חייל מהקריות המשרת באחת היחידות הקרביות בצה"ל, הגיע מיד עם הגיוס לעו"ד סופי ספקטור וביקש לערוך צוואה. "זה משהו שהחלטתי לעשות עוד לפני הגיוס ודיברתי על זה עם ההורים שלי. אני בן להורים גרושים, ולכל אחד מהם יש ילדים מנישואים שניים, יש לי אחיות מצד אבא ואחיות מצד אמא ורציתי להיות בטוח שאם יקרה לי משהו בצבא, חס וחלילה, אני רוצה שהרכוש שלי יגיע לאחיות שלי ולא לבני הזוג של ההורים", אמר השבוע החייל ל"הד הקריות".
"המוות בתור אפשרות"
החייל הזה הוא לא היחיד. לדברי עו"ד ספקטור, מאחר שלמודל המשפחה הנורמטיבית הצטרפו מודלים נוספים, כולל הורים גרושים שנשואים מספר פעמים עם ילדים מנישואים שניים, או מקרים של ילדים שהגיעו לבד לארץ ומטפלים באחיהם, נוצר מצב שאותם ילדים יורשים בגיל צעיר רכוש ונכסים. דבר זה מביא אותם לערוך צוואה כדי שנכסיהם לא יילכו במקרה של מוות לגורמים אחרים.
"בגלל כל השינוי המגמתי של מסגרת המשפחה, נוצר מצב בו ילדים צעירים מקבלים על שמם רכוש או נכסים", מסבירה עו"ד ספקטור, "יחד עם זאת, אצלנו במדינה יש מצב ביטחוני לא רגיל וגם הנוער הזה שיורש רכוש יוצא לשרת בצבא, אותם חיילים, לא יודעים את יומם והם מפחדים שבמקרה של מוות, יקרה משהו לרכוש על שמם. אם פעם צוואות היו עושים רק אנשים על ערש דווי או אנשים חולים, היום זה כבר לא".
החייל הקרייתי, שהעדיף להישאר בעילום שם, מעיד על עצמו שתמיד חשב כמה צעדים קדימה וגם במקרה הזה העדיף שלא לקחת סיכון. "אני רואה את המוות בתור אפשרות ובכל השנה האחרונה, בצבא אנחנו עדים לזה בצורה אינטנסיבית, בין אם זה מה שקרה עם החטופים, או מה שקרה עם החייל עדן אטיאס ז"ל, וזה בהחלט משהו שצריך לקחת בחשבון", הוא אומר, "החלטתי לערוך צוואה מפחד שלא אחזור. המצב הביטחוני שהמדינה נמצאת בו, הוא משהו שאי אפשר להתכחש לו. גם המקום בו אני משרת וגם הדברים אותם אני עובר בשירות הצבאי שלי, הביאו אותי למצב בו אני לא יודע מה יהיה בעוד שבוע, או בעוד חודש, ואני לא רוצה ללכת כמו עיוור, לפחות שמשהו אחד יהיה בטוח".
"היתה לי צמרמורת"
עו"ד ספקטור נחשפה לתופעה כשהתחילה להרצות בנושא צוואות במסגרת משרד הביטחון ולחיילים. "פתאום התחילו לפנות אלי חיילים צעירים, אפילו לפני גיוס, וביקשו להתעניין אם הם יכולים לערוך צוואה", היא מספרת, "בהתחלה היתה לי צמרמורת, לשמוע את זה מחייל שמגיע אלי למשרד, לא הבנתי איך אנשים כה צעירים מגיעים לתודעה לכתוב צוואה, בזמן שאנשים זקנים לא מודעים ולא עושים את זה. החייל הראשון שהגיע אלי היה בן להורים גרושים שחי עם האבא ונרשמו על שמו די הרבה נכסים. שמעתי אותו, התרגשתי והצטמררתי, אבל גם הבנתי. ביחד איתו בנינו צוואה שעשויה מהוראות ספציפיות, כי ברגע שמגיע אלי חייל שנמצא בתחילת החיים, אך עם תודעה, הייתי צריכה לבנות צוואה מיוחדת".
