טלי עוז אלבו: מגבה את ביתי ללבוש מכנסיים קצרים לבית הספר

טלי עוז אלבו,  אמא לבת הלומדת בחטיבת הביניים בנהריה, צפתה בבתה שהגיעה מבית הספר סמוקה ו"מבושלת" לאחר יום לימודים ששררו בו ארבעים מעלות בצל, כשהיא לבושה במכנסיים  ארוכים בהתאם להנחיית בית הספר, למרות שהבנים בכתתה לבושים כרצונם.

בהמשך למחאות בכל הארץ בנושא, החליטה גם טלי לפנות למנהלת בית הספר ולהסביר מדוע בכוונתה לאשר לבתה להגיע לבית הספר לבושה כרצונה.

היות וגם אני תומך במחאה ובדעתה של טלי, חשבתי שנכון יהיה להביא את מכתבה לידיעתכם ואשמח אם תביעו את דעתכם בדף הפייסבוק שלנו.

להלן מכתבה של טלי בשלמותו:

"רונית ערב טוב,
קשה להישאר אדישים למחאות בכל רחבי הארץ בנושא המכנסיים הקצרים. אני מבינה שתקנון בית הספר מגדיר את אורך המכנסיים והטענה היא שזה לא נובע מקטע דתי אבל חסר לי בתקנון את הצד של השפיות. מקום בו תתקבל החלטה שנובעת ממחשבה לוגית, אנושית, ומחשבה חופשית התואמת את העולם בו אנו חיים בשנת 2020.

בוודאי שמעת היום על מקרה מזעזע בו מנהלת הפשיטה תלמידה והחליפה את שמלתה בחולצה והשאירה אותה ללא מכנסיים כי לא עמדה בחוקי בית הספר.
אני מניחה שבטח היה שם תקנון.
בוודאי שמעת על קריאתה של שדולת הנשים בישראל ועל מחאות בערים השונות, במועצות ובקבוצות אמהות בפייסבוק שקוראות לחדול מן המנהג העתיק והבלתי נסבל של מדידת אורך המכנסיים.

ב- 1912 צעדו נשים בניו יורק בצעדה מיוחדת למען זכות בחירה לנשים.

התקנון או ליתר דיוק החוק אז היה שלנשים אסור להצביע. את יכולה לדמיין דבר כזה היום? במהלך המאה ה-19, בארצות הברית ובריטניה נשים החלו לקרוא תיגר על חוקי הקניין והירושה שמנעו מהן להיות בעלים של רכוש לאחר נישואיהן. חוק שוויון הזדמנויות בעבודה עבר בישראל רק בשנת 1988. חוק שכר שווה לעובדת ולעובדת עבר בישראל רק בשנת 1996…וכן הלאה.

בנים בכיתה של בתי ובבית הספר האחרים, מגיעים בלבוש שהם רוצים גם אם נאמר להם אחרת ודבר לא קורה. זה דווקא נהדר. אך הנה קרה הדבר ואתמול חזרה בתי מבושלת, אדומה ואני עומדת מולה וצופה בה ולא יכולה על הדעת שבתי תנכח בבית הספר יום שלם כשהיא מתבשלת בתוכה רק בגלל בורות.

אנו חיים בחברה בה ילדה בת 12 מבינה כבר עתה כי כאישה עליה להיאבק על זכויותיה. הזכות לקום בבוקר ולהיות אחראית לתנודות החום בגופה כשמזג האוויר בחוץ קיצוני מחום ולהחליט שהיא תלבש מכנסיים קצרים, דומה לזכות של: האם נוח לה ללבוש מעיל ביום הזה או חזיה. זהו קניינה האישי, גופה והחירות האישית שלה כבת אנוש.

הטענה השגויה, כאילו מדובר במראה "מכובד" יותר או מכובד פחות צריכה לעבור טרנספורמציה מחשבתית בעולם של המחנכים, המבוגרים, קובעי המדיניות והרשויות. אנו חיים בעולם אחר היום, אנו חיים במדינת מזרח תיכון לוהטת ואין לנו לא הזכות ולא המחשבה לקבוע כיצד יחוש אדם ביחס למכנסיו. לצורך האחידות הומצאה חולצת בית הספר עם הסמל ומדובר בצעד חשוב שמהווה סמל לשוויון בין כולם. אך שם זה צריך להסתיים.

נזכרתי בעצמי כתלמידה בנהריה, בשנות ה-80 וה-90. מעולם לא פנו אלי בטענה שאורך המכנסיים שלי קובע את מידת הכבוד שאני רוחשת למוסד. כיצד קרה שיעברו 30 שנה והנה אורך המכנסיים הוא המגדיר צניעות או חוסר צניעות? ממתי בתי הספר הממלכתיים הפכו להיות דתיים וקובעי חוקי צניעות? מתי חוקי תורה החליפו פילוסופיה, אזרחות, מדעי המדינה ויצירתיות?

כל העיסוק באורך המכנסים של התלמידות בזוי ולא ראוי. אין שום קשר בין הלבוש, למידת הרצינות והכבוד שהתלמידים רוכשים לבית הספר או למורים.

בואו נתעסק בעיקר – בתכניות הלימוד, בחיזוק הדעת, בחיזוק הידע הכללי, הסקרנות והיצירתיות. בגירוי הרצון ללמוד ולחקור ולא באורך המכנסיים.

ארבעים מעלות בצל. אני אנחה את בתי לפעול כפי שהיא מרגישה מחר בבוקר ביחס למכנסיה ואני מאד מבקשת לא להעיר לה על כך דבר באם תבחר להגיע עם מכנסיים קצרים.

תודה מראש
טלי עוז אלבו"