"זה היה אחד האירועים המרגשים בחיי", סיכם שמואל רוזנצוויג, "בעד שום הון לא הייתי מפסיד הזדמנות לחזור 55 שנים אחורה, ולפגוש את הילדים שלמדו איתי ביסודי".
זו הייתה פגישת המחזור הכי מרגשת שיכולה להיות. זו לא הייתה סתם כיתה א'. זו הייתה כיתה א' ראשונה של היישוב המתהווה קריית נצרת, בשנת הקמתו על ידי משרד הביטחון.
בכיתה למדו למדו ילדי הגרעין הראשון שהגיע לעיר בשם האידיאולוגיה. "היו שני צריפים ובהם למדנו עברית בקבוצה. לא היו בתים, לא היו כבישים, בקושי היו כמה מבנים על גבעה", משחזרת דורית אפלבוים.
הרעיון להפגיש את הילדים מהכיתה הראשונה של העיר קרם עור וגידים כמחווה לעיר המציינת השנה 55 להיווסדה. התלמידים התלהבו מן הרעיון, ודוברות העירייה הרימה את הכפפה. ההפתעה הגדולה הייתה כשהתברר שכמעט 20 ילדים מהכיתה הראשונה ממשיכים להתגורר בעיר מיום הקמתה.
"אני כאן מהיום הראשון שבנו את העיר הזאת. הייתי פה וראיתי במו עיני איך העיר מוקמת לבנה אחר לבנה", סיפרה יעל דנגור תושבת נצרת עילית.
ארגון המפגש ההיסטורי נמשך מספר חודשים והתנהל כמו מבצע צבאי. ראשית היה צריך לאתר את הקבוצה מלפני 55 שנה ולאחר מכן למצוא את מקומו של כל אחד מהם ולקחת בחשבון שחלק גדול משמות המשפחה התחלף בעקבות נישואין . "זה היה מבצע די מורכב", מספרת אפלבווים "אבל כולם עשו את זה בכיף גדול ובהתרגשות עצומה".
התלמידים הגיעו בהרכב מלא, לבושים במיטב מחלצותיהם. על השולחן, בכניסה ללובי, הונחו תגיות עליהן מתנוססים שמות הנעורים, ולידם שני ספרי זיכרונות ששמרו שתי ילדות בכיתה א'.
ההתרגשות הגדולה הייתה כשגם המורות הגיעו, חלקן ממקומות מרוחקים בארץ. "הייתי בת 21 כשהגעתי ללמד כאן, זו הייתה השנה הראשונה שלי בהוראה, וכשצלצלו אלי וסיפרו לי על המפגש, לא האמנתי. התלמידים שלי היו ילדים, ועכשיו הם סבא וסבתא. מי היה מאמין?".
מספר דקות לאחר ההלם הראשון, התלמידים נראו כמו בעיצומו של משחק זיכרון. "הסתכלת על התגית או שזכרת אותי", שואלת אחת הנשים גבר שזיהה אותה בשמה. "קשה לזהות אחרי 55 שנים, אבל יש דברים שלא משתנים: חיוך, מבט, הבעת פנים. אלה נשארים".
