השר לשעבר דוד לוי, חתן פרס ישראל למפעל חיים, הלך היום (ראשון) לעולמו בגיל 86.
דוד לוי נולד, גדל והתחנך בעיר רבאט שבמרוקו. הוא עלה עם משפחתו לישראל ב-1957, כשהיה בן 19 וחצי. בדרך ארצה, במחנה גיברלטר, הכיר לוי את רחל אדרי, שהייתה אז בת 16, לימים אשתו. בארץ התיישבה המשפחה בבית שאן, וכעבור ארבעה חודשים הגיעה לבית שאן גם משפחתה של אדרי, ובני הזוג נישאו.
בבית שאן עבד לוי בעבודות זמניות בקיבוצי האזור. ב-1961 נרשם כחבר בסניף המקומי של תנועת החירות בבית שאן. בבחירות לכנסת השביעית, בשנת 1969, הוצב לוי במקום ה-24 ברשימת גח"ל (גוש חרות ליברלים). המפלגה זכתה ב-26 מנדטים ולוי נבחר לראשונה לכנסת, והפך לחבר הכנסת הצעיר ביותר.
אחרי המהפך, בבחירות לכנסת התשיעית, בשנת 1977, הפקיד בידיו ראש הממשלה מנחם בגין את תיק הקליטה. באפריל 1981 עמד לוי בראש סיעת הליכוד בבחירות לוועידה ה-14 של ההסתדרות. הסיעה קיבלה מעט פחות מ-27 אחוז מכלל הקולות. אחרי הבחירות לכנסת העשירית בשנת 1981, סירב לוי לקבל שוב את תיק השיכון, מאחר שקיווה לקידום למשרד בכיר יותר, אולם הוא התרצה רק אחרי שבגין העניק לו את התואר סגן ראש הממשלה.
לוי היה סמל לבני עדות המזרח החפצים בשותפות מלאה בממסד, ומוחים נגד נורמות של קיפוח שהשתרשו. הוא הצליח ללכד סביבו תמיכה גדולה במרוץ הפוליטי אך לא די כדי שיתמנה לראש תנועת הליכוד לאחר פרישת מנחם בגין ב-1983. יצחק שמיר ניצח בהתמודדות מולו במרכז הליכוד.
הוא כיהן כסגן ראש הממשלה ושר הבינוי והשיכון בכל ממשלות ישראל בין השנים 1979–1990. בהצבעה בממשלת האחדות הלאומית ב-1985 על הנסיגה לרצועת הביטחון היה השר היחיד מהליכוד שהצביע בעד הנסיגה, החלטה שעברה על חודו של קול בממשלה.
לאחר "התרגיל המסריח" בשנת 1990, מונה דוד לוי לשר החוץ בממשלת שמיר. במהלך כהונתו חודשו הקשרים עם רוב מדינות אפריקה ועם מדינות מזרח אירופה. הסיבה העיקרית לתהליך זה הייתה נפילת מסך הברזל.
על רקע החלטת שמיר לעמוד בראש משלחת ישראל לוועידת מדריד באוקטובר 1991 החליט דוד לוי שלא להשתתף בוועידה. באותן שנים נחשב לנץ פוליטי ונמנה, יחד עם אריאל שרון ויצחק מודעי, על החישוקאים בליכוד, שהתנגדו לוויתורים בשטחים.
בפברואר 1992 כונס מרכז הליכוד כדי לבחור את המועמד מטעמו לראשות הממשלה, לוי התמודד מול שמיר והפסיד. את כעסו הביע לאחר מכן ב"נאום הקופים" המפורסם שלו בו הוא טען, כי הוא מקופח בגלל מוצאו. בין היתר ביטא לוי את הרגשתו במילים: ”הייתי בפיהם של כמה אנשי ליכוד קוף שזה עתה ירד מהעצים, תוקפים אותי, טוענים שאני פומפוזי, דמגוג ושאיני דואג לבעיות האמיתיות".
