כמעט כל אחד שאהוב ליבו משרת בצבא, דמיין לעצמו את הרגע הזה, הנורא מכל, בו הוא מביט בחלון ורואה שלושה לובשי מדים מתקדמים לעבר הדלת. בפיהם הבשורה הקשה ביותר. הבשורה שתשנה את חייו, שלאחריה שום דבר לא ישוב להיות כשהיה. אך האם דמיינתם גם מה עובר בראשם של אותם לובשי מדים? מי הם האנשים שלוקחים על עצמם תפקיד כל כך קשה? פגשנו לשיחה את אורה מגל- מודיעת נפגעים במערך הנפגעים של צה"ל, כדי לשמוע על משמעות תפקיד רגיש זה.
לפני כשמונה שנים הגיעו אורה ובעלה, תושבי המושב רם-און למערך הנפגעים דרך חברה משותפת ששימשה כקצינת העיר בטבריה. חברתה, שידעה שאורה עובדת כבר שנים בטיפול בבעלי מוגבלויות וכיום מנהלת פנימייה לאוכלוסייה זו, זיהתה בה את היכולת הנדרשת לכך. "בגלל התפקיד שלי באזרחות, היא ידעה שיש לי את החוסן לעשות את זה. האוכלוסייה בפנימייה היא מאוד לא פשוטה. זו עבודה שדורשת חוסן, רגישות ופתיחות. וכך גם בתפקיד מודיעת נפגעים", היא מציינת. "היה נראה לי טבעי לקחת את התפקיד. אני מאמינה שכל בן אדם צריך לעשות את מה שהוא יכול בעבור החברה והאמנתי שאני מסוגלת לעשות זאת", היא מסבירה.
את התפקיד מבצעים אנשי מילואים. הם עושים כוננות במשך כשבועיים אחת לכמה חודשים. המודיעים מוקפצים כשמתקבל מידע על פצוע קשה או הרוג. מודעי הנפגעים מעורבים בהודעה ממקרים של תקריות מבצעיות עד למקרים אזרחיים, כגון תאונות דרכים בהן מעורבים לובשי מדים. כל חייל שנהרג במהלך שירותו שומע על כך אך ורק מאנשי המערך. "צה"ל לוקח אחראיות על כל חייל מרגע שהוא גויס ועד ליום שחרורו. כמובן שבמקרה של אסון גם על ילדיו והוריו", היא מדגישה.
"כשאנחנו מקבלים את ההודעה. אם מדובר בפצוע- אנחנו יוצאים כמה שיותר מהר עם המשפחה לבית החולים. וכשמדובר בהודעת הרוג אנחנו מודיעים למשפחה בביתם ומלווים אותם עד גמר השבעה", היא מסבירה ומתארת את הכוננות. "כשאת בכוננות- את בדריכות. עליך להיות בטווח של 20 דקות. המדים צריכים להיות תמיד לידך. ואסור לך לנסוע נסיעות ארוכות. זה מתלבש לפעמים על יומולדת של הילדה, או על ערב חג. אבל זה לא משנה".
"בין חמישי בערב לשישי בבוקר, המתיחות שלי בעיצומה, כיוון שזה הערב בו חיילים יוצאים מהבסיס הביתה. ואם יש מבצע, אז בכלל, זו דריכות איומה", מציינת אורה. "כשיש הקפצה- את "מתאדה" מהבית. ברור לך שלא תהיי ב-24 שעות הקרובות וכך גם במהלך השבעה". היא אומרת ומתארת את סדר האירועים. "את צריכה לקבל את הפרטים כמה שיותר מהר ולהכיר כמה שאפשר את העץ המשפחתי. מדובר בהמון אי וודאות. את לא יודעת באמת את מי תפגשי ומה יהיו התגובות. האם מדובר במשפחה מוקפת בתמיכה? האם במשפחה מצומצמת? את הולכת לפגוש אדם בשעתו הקשה ביותר, ברגע החשוף והכואב. אדם שנופל לתהום. לכן, עליך להיות עצורה ומדויקת. כל מילה שלך למשפחות חשובה. אסור להטעות ואסור להגיד דברים שהם לא מוסמכים וידועים", היא מסבירה.
גם לאחר ההודעה הרשמית, אנשי המערך לא נפרדים מהמשפחה וממשיכים לתת יד במהלך ימי השבעה. הם מארגנים את הלוויה ואת מגוון הפרטים הנדרשים בימים קשים אלו. "במהלך השבעה- מעבר לארגונים הטכניים, אנחנו מגיעים לראות מה שלומם, אם משהו חסר ובעיקר- לתת יד. לאחריה אנחנו מעבירים את המקל לקצינת הנפגעים של אותו חיל", מציינת אורה.
