מאילמות סלקטיבית לילדה שמדברת עם כולם
מוניקה נפתלייב, שדיברה רק עם הוריה ובבית, אובחנה כסובלת מאילמות סלקטיבית. מור כהן, בוגרת תוכנית "חותם", לקחה אותה תחת חסותה ובסוף כיתה א' דיברה לראשונה בפני חבריה לכיתה. גילה אמה: "אל תתנו לילדים להיות שקופים"
מור כהן (27) מורה מקצועית לשפה בבית הספר "שזר עכו", נשואה פלוס ילדה המתגוררת בנהריה, הגיעה לבית הספר לפני שנתיים דרך תוכנית "חותם" של משרד החינוך, השואפת לצמצם פערים חברתיים בבתי ספר במדינת ישראל.
כשמור נכנסה לראשונה לכיתה א' תפסה את עיניה התלמידה מוניקה נפתלייב שאינה מדברת עם הסביבה. נפתלייב מאובחנת כסובלת מאילמות סלקטיבית, מצב בו מרגישה בחופשיות לדבר עם הוריה ומשפחתה הגרעינית באופן רהוט ושוטף אך בסביבת המשפחה המורחבת, חברים לכיתה ושאר אנשים זרים אינה משמיעה קול או צליל כלל.
כהן התייעצה עם המחנכת ימית קריספל שהסבירה שמוניקה היא תלמידה חכמה, נבונה וחברותית, יש לה חברות רבות איתן היא מבלה ללא מילים.
"אמא אני רוצה לדבר אני פשוט לא מצליחה״
בשיחה עם הוריה של התלמידה, סיפרה האם: "בהתחלה חשבו שזה נובע מביישנות, הרי בבית היא מדברת ללא הפסקה. אך כשעלתה לגן חובה ב"גן אלונים" הגננת, אורלי גלברט, ערכה מחקר עצמאי והגיעה למסקנה, שגם אומתה, שאכן מוניקה סובלת מאילמות סלקטיבית. הצוות עשה כל שביכולתו על מנת לגרום למוניקה להרגיש בנוח, אך הילדה לא דיברה".
במשך חמש שנים המשפחה ניסתה הכל: פסיכולוגיים, טיפולים, נירולוג, אך כלום לא עזר. לכן, הייתה המשפחה סקפטית כאשר הציעה כהן את עזרתה, אך הסכימה וכהן החלה להיפגש עם מוניקה בקביעות על שעתה הפרטנית. כך התחיל תהליך ארוך, מלא בחששות, שהסתיים בהצלחה גדולה.
כהן: "בתחילת התהליך דיברנו בפנטומימה בלבד. אני הייתי שואלת שאלות ומוניקה הייתה עונה בהינהון, תנועות או בכתב. רציתי לרכוש את אמונה לכן, התנהלנו דרך משחקים, יצירות ותמונות. בנוסף, נהגתי להתכתב עם מוניקה בהודעות בנייד. אחרי שלושה חודשיים של עבודה, מוניקה הוציאה לראשונה זמזום קטן וחלש לאוזניי בלבד ומפעם לפעם שינתה מעט את צורת ההיגוי עד לכדי שריקה.
אז הצעתי למוניקה ללמד את הילדים בכיתה לשרוק והיא עמדה בהתרגשות גדולה על כיסא מול כל הכיתה וללא דיבורים שרקה שריקה ארוכה למשך 40 שניות לעיניי התלמידים שהריעו לה במחיאות כפיים".
חמישה חודשים מתחילתו של תהליך הטיפול באילמות סלקטיבית דיברה מוניקה לראשונה בפני מור, כאשר הקריאה בפניה קטע מכיתת הלימוד.
מדברים בפנטומימה
כהן: "למרות תחושת ההלם וההתרגשות המשכתי איתה במתכונת הרגילה. אחרי תקופה נוספת, החלטנו יחד שתדבר עם חמש בנות שהן החברות הכי טובות שלה. הבנות היו עם דמעות בעיניים ואמרו למוניקה שהיא הגשימה להן חלום והן כל כך שמחות שהחברה הטובה שלהן תדבר איתן עכשיו".
השלב הסופי הגיע לקראת סוף שנה שבו מוניקה הסכימה לדבר לאוזניי כל התלמידים, אחרי אימונים רבים והכנות רגשיות מקדימות. לראשונה, היא הציגה את עצמה, הילדים ההמומים שאלו שאלות ומוניקה השיבה להם ולאחר מכן אף שיחקה איתם.
תהליך מרגש שצלח
כהן: "לא האמנתי, בהתחלה מוניקה בכתה ואחזה בי ואני כמובן חיבקתי אותה חזק, אני עד היום לא מצליחה לעכל שהצלחנו. היו לי רגעים בדרך שכמעט וויתרתי, מוניקה הייתה מאוד עקשנית ולא משנה כמה ניסיתי בתחילת הדרך היא פשוט לא השמיעה צליל. עברנו יחד תהליך מטורף וכשהוא צלח זה היה מאוד מרגש".
"אני באה להוראה ממקום של שליחות, מתוך הבנה שיש לי את הכח להשפיע בתור מורה והתפקיד שלי זה לעזור לתלמיד שצריך אותי. עשיתי כל שביכולתי בשביל שמוניקה תרגיש בטוחה, ובנוסף אני חושבת שהדבר החשוב ביותר הוא שלא לחצתי עליה, לא נתתי לה את התחושה שמצפים ממנה ולכן היא חייבת לדבר וזה מה שבאמת עזר לה להיפתח בקצב שלה ובטבעיות".
מסר למערכת החינוך
גילה נפתלייב, אמה של מוניקה: "כשמור שלחה לי את הסרטון מהכיתה רעדתי בכל הגוף וכמעט התעלפתי. בעלי ואני התחלנו לבכות. לא האמנו שזה באמת קורה, שמוניקה שלנו עשתה את זה. כמה לילות קשים עברנו. הייתי אומרת לה מוניקה שלי אם רק תדברי ולו במעט בחברת אנשים כל מה שתרצי אביא לך, ובדמעות הייתה עונה לי אמא אני רוצה לדבר, אני פשוט לא מצליחה.
״אני יודעת שיש עוד ילדים רבים כמו מוניקה שסובלים מאילמות סלקטיבית, אני רוצה לפנות להורים ולצוות החינוכי – אל תוותרו על הילדים, אל תתנו להם להישאר שקופים".
מנהלת ביית הספר, כרמית אביזמר: "בית הספר שז"ר בעכו רואה בחשיבות עליונה את נושא ההכלה וההשתלבות של כל התלמידים ומחויב לכל אחד מהם.
במקרה של מוניקה, אותר הצורך בטיפול בילדה שסובלת מאילמות סלקטיבית וצוות שלם ליווה אותה כשמור היקרה מבטאת את רוח הצוות ובנחישות והתמדה יוצרת עולם".
הישארו מעודכנים באתר בלינקר ובפייסבוק של צפון 1 גליל מערבי ובחדשות נהריה
