף אחד מכם לא ירים לי את היד מהקבר״, או במילים אחרות: לא יודעת אם תדעו להחזיר לי בבוא היום על פרי עמלי. והיא כמובן צודקת. אנחנו לא יודעים להחזיר להורינו רבע ממה שעשו למעננו. אף פעם אין לי מושג מהיכן אמי המרוקאית הביאה משפטי מחץ פולניים. היא ידעה מה שהרבה מאיתנו יודעים היטב: ילדים זה עם של אגואיסטים. בדיוק כמונו, ההורים שלהם, שהיינו אגואיסטים כדי להביא אותם לעולם. כמה מאיתנו באמת יכולים לקום ולומר אני מקיים את מצוות כיבוד אב ואם כהלכתה? אולי יחידי סגולה. כמה פעמים אנחנו מרימים טלפון לאבא ואמא כדי לשאול לשלומם? והנה, אנחנו בעצמנו מגדלים את ילדינו, שהלוואי ולא ישליכונו לעת זקנה.

(צילום אילוסטרציה: פוטוליה)
(צילום אילוסטרציה: פוטוליה)

אני, למורת רוחם של רבים, זכיתי בילד אחד, ומודה לאל על הזכייה. לפני שנולד בני, רציתי ארבעה. ברור. הרי גדלתי על השיר "ילדים זה שמחה, ילדים זה ברכה". ואללה? אני הכי אוהב אופטימיות, וכשנולד בני הבנתי את הפואנטה. תודה לך, בורא עולם, לא צריך להמשיך כדי להבין. אני רוצה רק בו. לא אוכל להכיל או לחלוק את אהבתי אליו לאחר. עלינא? אז למען גילוי נאות, אני בטוח שזה לא נכון. אני יודע זאת, פשוט נוח לי להאמין כך. לא כל מה שמתאים לכלל, מתאים לי. אני רוצה לתפור את הבגד שלי למידות שלי. לא רוצה להיות אב ממורמר.

זכיתי בך, אליחי, ומקווה לשמוע אותך אומר "זכיתי בך, אבא". אני רוצה להיות אבא טוב ולהשתפר כל יום יותר, אבל אני גם רוצה להפסיק לבקר את עצמי אם עשיתי מספיק.

אני מעריץ גדול של הוריי שהצליחו במשימה הלא פשוטה להקים משפחה גדולה. אני בכלל מעריץ אנשים שיודעים ואוהבים לגדל מלא ילדים. אבל גם לדעת לקחת אחריות ולחנך אותם בהתאם.

״חנוך לנער על פי דרכו״, ואני אומר: אל תחנך, תן דוגמה. פינוק יתר על המידה מזיק, ואני, כמי שגדל כצפיחית בדבש, כל בעיה שפגשתי בחיי, הייתה עבורי מהמורה ענקית, בשעה שאחרים דילגו מעליה בקלילות. אני גדלתי שם, אין בי שום טראומה משם. ההיפך, אני הכי גאה ומתגעגע לשם. לא מאשים את הוריי בפינוק יתר ומודה לאל שניתנה לי הבינה להבין שהוריי נתנו לנו את מה שהכי נכון וטוב בעיניהם, וגם אם טעו, לדעתנו, זה מה שהם ידעו. איש מאיתנו לא נולד הורה.

חבקו את ילדיכם, חבקו את הוריכם, והכי חשוב. לעולם אל תשכחו לחבק גם את עצמכם. זה לא פחות חשוב מלחבק את האחר. חיבוק ממני. שבת שלום.

אהבתם? שתפו!

תגיות

אולי גם יעניין אותך

שיתוף ברשתות החברתיות