מאת: אופיר שפיגל
כל מנהל שעבר או שליווה תהליך של מיזוג או רכישה, מבין כי לצד ההשלכות הפיננסיות, כגון השפעת מיסוי לגורם האנושי, יש משמעות רבה להצלחת או אי הצלחת התהליך.
הארגון עובד במעגלים שונים ולכל אחד מהם יש אינטרס. כולם רוצים שהארגון יצליח, אבל לפני הכל כל אחד מהם רוצה לדאוג לעצמו ולביתו.
עובדי החברה: עובד ששומע על אותה "התייעלות" מבין שהישארותו בחברה נתונה בספק. הוא וחבריו, כולם מרגישים כי "התייעלות" היא מילה מכובסת לקיצוצים – אולי פגיעה בתנאי שכר ואולי עזיבה של חברים – והם עסוקים במחשבה על עתיד עבודתם ופרנסתם.
לקוחות: גם לקוחות מאוד שמחים שהספק שלהם הצליח וגדל או התמזג, אבל לפני כן הם חושבים על עתידם – האם השירות ימשיך להיות טוב, האם תישאר אוזן קשבת לכל צרותיי, האם כלל ההסכמים יכובדו והאם הפירמות המתמזגות לא ינצלו את המצב להעלאת מחירים או הקשחת תנאים.
ספקים: גם הספקים חוששים לעתידם. הגוף המתמזג יחסוך בעלויות. הוא עלול לנצל את גודלו לקבלת הטבות (על חשבון הספק), לבטל הסכמים (גם אם לא במיידי), ואפילו ברמה הקולגיאלית – אנשים שאנו רגילים לעבוד איתם עשויים להתחלף.
יש לבחון בצורה מדוקדקת את הדרך בה מודיעים על קבלת החלטות בתחום. יועץ תקשורת יוכל למפות את כלל בעלי האינטרסים ולהעביר להם מידע מדויק ובונה אמון, כזה שירתום אותם לתהליך. אמנם יש מקומות בהם יש איסור חוקי לדבר על הנושא עד פירסומו, אבל אין זה אומר שאי אפשר להתארגן מראש – לבנות תיבת מסרים, להכין את כלל הדיווחים, לנסח את הנאום לעובדים ואולי גם מכתבים אישיים, להרגיע את החששות, לנסח נכון את המכתב לספקים (כי לא היינו רוצים שהם ילמדו על האירוע מהתקשורת) ולקבוע למי מתקשרים באופן אישי ומעדכנים אותו על המהלך.
© הכותב הוא מנהל משרד יחסי ציבור "אופיר שפיגל תקשורת וקשרי ממשל"
