"זו הייתה ללא ספק השנה הכי קשה בחיים שלי", מודה כדורגלן העבר גיל סבו, שבגיל 56 נאלץ להתחיל את חייו מבראשית, חזר להתגורר עם אמו שרה, אחרי שהתאושש מגידול סרטני שהתגלה בגופו.
סבו גדל הפועל נצרת עילית, עבר להפועל פתח תקווה, ששיחקה באותן שנים בליגה הלאומית, אז הליגה הבכירה ואף רשם הופעות במדי נבחרת העתודה של ישראל. הוא היה ידוע כשחקן "מתאבד", שלא חשש מקרבות ותיקולים ונחשב לפייטר אמיתי, יעידו על כך הפציעות הרבות שעבר במהלך הקריירה שלו. בשלהי הקריירה סגר מעגל וחזר לנצרת עילית, בשורותיה שיחק בליגה א' ובהמשך אימן במחלקת הנוער עד לפרישה הכפויה.
סבו, שלפני קצת יותר משנה התמודד עם הברך הפגועה שלו ואף עבר ניתוח להחלפת ברך וחשב שהברך היא הבעיה הגדולה בחיים שלו, החל לחוש כאבים בצד הימני של חזהו. הוא ניגש לבית החולים האנגלי בנצרת לבדוק את פשר הכאבים ובמהלך בדיקה התגלה גוש ממאיר בגודל 7.5 סנטימטר דווקא בצד שמאל, שישב על הכליה. בבית החולים המליצו לו להסיר את הכליה. "קרה לי נס גדול, אם לא היו לי הכאבים בצד ימין, לא היו מגלים את הגוש על הכליה, כשהיו מגלים כנראה שזה היה מאוחר מדי", הוא אומר.
סבו מיאן להשלים עם רוע הגזרה ופנה לרופאים אחרים לקבל חוות דעת נוספות. לכולם הייתה תשובה אחת: מדובר בגידול מסוכן, חייבים להסיר את הכליה. הוא מודה כי היה בהלם לאור ההיסטוריה המשפחתית שלו: אביו נפטר ממחלת הסרטן בגיל 42, שני דודים שלו נפטרו מהמחלה הנוראית בשנתיים האחרונות, בהפרש קטן זה מזה.
סבו עבר את הניתוח להסרת הכליה בית החולים רמב"ם בחיפה. "זו הייתה תקופה מאוד קשה", הוא מספר "עשיתי גם ניתוח בברך שלא הצליח, זה לא פשוט. כרגע אני נכה 100 אחוז, עד לוועדה של הביטוח הלאומי שתהיה בפברואר. אני יושב בבית כבר 11 חודשים". הוא מבקש להודות לפרופ' עמיאל גלעדי שניתח אותו ברמב"ם, למנהל מחלקה כירורגית בבית החולים האנגלי בנצרת ד"ר שאדי באדן ולד"ר מוחמד ספאדי מחדר המיון באנגלי, שגילו את הגידול.
-ממה מתפרנסים כשאתה כל כך הרבה זמן בבית?
"במשך כל החודשים האחרונים אני לא עובד, חי מ- 3200 שקל שהמדינה משלמת לי ומזה אני משלם 2000 שקל מזונות. אתה מבין? כל החיים עבדתי ושילמתי מיסים, היום כשאני זקוק לעזרה אני מקבל סכום מגוחך. הביטוח הלאומי התחיל להעביר לי כספים רק אחרי 5 חודשים. בגיל 56 חזרתי לגור אצל אימא שלי, זה אולי לא נוח, אבל חוסך לי הרבה כסף, חוצמיזה אין בעולם אהבה ודאגה של אימא. זה מצב לא פשוט, אבל אין ברירה, בייחוד שאף גורם לא עזר לי".
-למי אתה מתכוון?
"אני לא רוצה להזכיר שמות, מי שלא עזר לי יודע שהוא לא היה בסדר איתי, אבל אני לא שומר טינה. אני נאבק, מרים את הראש ומסתכל קדימה באופטימיות".
-מה מצבך הבריאותי היום?
"היום אני נקי 100 אחוזים, אבל מכיוון שיש סיכוי של 25 אחוזים שהמחלה תחזור, אני במעקב ובביקורת תקופתית של 5 שנים, שומר על אופטימיות ומאמין שיהיה בסדר".
-ומבחינה כלכלית?
"פוטרתי מעבודתי כאב בית בבית ספר 'שרת' חודשים ספורים לפני שהייתי אמור לקבל קביעות. הם רצו שאחזור, אבל לא יכלו לחכות כל כך הרבה זמן, אני לא בא אליהם בטענות ובהחלט מבין אותם. הבנתי שאי אפשר להילחם נגד הביטוח הלאומי, לכן לקחתי עורך דין שיעשה את עבו. דה ושאקבל את מה שמגיע לי מהם".