דוד לוי פרש מהליכוד ביוני 1995 והקים את תנועת גשר. לקראת הבחירות לכנסת ה-14 בשנת 1996 שב והתאחד עם הליכוד. בליל הבחירות נראה היה כי בנימין נתניהו נחל מפלה, וברגע קשה זה עלה לוי עם נתניהו לדוכן הנואמים, ואחז בידו במפגן של תמיכה. מאוחר יותר התברר כי נתניהו ניצח ולוי התמנה לשר חוץ בממשלתו. לוי אף פעל למען הכנסת אריאל שרון לממשלת נתניהו על ידי יצירת "תיק תשתיות מורחב". עם הזמן נוצרו בקיעים ביחסים בין לוי לנתניהו, שהסתיימו בקרע מוחלט. לוי פרש מהממשלה ב-6 בינואר 1998 ברעש גדול לאחר שטען שתקציב המדינה אינו דואג לשכבות החלשות ושנתניהו לא משלב אותו מספיק במהלכים המדיניים.
ב-4 בינואר 1998 ערך לוי מסיבת עיתונאים שבה הודיע על התפטרותו בשל מה שהיה בעיניו כישלונה המוחלט של הממשלה לדאוג לשכבות החלשות. "איפה האחריות? איפה הרגישות?", זעק. וסיכם את תחושתו במילים: "נשבר לי. נקודה".
לוי חבר למפלגת העבודה לקראת הבחירות לכנסת ה-15 בשנת 1999, והאיחוד בין מפלגת מימד, מפלגת העבודה ותנועתו יצר את רשימת ישראל אחת שרצה בראשות אהוד ברק. לאחר ניצחונו של ברק בבחירות קיבל לוי את תפקיד שר החוץ בפעם השלישית בחייו. הוא תמך בנסיגה החד צדדית מרצועת הביטחון בדרום לבנון, אך הסתכסך עם ברק בשל הפשרות המדיניות שהציע לפלסטינים. הוא התפטר מהממשלה ב-4 באוגוסט 2000, ולקראת הבחירות המיוחדות לראשות הממשלה בשנת 2001 הביע תמיכה במועמדותו של אריאל שרון. שרון מצידו לא מינה את לוי לשר בממשלה אחרי זכייתו. בהמשך כהונתה של ממשלת שרון, כיהן לוי כשר בלי תיק למשך כארבעה חודשים.
לקראת הבחירות לכנסת ה-16, פרש דוד לוי מראשות המפלגה ועבר לליכוד בצעד שגרם לחילוקי דעות בקרב חברי המפלגה. לאחר ששרון הכריז על תוכנית ההתנתקות היה לוי חבר בקבוצת המורדים שניסתה להכשילה, צעד שמתנגדיו טענו שקשור לכעסו על שרון בשל העובדה ששוב מידר אותו מלשמש בתפקיד בכיר מטעם הסיעה. עם זאת ההתנגדות לתוכנית תאמה את העמדות המדיניות בהן נקט משחר פעילותו הפוליטית. פעילותו בכנסת בקדנציה זו התאפיינה בפעילות פרלמנטרית מועטה. לקראת הבחירות לכנסת ה-17 כשל בהשגת מקום ריאלי ברשימת הליכוד בכנסת, ובכך בא הקץ על קרוב ל-37 שנים של חברות בכנסת.
עם ההכרזה על הבחירות לכנסת ה-18 בחר לוי לא להתמודד על מקום ברשימת הליכוד, והוא הוצב במקום האחרון הסמלי ברשימתה לכנסת.
במערכת הבחירות לנשיאות ישראל ב-2014 הוזכר שמו של דוד לוי כמועמד אפשרי מטעם הליכוד לנשיאות, לאור הדיווחים בתקשורת על חוסר תמיכתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו במועמד ראובן ריבלין ממפלגתו, אולם לוי הודיע כי לא יתמודד לתפקיד. בשנת 2018 הוענק לו פרס ישראל על מפעל חיים.
לוי התמיד בקשריו עם העיר שבה התחיל את הקריירה – בית שאן. גם כשהיה שר עסוק חזר לעיתים קרובות לביתו בעיר. ב-2002 נפטר בפתאומיות אחיו מקסים לוי, ראש עיריית לוד, מדום לב. סמוך לאירוע זה נפגעו שלושה מבניו בפיגוע בסניף הליכוד בבית שאן.
לבני הזוג לוי נולדו 10 ילדים, שניים מהם ממשיכים בעיסוק הפוליטי: ז'קי לוי הוא ראש עיריית בית שאן ובעבר היה חבר כנסת וסגן שר הבינו והשיכון, משרד שבו כיהן אביו כשר; אורלי לוי-אבקסיס הייתה חברת כנסת ושרה לשעבר.
