אלה ימים לא קלים ולא פשוטים לאף אחד מאתנו. אלה ימים של התמודדות עם נגיף שמחולל שמות בסדרי העולם שהכרנו, וירוס שמאיים לשבש את כל מערכת ההפעלה שלנו ומציב בפנינו אתגרים כמעט בלתי אפשריים במושגים של מציאות 2020.
כל שגרת חיינו וחייהם של מרבית אזרחי העולם הופסקה בגלל נגיף בלתי נראה עם שם של בירה: חינוך, עבודה, בילוי, תרבות ואפילו מפגשים משפחתיים הפכו לרשימת איסורים שמאיימת על בריאותנו. הגזירות הן קשות מנשוא בגלל הפגיעה החברתית שמניעה את מנגנון ההפעלה של כול אחד מאתנו. בסוף אנחנו בני אדם – יצורים חברתיים שנלחצים ממצבים של חוסר וודאות וחוסר יכולת לצאת החוצה. הגזירה הקשה ביותר בעיניי היא האיסור להפגיש נכדים עם סבא וסבתא שלהם. על ישיבה בבתי קפה אפשר לוותר, גם חתונות ובר מצוות אפשר לדחות, אבל לא להיפגש עם ההורים המבוגרים? זה קצת יותר מדי.
מצב זמני שיחלוף
אז מה עושים? קודם כל מבינים שזהו מצב זמני וגם אם הוא קשה ברגע הנתון הוא יחלוף ונחזור לשגרה שידענו. אין לי ספק, אם יש מדינה בעולם שיכולה להתגבר על הקורונה במינימום נזק, הרי זאת מדינת ישראל. אין עוד מדינה אשר לאורך כל שנותיה ואף טרם הקמתה נלחמת ומתגברת על אתגרים בלתי אפשריים בזה אחר זה כמו מדינת ישראל. אתגרים צבאיים, ביטחוניים, טכנולוגיים וחברתיים הם מנת חלקינו מיום קיומנו.
בחזית הקרב על הקורונה עומד הלב של כל אחד מאתנו. היכולת הפנימית שלנו לספוג את הקושי ולהפוך אותו להזדמנות. בהקשר זה אני חייב להזכיר לתושבי נוף הגליל עד כמה אני גאה להיות ראש העיר שלהם. אני גאה באופן שבו התושבים שלי מתמודדים עם המשבר, ההיענות להנחיות, המשמעת העצמית ובעיקר גילויי הסולידריות והנכונות להושיט יד בשעה זו.
התרגשתי עד עמקי נשמתי לראות השבוע את התושבים הרבים נרתמים לסייע בחלוקת המזון לקשישים שנשארו ללא מסגרת, הלב התמלא בגאווה לראות את חברי מועצת העיר יוצאים בעצמם עם חבילות המזון יחד עם פקחי העירייה, נרתמים להסביר ולהרגיע.
התגייסות נרחבת
כל עובדי העירייה ללא יוצא מן הכלל התגייסו מרצונם החופשי. הפקחים התנדבו למלאכת חיטוי המתקנים ותחנות האוטובוסים במרחב העירוני, בעלי תפקידים בכירים העמידו את מכשיר הפלאפון שלהם לקבלת שיחות של תושבים ב"מוקד החם" שהקמנו והתייצבו לישיבות היערכות בשעות לא שגרתיות. בכל בוקר אני מתרגש מחדש לראות את עובדי התברואה ממשיכים לעבוד כרגיל, מפנים את האשפה שנערמת בימי השהייה הממושכים בבית , דואגים לניקיון העיר ואפילו שומרים על טיפוח וגינון – זה אינו מובן מאליו.
חשוב לציין כי מערך השירותים של עיריית נוף הגליל ממשיך להתנהל ברצף תפקודי ללא דופי. אנחנו כאן לצד התושבים בימי חירום כמו בשגרה וגם אם המגע איננו פיזי ואין לחיצות יד, יש חיבוק וירטואלי גדול שמקיף את כל העיר. הקשר הרציף של העירייה אל מול התושבים ושלי אישית מתקיים ללא הפסקה באמצעות קבלת הקהל הטלפונית, האתר העירוני, האפליקציה וכמובן דף הפייסבוק שלי שעובד שעות נוספות. מדי יום אני מעדכן לפחות פעמיים שלוש .
יש דברים חשובים יותר
המציאות השתנתה אבל אנחנו לא השתנינו. תרבות השופינג זזה הצידה אבל היא אף פעם לא הייתה העיקר. הקורונה מזכירה לנו שהדברים החשובים בחיים הם לא עוד נסיעה לחו"ל או שיט בכרוז אלא המשפחה, הטבע והדברים הפשוטים בחיים. הבית הפרטי של כל מאתנו הופך למרכז חיינו ואתו גם הבית הציבורי של סביבת חיינו והעיר שבה אנו חיים. זוהי שעתם היפה של האנשים הטובים בדרך והזדמנות בלתי רגילה לנצל את התקופה לחיזוק הקשר המשפחתי, פחות צפייה בערוצי החדשות ויותר משחקי יצירה עם הילדים בבית. גם שעמום זה לא דבר נורא כל כך, קצת פסק זמן מקצב החיים התובעני לא יזיק. זה נכון, היינו מעדיפים עכשיו לשבת בבתי קפה וליהנות מהשמש האביבית במהלך הקניות לחג אבל אם כבר נקלענו למצב המוזר הזה בואו נפיק מהלימון לימונדה וכשהכול ייגמר נוכל להביט במראה ולהיות גאים באופן שבו תפקדנו, גאים בתוצאות מבחן הסולידריות של עם ישראל, בהוכחה הנוספת להיותו דוגמה לכל העולם.
עם תקווה גדולה שימי הקורונה המאיימים יחלפו מעל שמי ישראל בלי להותיר קורבנות בנפש ועם הרבה אמונה שלמה שכולנו נתמודד עם האתגר הכלכלי והמורלי הניצב בפנינו, אני שולח מכאן חיבוק חם לכל תושבי נוף הגליל ולכלל אזרחי ישראל. יחד ננצח את הקורונה וכשיגיע הרגע להוריד את הכפפות הסטריליות נפשיל שרוולים ונמשיך לעבוד קשה בבניית העיר והארץ.
