אילן אזולאי מוכר כיושב ראש הנמרץ של ועד העובדים בעיריית נצרת עילית. בעידן שמעון גפסו הוא לא כל כך היה בעניינים והיה מי שביקש להדיח אותו. אזולאי שרד את התקופה הקשה ועושה רושם שכיום, עם חילופי ראשי הערים, הוא זוכה לפריחה מחודשת. ביקשנו לבדוק מה מסתתר מאחורי האיש שתמיד עומד לימין העובדים ופגשנו איש משפחה למופת, אב מסור ובעיקר אב לשישה ילדים.
לאילן ולאשתו קרול אזולאי שישה ילדים עם שמות מקוריים אחד אחד: מאור ( 2 חייל משוחרר ) בר, (20 חיילת בשירות סדיר ) לינוי (17תלמידת יב' בשרת) ליאן (כיתה ד' בי"ס גולן) איליי דוד (בן 6 תלמיד כיתה א' בבי"ס גולן) וחן בת השלוש הלומדת בגן. "הילדים הם האושר הגדול והאמיתי בחיים שלי", אומר האבא הגאה "הם נותנים לי את הכוח לקום כל בוקר עם חיוך ולהודות לבורא עולם על כל הטוב שנתן לי".
24 שנים הוא עובד בעירייה, 15 שנים חבר בוועד, מתוכן 8 שנים יו"ר. "נולדתי בחצור הגלילית ולנצרת עילית הגעתי בעקבות אשתי קרול בת העיר, עם הזמן למדתי לאהוב את המקום", הוא אומר.
-להביא לעולם שישה ילדים זה כיף גדול, אבל גם אחריות גדולה. איך מסתדרים?
אני חייב לומר שבכל לידה התרגשתי כמו בפעם הראשונה ובכיתי כמו ילד. אני טיפוס מאוד ביתי ומשפחתי, ילדים זה שמחה ובכיף אני מוותר על עצמי בשבילם.
-עזוב את הכיף רגע, כלכלית איך אתה מסתדר?
"היו תקופות קשות כלכלית ובשמונה השנים האחרונות במיוחד לא היה קל. אבל אני בן אדם שמח בחלקי ומסתכל תמיד על חצי הכוס המלאה, כל זמן שאני יכול לדאוג לכל מחסורם, הכל בסדר. אני הבכור למשפחה בת שישה ילדים ואני זוכר את עצמי כילד שומר על האחים הקטנים שלי. אמא הייתה עובדת במשמרות לילה במפעל, אבא היה איש צבא, אני הייתי מכבס, מדיח כלים, לוקח את האחים לגן, כמו אמא קטנה".
-לא היה בך כעס על אמא ?
מה פתאום ? אני הערצתי אותה. אמא שלי עבדה במפעל אורדן בחצור הגלגלית ושלוש פעמים קיבלה עובדת מצטיינת מנשיא המדינה. היא ואבא שלי נתנו את הכל כדי לפרנס אותנו בכבוד ושלא יחסר לנו דבר. את מה שעשיתי אז אני עושה עם הילדים שלי היום".
– רק שהיום הצרכים האחרים, כל ילד הולך עם אייפון …
"ברור שהצרכים החומריים השתנו והילדות שלנו זה לא הילדות של הילדים שלנו. בשמונה השנים האחרונות קיבלתי את זאפטה של החיים, אשתי פוטרה מהעבודה, המשכורת שלי ירדה ועדיין הייתי צריך לדאוג לצרכים של הילדים ודאגתי. היו רגעים קשים אבל המשפחה עזרה ושרדנו. אני רואה את עצמי נס.. תודה לאל הילדים בריאים, אנחנו בריאים, זה מה שחשוב".
-לקחת על עצמך את ייצוג העובדים בעירייה. זה עוד משא כבד על הכתפיים. בשביל מה?
"זה סוג של שליחות, אני חושב שנולדתי לזה. כשהייתי פקח נלחמתי בשביל כל הפקחים מול ראש העיר , אני טיפוס דעתן, איש של עקרונות ואם אני צודק אני יכול להיכנס בקיר ובסופו של יום העובד יצא מחייך. זה שווה בשבילי את הכל".
-בעירייה זוכרים היטב איך הגנת בחירוף נפש על עובד שהיה מינוי פוליטי בתקופת שלטון שנחשב ליריבך המר והוא לא פוטר בסופו של דבר רק בזכותך . מצטער?
"מבחינתי נחתם הסכם התייעלות והעומד בראשו דאז לא עמד בשום סעיף. ההסכם לא היה בתוקף והיה ראוי להגן על העובד בלי קשר לאופן ולנסיבות מינויו לתפקיד. אני שלם עם ההחלטה".
– ערב ראש השנה, יש לא מעט עובדים מפוטרים בעירייה. איך ההרגשה?
קודם כל בוא נדייק בעובדות. הנזק מוזער למינימום, התחלנו עם 110 עובדים שהיו מיועדים לפיטורים, הגענו ל- 25 ומתוכם בסופו של יום נשארו 15 בלבד. כל עובד הוא עולם ומלואו, אבל הנתונים שהוצגו בפנינו על ידי הנהלת העירייה הוכיחו שאכן חייבים לעשות תכנית התייעלות, ובלב כבד הבנו את המצב ומזערנו כמה שאפשר. בשמונה השנים שאני מכהן בר הועד הייתי ב- 300 ועדות פיטורין ואף עובד לא פוטר. זה הישג גדול מבחינתי".
