"היינו מסיימים אימון ועולים לרסקו לאכול, הכל היינו עושים ביחד. בסוף הייתי חוזר ליפיע בריצה", משחזר סעיד סירחאן, מגדולי הכדורגלנים ששיחקו בהפועל נצרת עילית, שבשני הקרוב יקבל תעודת הוקרה מיוחדת בטקס חגיגי במהלך המשחק נגד הפועל מרמורק, במעמד ראש העיר רונן פלוט.
סעיד סירחאן, בן 68, סבא ל- 13 נכדים, הגיע ב- 1974 לנצרת עילית מהפועל בני נצרת, שהייתה באותם ימים הקבוצה הבכירה במגזר הערבי. "גם היום אני אוהד מספר 1 של הקבוצה, כשמתאפשר לי אני מגיע למשחקים, מעריך מאוד את היחס שלהם, גיל ברעם נותן לי מנויים, אני בקשר עם כל שחקני העבר ששיחקו איתי באותה תקופה", הוא אומר.
סירחאן הוא פנסיונר של משרד החינוך, במשך 30 שנה לימד מתמטיקה ביפיע. "שלמה אדלר ואריה אקרמן היו צוחקים ואומרים שאני המתמטיקאי של הקבוצה", הוא אומר ולא שוכח לציין את עובד גרינפלד ז"ל, "היה שחקן ענק ובן אדם ענק. הייתי בהלם שנפטר בגיל כל כך צעיר".
סירחאן זכור לוותיקי האוהדים כבלם בעל משחק ראש מצוין. "נכון שהייתי בלם, אבל הייתי כלבויניק. שיחקתי בכל עמדה שהמאמן הציב אותי והכל למען הקבוצה".
-ספר על אותה תקופה?
"הייתה אווירה של משפחה ושל שייכות. שיחקנו אחד בשביל השני, בשביל הסמל ובשביל הקהל הנפלא שעטף אותנו באהבה ובחום. זו הייתה תקופה מופלאה".
סעיד סירחאן לא שוכח לציין את האפסנאי המיתולוגי וסרמן, שאיש אינו זוכר את שמו הפרטי. "היה אדם מבוגר שאהב את הקבוצה ונתן את כל כולו למען הקבוצה.
-משחק שאתה זוכר במיוחד?
"היה לנו משחק עלייה לליגה א' נגד גבע כרמל בחוץ. יושב הראש באותה תקופה, חיים אזולאי ז"ל, היה בלחץ מהמשחק. אמרתי לו שלא ידאג, שננצח בתוצאה 2-5 ואני אבקיע שלושה שערים וזה בדיוק מה שקרה. אחד השערים היה אחד המדהימים שנראו בכדורגל".
לסיום ממבקש סעיד סירחאן לפרגן למועדון. "כל הכבוד על היוזמה המדהימה, זה מחמם את הלב, כיף לדעת שלא שוכחים אותך ומעריכים את תרומתך, אני לא כל כך בקו הבריאות בתקופה האחרונה, אבל אמרתי למשפחה שאגיע לטקס גם בלי רגליים".
