שופט בית המשפט המחוזי בחיפה, ד"ר עדי זרנקין, דחה היום (שני) את תביעותיהם של שבעים תובעים בארבע תביעות שהוגשו על ידי חיילי צה"ל לשעבר, ששירתו בעיקר בשנות ה- 70 וה- 80, וטענו כי במסגרת שירותם הצבאי באו במגע עם מי נחל הקישון, וכי מחלות קשות בהן לקו, נגרמו להם כתוצאה מזיהומו של הקישון. לדברי השופט זרנקין לא הוכח קשר סיבתי בין מחלותיהם של התובעים לבין חשיפתם הנטענת למי הקישון.
התביעה הוגשה כנגד חיפה כימיקלים בע"מ, איגודי ערים (אזור חיפה), עיריית חיפה, ובתי הזיקוק לנפט בע"מ. טענת התובעים הייתה כי הנתבעים אחראים לזיהומו של הקישון בשל כך שהזרימו למימיו במשך שנים רבות חומרים מסוכנים ובהם המתכות: ארסן, ניקל, כרום, קדמיום ועופרת, וכן בנזן.
בית המשפט קבע כי אף שהוכח בדיון כי החומרים המסוכנים הללו נמצאו במימי הקישון, וכן בבוצת הנחל, לא עלה בידי אף אחד מהתובעים להוכיח כי חשיפתו הנטענת למימי הקישון היה בכוחה לגרום למחלתו. השופט זרנקין הבהיר כי התובעים החליטו לנסות ולהוכיח את תביעתם ללא השענות על ראיות סטטיסטיות אפידמיולוגיות. הם נמנעו באופן מודע ומושכל מהבאת ראיות כלשהן בקשר לקיומו של עודף תחלואה בקרב חיילים שנחשפו למימי הקישון בהשוואה לאוכלוסיה הכללית , או מהבאת ראיות כי קיים עודף תחלואה בקרב מי שנחשפו בחשיפה דומה לחומרים נשוא התביעה.
המחלות שבהן חלו התובעים הינן רבות ומגוונות: מחלות סרטן שונות, חלות לב, פרקינסון, הפרעות נוירולוגיות, מחלות עיניים, גידולים שפירים במח, שינויים ניווניים בשלד , צפיפות עצם ירודה ועוד. השופט קבע כי טענת התובעים, לפיה הם לקו במחלותיהם בשל חשיפתם לחומרים הנדונים, שכן יש בכוחם של חומרים אלו לגרום למחלות סרטניות ואחרות, הינה טענה פשטנית, המתעלמת מצורת החשיפה הרלוונטית וכן מהיקף החשיפה, ואינה עושה הבחנה בין סוגי המחלות הקשורות לכל אחד מהחומרים הללו.
השופט ד"ר זרנקין הבהיר בפסק-דינו כי התובעים אינם מהווים קבוצה הומוגנית, הן מבחינת סוג פעילותם באזור הקישון וחשיפתם למימיו, והן לגבי המחלות בהן חלו, והוסיף כי חלקם של התובעים נמנו על שייטת 13, וחשיפתם של אלו למי הקישון הייתה רבה יותר, וחלקם נמנו על יחידות אחרות של חיל הים, ושל יחידות צה"ליות אחרות, וחשיפתם, אם בכלל נחשפו, הייתה פחותה בהרבה.
