אחד הסיפורים המעניינים ביותר בתולדות מועדון הכדורגל הפועל נוף הגליל, הוא סיפורו של השוער שלמה מזרחי ז"ל, ששיחק בקבוצה בשנות ה- 60, בתקופה בה הקבוצה עדיין נקראה הפועל קריית נצרת וזכה לכינוי "הפנתר מביירות".
מזרחי שנולד בביירות, בירת לבנון השכנה, עלה לארץ עם משפחתו בשנת 1958 בגיל 17 (נולד ב- 1941) היישר לקריית נצרת שרק הוקמה והיה בין ראשוני המתיישבים בעיר. מזרחי הצעיר החל לעבוד במפעל כיתן, שבמשך שנים ארוכות היה אחד העוגנים של העיר ורבים מתושביה שרק עלו ארצה עבדו בו.
ב־1951 חיו בביירות כ־6,000 יהודים. הקהילה היהודית התרכזה בעיקר בוואדי אבו ג'מיל, הרובע היהודי במרכז ביירות, (שם נמצא בית הכנסת מגן אברהם), ובראס ביירות, רובע גדול במערב העיר. כיום חיים בלבנון כמה עשרות בודדות של יהודים.
בעקבות התגברות ההשפעה הסורית בלבנון לאחר מלחמת האזרחים ב- 1958 הורע היחס בלבנון כלפי היהודים והחלה נהירה המונית של יהודי לבנון לצפון אמריקה, צרפת, איטליה ואף לישראל.
לכדורגל התגלגל שלמה מזרחי במקרה. לא היה לו כל רקע ובלבנון כלל לא שיחק כדורגל. "במפעל בו עבד חיפשו דרך לשלב שחקנים בקבוצת הכדורגל המקומית שרק הוקמה", מספרת בתו, גילה, "הם הציעו לו לבוא להיבחן, בלי שום ניסיון קודם. בגלל שהיה "גבר", קבעו שהוא יעמוד בשער. הוא התלהב וככה הפך לשחקן כדורגל".
אגב, הוריו של שלמה מזרחי, אלברט ושמחה ז"ל, היו בעלי הפלאפל הראשון בקריית נצרת, והאכילו את תושבי העיר בשנותיה הראשונות פלאפל אסלי בניחוח לבנוני, בדוכן הקטן שניהלו 'ברסקו הקטן' והפך למוסד של העיר ולציון דרך בתולדותיה. לימים עבר המקום גלגולים שונים והוא פעיל עד עצם היום הזה.
היו ימים ב"מגרש מע"צ"
הפועל קריית נצרת שיחקה אז בליגה ג' במגרש שלימים זכה לכינוי "מגרש מע"צ".
שחקנים ששיחקו באותם זמנים מספרים כי לא היו יציעים "אנשים הביאו כיסאות מהבית", לא היו חדרי הלבשה "היינו מתלבשים בבניין ההסתדרות, שהייתה מעל המגרש והיינו יורדים ברגל", מרחק של כ- 300 מטר בקו אווירי, עם ירידה תלולה בדרך למגרש ועלייה קשה בסיום המשחקים.
היה זה מגרש כדורגל אופייני לשנות ה- 60: מעט דשא, המון אדמה קשה, חבלים הפרידו בין קווי האורך לקהל, אבל הייתה אז תשוקה אמיתית לכדורגל, אנשים שהגיעו ממדינות שונות, בקושי דיברו עברית הגיעו עם המון אהבה למשחק, שהרי כדורגל הוא שפה בינלאומית.
למגרש הכדורגל לא היה שם, אולי בגלל שבאותם ימים לא נמצא ספונסר שיתרום לשדרוגו. הוא נכנס לתודעה כ"מגרש מע"צ", משום שלאחר הקמתו של האצטדיון על שם ג'ורג' מיני, נדבן בריטי, הועבר השטח לידי מע"צ, שמחזיקה בו עד עצם היום הזה.
אסור היה "להתעסק אתו…
שלמה מזרחי נחשב לשוער אמיץ, אחד שלא חשש לזנק לרגלי החלוצים שהגיעו מולו ולכן זכה לכינוי "הפנתר מביירות". לצד אומץ לבו נחשב מזרחי לבחור שלא כדאי להתעסק אתו.
וותיקי העיר מספרים כי באחד המשחקים, כאשר ספג שער, החל להתקוטט עם הבלם משה (טרקטור) ויצנברג, אותו האשים ב… אחריות לשער ובמקום התפתחה מהומה גדולה."שלמה היה בחור חזק, אחד שלא כדאי היה להתעסק אותו", מספרים וותיקי העיר.
במקרה אחר, קילל אותו אוהד מה"יציע" המאולתר שהיה אז במגרש מע"צ המיתולוגי. מזרחי לא חשב פעמיים, עזב את המגרש באמצע המשחק והלך לסגור חשבון עם האוהד…
הפלאפל הראשון בקריית נצרת
בנו הבכור אלברט, היה היחיד שזכה לראות את אביו משחק, אלא שהיה אז ילד קטן והוא כמעט ולא זוכר דברים מאותם ימים. "אבא היה לוקח אותי למשחקים, הייתי ילד קטן כך שאני לא זוכר יותר מדי דברים מאותה תקופה", הוא מנסה לשחזר, "אבל מסיפורים ששמעתי עליו הבנתי שאבא היה אדם חזק, כשהוא היה עולה לכדור גובה וצועק 'עזוב' אף אחד לא היה מעז להתקרב. הוא שלט ברחבה וחלוצים פחדו להתקרב אליו".
לימים, הכיר שלמה מזרחי את ליליאן לבית סרוסי, יפיפיה שעלתה עם משפחה מטוניס, ובהיותה בת 17.5 בלבד השניים נישאו בשנת 1964 והביאו לאוויר העולם 4 ילדים: אלברט ושמחה, שנקראו על שם הוריו וכן אלי ובת הזקונים גילה.
עוד פרט מעניין: שלמה מזרחי ז"ל, שבמקרה נקלע לעמדת השוער, העמיד שלא בכוונה תחילה, דור של שוערים. חתנו, בעלה של גילה לשעבר, הוא שוער העבר גולן מלול, שעשה קריירה מרשימה ואף היה שוער נבחרת ישראל ונכדו הוא אלמוג מלול, שוער צעיר בתחילת הדרך המשחק כיום בליגות הנמוכות ועדיין ממתין לפריצת הדרך בקריירה שלו.
אהבתם את הכתבה? הישארו מעודכנים באתר בלינקר ובעמוד הפייסבוק שלנו ידיעות הגליל ידיעון עפולה.
