בימי קורונה אלה, בעת שכולם מנסים להתרגל למציאות חדשה, יעקב בוחבוט מקרית ביאליק, מוצא את עצמו עם האהבה הישנה שלו: פיסול בעץ. בחצר ביתו הוא יושב מול גזעי עצים ופסל פנים ופרצופים. זמן זה מאפשר לו לנתח את המציאות החדשה שנכפתה על כולם.
יעקב בוחבוט, יו"ר סיעת אופק חדש בקרית ביאליק ואיש עסקים מצליח, אינו מהסס להיות נביא הזעם על המתרחש בחברה הישראלית ועל היום שבו ניתן יהיה להגיד שנגיף הקורונה אינו מהווה עוד סכנה.
"מעולם לא הייתה תקופה כזו ולא חשבתי שיכול להיות מצב כל כך מטורף, מסוכן ולא ברור. זו בעיה שאין יודעים מתי תגיע לסיומה", אומר בוחבוט, "התקופה הזו היא צרה צרורה לעצמאים ולשכירים ומה שיבוא אחריה יהיה עוד יותר גרוע".
מהומות ואדי סאליב – טייק 2?
לאחר 45 שנה כאיש עסקים, יעקב בוחבוט, נשוי לסימה, אב לשלושה וסבא לארבעה, אינו חושש לומר כי מצב המשק הישראלי יהיה בכי רע.
"לבעלי עסקים לא יהיו לקוחות, כי הלקוחות שלהם הם האנשים הפשוטים שבאים לקנות בד או אוכל. לאותם אנשים פשוטים, שלא מצליחים להסתדר כבר היום עם המשכורות הנמוכות שמשלמים להם, לא יהיה בכלל כסף לקנות את הבגד או את האוכל. הם נמצאים היום מול שוקת שבורה.
"אני לא אתפלא אם יגיע היום ושוב נראה מהומות כמו שהיו בעבר בוואדי סאליב, כי לאנשים פשוט לא תהיה שום ברירה אחרת אלא לצאת לרחובות ולהכריח את המדינה לדאוג לתושבים שלה. האנשים שלא מצליחים לגמור את החודש הם גם אלה שלא מדברים ולא צועקים ומקבלים את המצב כגזירה משמיים, כי אין להם עכשיו כוח לכלום, אלא רק לניסיון לשרוד. האנשים האלה הם אלו שבסופו של דבר יקומו ויעשו מעשה ויצאו לרחובות".
סיוע לנזקקים
בין שאר עיסוקיו, יעקב בוחבוט גם מחלק חבילות מזון ומסייע לנזקקים, ולדבריו, חג הפסח הזה, הביא עימו ביקוש גדול פי 10 לעזרה. "לא זכור לי מצב כזה", הוא אומר, "הרבה מאוד אנשים שעד עכשיו הצליחו לשרוד, הגיעו למצוקה שהם לא יוכלו לצאת ממנה בכוחות עצמם. יש בעיה גדולה מאוד מתחת לפני השטח והיא מאוד מסוכנת".
בוחבוט מביא כדוגמה את העובדים שיצאו לחופשה ללא תשלום (חל"ת), בעיקר בני ה-50 ומעלה. "הרי לאחר שיודיעו שמצב החירום יסתיים לא יהיה להם לאיפה לחזור לעבוד", הוא האומר, "העסקים הקטנים והבינוניים שהעסיקו אותם יגיעו למצב של פשיטת רגל ועובדים של עשרות שנים יישארו מחוץ למעגל העבודה.
"דחיית התשלומים שעשתה הממשלה היא אופטית בלבד, ואין בה תועלת. למעשה רק דחו את התשלומים, תשלומי מע"מ, למשל, אך כשתיגמר התקופה הזו, המדינה תרצה את הכספים האלו. לבעלי העסקים לא יהיה מניין לשלם את החובות שלהם, והמדינה תיאלץ לנקוט ביד קשה נגדם. אנחנו נראה גל ענק של פשיטות רגל וקריסה כלכלית.
"המדינה צריכה לחשוב על היום שאחרי הקורונה וכיצד אפשר לעזור לתושבים. הרי המדינה יכולה לבטל את תשלומי הארנונה ולפצות את הרשויות המקומיות עד שהמשק יתאושש. דחיית התשלומים היא זריית חול בעיניים של הציבור. אם המדינה לא תיקח על עצמה ביטול של תשלומים שונים, היא בסופו של דבר תשלם פי כמה וכמה יותר בגלל גל פשיטות הרגל שיהיה פה – של אנשי עסקים ושכירים".
הייתי מתקן נעליים עם מסמרים
יעקב בוחבוט יודע מה הפירוש של חיים בצל העוני. הוא עלה ממרוקו בגיל שמונה חודשים והגיע עם משפחתו ליישוב מעלות. "גדלנו 10 נפשות בבית של 46 מ"ר. אני יודע מה זה אומר לאכול בשר אולי פעם בחודש, לאכול הרבה לחם כל יום כדי להרגיש שובע, להחליף נעליים פעם בשנה. זה המזל שלי שאני זוכר מה זה אומר לגדול כשאין כלום", הוא מספר, את הנעליים הייתי מתקן עם מסמרים בכל פעם שהן היו נקרעות.
"הרבה פעמים אמא הייתה מכינה לנו ארוחה של לחם עם שום ופלפל כי לא היה שום דבר אחר לאכול. אנשים צריכים להבין שהעולם הזה הוא זמני עבור כולם, עניים ועשירים, וכשיגיע היום להתייצב בפני בורא עולם, צריך להגיע עם ידיים נקיות ולהגיד תודה על ההזדמנות לעזור לאחרים".
מפסל הבעות פנים
אל תחום הפיסול בעץ הגיע בוחבוט בטעות. כילד עם הפרעת קשב וריכוז, הדרך שלו להעביר את השעות בבית הספר הייתה באמצעות ציורים. "כל הזמן ציירתי", הוא נזכר, "ולפני 35 שנה נפל לידי גזע עץ. הרגשתי שאני רוצה לעשות עם זה משהו. רצתי לקנות מפסלת והתחלתי לפסל צורה של פנים. זה עשה לי טוב ומאז זה כמו סוג של תרפיה. הפסקתי למשך הרבה שנים ועכשיו, כשיש לי זמן פנוי, מצאתי את עצמי שוב יושב בגינה עם כלי הפיסול שלי ומפסל.
"זה כיף גדול עבורי לדעת שהבעת הפנים שאני מפסל בגזע העץ נשארת למשך עשרות שנים. זה מרגיע אותי ונותן לי זמן לחשוב על הבלי העולם הזה. הדבר היחיד שטוב בתקופה הזו, זה המצב שאנשים הבינו שלא צריך לנסוע לפריז או לעשות שופינג כדי להיות מאושרים, זו תקופה שבה אנחנו דואגים למשפחה, חברים ולשכנים. לומדים ליהנות מדברים אחרים. העולם השתנה והדברים יהיו אחרת".
רוצים לקרוא על עוד אנשים מעניינים שכיכבו אצלנו? מדור קרייתים
