רוב השבוע האחרון כל גורם בהפועל חיפה שיחק בדיוק את התפקיד שיועד לו בתסריט הבינוניות המחודשת. יואב כץ המשיך לא להבין את תדמית הקמצן שנוצרה לו בזמן שהוא ממשיך לחפש דרכים לדחות ולהתחמק מתשלום המענקים שהבטיח לשחקנים שזכו בגביע. הקהל המשיך להלחיץ את השחקנים, לקרוא למאמן להתפטר ולוודא שניצחון בית יהיה משימה כמעט בלתי אפשרית. השחקנים המשיכו להסתפק במועט ולחיות בשלום עם תיקו סתמי.
אך הדמות הראשית בתסריט הצפוי היא שרון מימר, שקיבל על עצמו את התפקיד כפוי הטובה של מאמן ליגת העל הסטנדרטי, שלא מסוגל להתמודד עם משבר. כמו רבים לפניו, ברגעים כאלה הוא מתחפר בעמדות שלו, מסמן כל כמה שבועות שחקנים אחרים שהוא מתעלם מהם ולפעמים נדמה שהוא מקבל החלטות שנועדו בעיקר להתריס כנגד דעת הקהל.
במשחק מול בית"ר ירושלים מימר בחר למקם את גילי ורמוט מאחוריי החלוץ, לשם כך הוא שלח את גל אראל לאגף שמאל, טריטוריה לא מוכרת אפילו עבור הכלבויניק של האדומים, במקום להרכיב את נס זמיר בהרכב התקפי יותר, או ראדו גינסארי, שכנראה עדיין נענש על הטעות מבאר שבע. כך אגף שמאל של הפועל היה מנוטרל רוב המשחק, אראל קיבל כמה כדורים ששחקן אגף יכול היה ליצור מהם משהו מעניין, אך זה לא ברפרטואר שלו. גם את ההתעלמות מבן אז'ובל קשה להבין, מדובר בשחקן שביום נתון יכול לשנות משחק ובשחקן שיכול להיות משמעותי מאוד לעתיד המועדון.
האוהדים חזרו לסורם
דווקא היציאה של מימר נגד הקהל הצליחה לשנות משהו בתסריט הצפוי. זה לא חדש שמאמן הפועל חיפה מתלונן על הקהל האדום, אך מימר הצליח לעשות זאת עם דרך ארץ, בלי לפגוע אלא תוך הבעת כאב כנה על האופן בו האוהדים משפיעים על השחקנים. יכול להיות שזה יזיז משהו אצל החלק בקהל שלוקח ברצינות את השירים שהוא שר על הנאמנות נטולת התנאים למועדון.
התפקוד של מימר בשבועות האחרונים הוא תוצר של הסיטואציה בה הוא נמצא, יחד עם רוב מאמני ליגת העל. במקום עבודה מתקבל על הדעת, ההצלחה הממושכת שלו בחודשים הראשונים בתפקיד הייתה מספיקה כדי להבטיח לו הזדמנות לבנות קבוצה ולהריץ אותה למשך תקופה, מה שהיה משחרר הרבה מהלחץ שלו ושל השחקנים. הכדורגל הישראלי נמצא במעגל היסטרי שמזין את עצמו ולא נראה שיש דרך יציאה מעבר לקבוצות בודדות שהפועל חיפה של יואב כץ רחוקה מלהיות אחת מהן.
בהינתן שזה המצב, עדיף שמימר יבוא בגישה שהוא צריך להרוויח את המינוי לעונה הבאה, מאשר בגישה שהוא צריך לא להפסיד אותו. עם פער של 11 נקודות והפרש שערים מהקו האדום, הפועל נשארה מעשית בליגה ויכולה למקד את הזמן שנותר בנסיון לחזור לגישה ההתקפית על גבול הרפתקנית שאפיינה אותה בחלקים נרחבים של העונה. המטרה של מימר צריכה להיות להזכיר לנו איך הפועל חיפה שלו מסוגלת להיראות.