בחודשים האחרונים ערכה עו"ד ספקטור כעשר צוואות עבור חיילים, רובם חיילי סדיר המשרתים ביחידות קרביות, אבל לא רק. "בדרך כלל אצל החיילים הקרביים יש יותר סיכון, מן הסתם, אבל פנו אלי לא רק חיילים קרביים. יש חיילת שעמדה לפני ניתוח לא כל כך מסוכן, אבל היא הייתה ממש בחרדה, כי היו רשומים על שמה די הרבה נכסים ורכוש, וכבת להורים גרושים, היא רצתה לערוך צוואה, שהכל יהיה מסודר.
"עריכת צוואות על ידי חיילים בסדיר היא בהחלט תופעה יחסית חדשה. לפני כמה שנים היה לי מקרה אחד ונדיר של חייל שביקש לערוך צוואה. בתקופה האחרונה, המגמה הזו בהחלט הולכת וגוברת. אני חושבת שזה מדהים עד כמה הנוער של היום אחראי. אומרים שלילדים להורים גרושים יש יותר תובנות, ואני חושבת שבעצם המהלך של הכנת הצוואה, זה בהחלט בא לידי ביטוי".
לדברי עו"ד ספקטור, למרות המספר העולה של חיילים שמבקשים צוואות, היא עדיין חושבת שבקרב רוב החיילים המודעות לנושא עדיין לא גבוהה. "החיילים האלו יושבים מולי ואומרים, שהגיעו אלי מתוך פחד שיקרה להם משהו בפעילות מבצעית, או בפיגוע", היא אומרת, "זה מדהים שבגיל כה צעיר הם מגיעים עם מודעות כזו, אבל מדובר בחבר'ה שמאבדים חברים וקוברים אותם וזו התוצאה".
"הפחד לא לחזור"
עו"ד ספקטור מוסיפה כי אחרי מלחמת לבנון השנייה, היה אצלה במשרד גל של מילואימניקים שחוו את תופת המלחמה ואיבדו הרבה חברים ובאו לנסח צוואה, אבל רק בשנה האחרונה מגיעים אליה חיילי סדיר. "כשקורה אסון, או אירוע טרגי, אנחנו נזכרים לעשות את הדברים האלה. לדעתי הטריגר שגרם לחיילים לרצות לערוך צוואה בשנה האחרונה, הוא כל המצב הביטחוני של מדינת ישראל. החטיפה והשחרור של גלעד שליט עשו את שלהם, בני נוער תגייסו לצבא והבינו את המשמעות וחוו את הפחד לא לחזור. בהחלט אפשר לקשור את התופעה הזו לחשש ולפחד, כי אם אי אפשר להרגיש יותר בטוחים בטרמפיאדה, אז בטח שאותם חיילים ירגישו בטוחים בפעילויות מבצעיות. נכון שהמצב הביטחוני במדינת ישראל תמיד היה קשה, אבל יש משהו בנוער הזה, שעבר בתור ילדים את מלחמת לבנון השנייה וחטיפות החיילים ועכשיו מתגייסים לצבא. הרי לא נמצא ילדים בגיל הזה שעושים צוואה בשום מקום בעולם, זה מצמרר".
אותו חייל קרייתי, סיפר על עריכת הצוואה לחבריו, ולדבריו התגובות התחלקו לשניים: "יש חברים שלי שצחקו ולא הבינו איך חשבתי על זה בכלל, אבל חלק מהחברים שמשרתים איתי ביחידה, אמרו שזו יוזמה חכמה. הרוב פרגנו ואפילו הצלחתי לשכנע כמה מהחברים ביחידה שלי ללכת לערוך צוואה אצל עו"ד ספקטור. החברים מהקריה, שאותם שיתפתי כי הם מודעים למצב המשפחתי המורכב שלי, הרגישו יותר נוח לשאול שאלות. נושא הצוואות לחיילים הפך לנושא שיחה אצלנו בחבר'ה".
