תכירו את ארז אורמלנד (37), יליד ותושב נהריה מזה 34 שנים, אוהב לעשות טוב לאחרים. הוא נשוי + 2 בנות, עובד במפעל ישקר בתפן כ-15 שנה, בשירותו הצבאי היה ראש צוות בחיל האוויר כטכנאי מטוסים וחלומו הגדול הוא לפתוח מסעדה בעיר, כשהתקופה תאפשר זאת.
בשבוע שעבר עלה ארז לכותרות המקומיות כאשר היה עד למקרה טביעה של ארבעה אנשים בחוף גלי גליל יחד עם אחיו ובן דודו, אורן וקנין.
אורמלנד: "בשעה 17:00 בערך היינו בחוף הים גלי גליל. היו שני מצילים על החוף שעזרו לבן אדם מבוגר ואחד המצילים התחיל לכרוז בכריזה 'יש ארבעה אנשים שלא יודעים לשחות, הם טובעים! הם טובעים!' באותה השנייה לא הבנתי מה קורה. כשהסתובבתי שמתי לב לאדם אחד בתוך המים, עם הידיים למעלה, שלא מצליח להרים את ראשו מעל המים ובעוד רגע הוא בדרך לקרקעית. לא חשבתי על כלום ורצתי לכיוון המים. אחד המצילים זרק גלגל הצלה, לקחתי אותו והגעתי איתו לטובע, משכתי אותו כלפי מעלה והוצאתי אותו לכיוון החוף. אורן עזר לי להוציא אותו מהמים והמצילים עזרו לנו להרים אותו. מד"א הגיעו לטפל בטובעים והם בסדר".
ארז מתאר את האירוע כטראומה קשה ומוסיף: "זה הלם ממש. לא חשבתי פעמיים ברגע שקפצתי למים. שמעתי אחר כך שהטובעים הם מהמגזר הערבי, אך לי זה ממש לא שינה. דת, גזע או מין, כל נפש ואדם צריך להציל. זה פשוט נס שהם בסדר".
מאז שהוא זוכר את עצמו הוא בנהריה, אוהב לבלות בעיר, ללכת לים ולהטיס טיסנים, הוא חובב ספורט מושבע וכושר הוא עושה רק בטיילת החדשה ונהנה מכל רגע.
איך פגשה אותך הקורונה?
"באופן אישי לא נפגעתי מהקורונה ואף המשכתי לעבוד כרגיל. אשתי יצאה לחל"ת והבנות שלי היו בבית. אני מכיר הרבה אנשים שקרובים אליי שכן נפגעו. החוויה האישית הייתה לי קשה. ההורים שלי ושל אשתי מבוגרים ומאוד דאגנו להם. בגל הראשון כמעט שלא ראינו אותם, בלי חיבוקים וקרבה, נאלצנו לדרוש לשלומם רק מהמרפסת. מצד אחד היה קשה, אבל השתדלתי לקחת את זה כחוויה חד פעמית של פעם בחיים. זאת הייתה שגרה שהורידה ממני לחץ ונתנה לי הפסקה מהמירוץ הבלתי פוסק של החיים. עבודה-בית עבודה-בית. היה משהו מרגיע בזה, עם כל הקושי של הסגר".
"אני אדם שאוהב לחבק ולתת חום לסביבה שלי. כיום התחושה היא מרוחקת, צריך לשים מסכות ולשמור 2 מטר, זה נורא. בשבתות אנחנו פותחים שני שולחנות ויושבים בנפרד בשביל לשמור על ההורים שלנו. חייבים לשמור".
איפה אתה רואה את עצמך בעוד כ-5 שנים מהיום?
"החלום שלי מאז ומתמיד היה לפתוח מסעדה. אני אוהב מאוד לבשל, אני מבשל לחברים, למשפחה ובשבתות. אני אוהב לארח, מבשל סגנון ג'אנק ואוכל מהיר והסביבה הקרובה שלי נהנית מזה. עד היום לא העזתי לפתוח מסעדה מהפחד להיות עצמאי והסיכון הכלכלי והמשפחתי שטמון במסעדנות. זה מפחיד בתקופה הזאת במיוחד. אני רואה את אחי שיש לו עסק בתחום המסעדנות והוא עובד רק על משלוחים. הוא הפסיד הרבה כסף.
עבורי זאת פנטזיה – לא חלום. יכול להיות שבעוד חמש שנים, אם המצב יהיה טוב יותר, כן אפתח לעצמי משהו. ימים יגידו".
"לתושבי נהריה אני רוצה לומר שצריך לשמור בימים אלה על סולידריות. יש לנו עיר מהממת שעשתה שינוי בשנה וחצי האחרונות ובזמנים אלה חייבים להיות מאוחדים".
אהבתם את הכתבה? תכתבו לנו בתגובות
והישארו מעודכנים באתר בלינקר ובפייסבוק של צפון 1 גליל מערבי וחדשות נהריה!
