"הייתי ילדה קטנה כשקיבלתי את הבשורה האיומה על מותו של אבא שלי", משחזרת בכאב גדול ננה פפסמדוב מנוף בגליל את הרגע הנורא בו התבשרה כי אביה, ראובן שללשוילי ז"ל, דמות בולטת ומשפיעה בעדה הגרוזינית בעיר, נפל במלחמת לבנון ב- 1983.
"באותו הרגע הבנתי שהחיים שלי משתנים, שכבר לא היו כמו שהיו עד אז, הבנתי שהכל נגמר. זה היה חורבן בית עבורי", היא משחזרת את היום השחור בחייה.
ראובן שללשוילי נולד בשנת ב-1937 בעיר סצ'חרה שבגרוזיה. בשנת 1972, הוא עלה לארץ והשתקע בנצרת עילית. ביולי 1973 התגייס ראובן שללשוילי לצה"ל, הוצב בגדוד חי"ם, ובמשך כחודשיים עבר אימונים במסגרת שירות מילואים. בראשית מאי 1983, הוא נקרא לשירות מילואים בלבנון.
תפקידו כמקלען היה ללוות שיירות. ביום 10.5.1983 נסע ראובן שללשוילי בתפקיד בזחל"ם, כחמישה ק"מ מגשר הזהרני. משאית לבנונית באה ממול, סטתה מן המסלול והתנגשה בזחל"ם. בתאונה נפצע ראובן פצעים קשים, והועבר לבית-החולים.
במשך 11 ימים הוא נאבק על חייו, וב-22.5.1983 מת מפצעיו. בן 46 שנים היה ראובן במותו. ראובן שללשוילי הותיר אחריו אישה, שרה, שבגיל 32 התאלמנה וגידלה לבדה עם המון אהבה ומסירות ארבע בנות: ננה פפסמדוב, אירמה נניקשווילי, פנינה אוחנה ואילנה סלע, הבת הקטנה, שהייתה אז בת 3.
מפקד יחידתו כתב עליו למשפחתו: "ראובן שללשוילי שירת כחייל בגדוד וביצע את המוטל עליו תמיד ברצון, ברוח טובה וחברית. הוא נפל תוך ביצוע פעילות ביטחון שוטף, פעילות המאפשרת לאזרחי הגליל חיים שקטים"
"כל יום שעובר קשה יותר, מי שאומר שהזמן מרפא את הכל טועה טעות קשה, משנה לשנה הכאב גובר ואין מרפא לנפש", אומרת הבת ננה, "לצערי אנו חיים במדינה מלאת כאב, השכול פגע במהלך השנים כמעט בכל משפחה, זה עצוב, זה כואב ושנדע רק לשמור על הבריאות".
8 ילדים על שמו של ראובן שללשוילי
ננה הבכורה, היום בת 50, נשואה לדוד (פאטה) ואימא לראובן, שנקרא כמובן על שם סבו ולשני תאומים, גבי ורותי, הייתה בגיל 13 שכשאביה ראובן שללשוילי נהרג בלבנון. "אבא היה ממנהיגי העדה וכולם כיבדו אותו, העריצו אותו. 8 אנשים קראו לבנים שלהם על שמו בנצרת עילית, אני יודעת שגם בגאורגיה יש כאלה שקראו לבנים שלהם על שמו", מספרת ננה.
-מה את אומרת על האיסור לעלות השנה לבתי העלמין ביום הזיכרון?
"זו החלטה לא פשוטה, אבל הכרחית נוכח מגפת הקורונה שמשתוללת בימים אלה. החיים יותר חשובים מהכל ואני חושבת שקיבלו החלטה הגיונית".
ננה מוסיפה ואומרת: "מי שרוצה לכבד את זכר הנופלים, לא צריך רק את יום הזיכרון לשם כך. אני לא צריכה יום זיכרון בשביל לזכור את אבא שלי, אני עולה לקברו כל השנה. היה לי אבא שאי אפשר לשכוח. אנשים העריצו אותו, אדם משכמו ומעלה".
אהבתם את הכתבה? הישארו מעודכנים באתר בלינקר ובעמוד הפייסבוק שלנו ידיעות הגליל ידיעון עפולה.
