אימא יפה ציירה פרחים, נופים, שמיי תכלת ומי ים רוגעים, את הסערה העצומה, את הכאב והייסורים, את לילות האימה, את מבט השוטרים הרומנים, את הרוח הרעה של ימי הסופה והסער שמרה עמוק פנימה בליבה. יפה ואישה האהוב זאב יוקלר, שמרו על היומן האישי המצהיב בו העלה זאב על הכתב את קורותיו כילד בגטו דורוהוי, את הכפור, הרעב, העוני, מות האב וגבורת שני אחיו ואחותו.
בימים אלה יצא לאור ספר ילדים מרגש במיוחד, "הקבצן הקטן מדאראבאן", ספר שכתב המחנך, הסופר, המשורר והפובליציסט עמנואל בן סבו, ומספר ביד אומן רגישה ומרתקת את קורות משפחת יוקלר-יוקלה בימי השואה.
זהו סיפור על שני ילדים קטנים, ראובן וחדווה, המגלים יום אחד ציור שונה מפרחים ושמיים תכולים על הכן, כשאימא מציירת וצובעת בדממה. התוצאה, ציור ילד קטן, לבוש בגדים מרופטים , עם לחיים כחולות מכפור מקפיא וידו פשוטה לקבלת נדבה. הילד הפיקח והעירני ראובן נדהם לגלות דרך אמו הציירת, כי מדובר בלא פחות מאשר אביו, איש העמל, הנדבן, הגיבור, החזק, זאב, כפי שנראה היה כילד בגטו דורוהוי.
"אבא שלי זאב היה איש עסקים ידוע, איש שפתח את ליבו וכיסו לכל, תרם לבית הכנסת ברעננה, לקהילת יוצאי רומניה, תרם ביד נדיבה ובלב חפץ לפונים אליו, לאנשים פרטיים, לעמותות חסד, כולם ידעו שאבא שלי נדיב גדול ומאיר פנים", מספר ראובן יוקלר, ומוסיף: "הסיפורים של אבא שלי שבלילות היה מתגנב מגדר הגטו דורוהוי עם עוד מספר קבצנים קטנים כמותו, גופו הקטן רועד מפחד שמא השוטרים הרומנים יתפסו אותו, ירו בו למוות. אחד הסיפורים המזעזעים שאבא סיפר לי, באחת משעות הרצון שלו, כשהסכים לדבר על הימים הקשים והחשוכים האלה, היה כשפעם אחת, אף אחד מהכפריים לא נתן לו שאריות מזון להביא למשפחה לאכול, כדי לא לגווע ברעב, אבא סירב לחזור לגטו בידיים ריקות, אבא שלי התגנב לחצר אחורית של חוואי רומני, נכנס בשקט לדיר החזירים, אסף את המזון שהחוואים זרקו לחזירים וחזר מאושר לגטו עם קליפות תפוחי האדמה".
האחות חדווה מספרת על משפחה חמה ומלוכדת, "על אף הימים הקשים שחוו הורינו, הבית היה בית שכולו אהבה, הורים עוטפים, מגוננים ומעניקים הכל מכל כל ,בחיוך ובשמחה. האהבה בין הוריי הייתה משהו מיוחד. אימי יפה, זכרה לברכה, הייתה אומנית רב תחומית מציור ועד פיסול, בכישרון מיוחד, באופן מעורר התפעלות מוראות השואה ומכאוביה לא באו לידי ביטוי באופן מופגן ביצירותיה, את מקומם תפסו האופטימיות, החיבוק העוטף, והשמחה, חדוות החיים, על אף שאימא גדלה יתומה מאם, שנספתה בשל הרעב במחנה העבודה, אומרת חדווה ומסיימת : אבי זאב, זכרו לברכה, היה אדם נעים הליכות, איש שיחה מרתק, מעורה בענייני השעה חביב, אהוב ונאהב".
ראובן יוקלר, כמו אביו, ממשיך לתרום בנדיבות ובמאור פנים לכל הפונה אליו. "הספר מרגש אותי מאוד מאוד, זהו סיפורם של הוריי זאב ויפה אך יותר מכל, יד ושם, הנצחה מרגשת שכתובה באומנות ובמקצועיות, של תקופה חשוכה בהיסטוריה האנושית בכלל ושל העם היהודי בפרט. ההורים הגיבורים שלנו שקמו מאפר, ניערו את אבק השואה והקימו משפחה לתפארת בארץ ישראל", אומר ראובן יוקלר.
המחנך והסופר עמנואל בן סבו, מי שספריו התקבלו בהערכה רבה אמר: "סיפורם של יפה וזאב יוקלר הוא סיפורה של תקופה.סיפורו של העם היהודי השב למולדתו. מנער מעליו את האבק והאפר, זוכר, כואב ומקים מדינה, חברים, משפחה מפוארת, ממשיך את שרשרת הדורות של עם הנצח. אני מודה למשפחת יוקלר ובראשם לראובן, והאחות חדווה על הזכות שגלגלו לידי בחשיפת סיפורה העוצמתי של משפחתם בימי השואה, סיפור חשוב מאוד ומשמעותי בחינוך ועיצוב זהותו של הדור הצעיר כחלק מהזהות הישראלית".
"הקבצן הקטן מדאראבאן", הוא ספרו ה-55 בסוגת סיפורת ילדים של המחנך, המשורר והסופר עמנואל בן סבו, זוכה פרס רחל לשירה, פרס שופמן לספרות, פרס קרן עמו"ס (עידוד משוררים וסופרים) ע"י נשיא המדינה, פרס אות קסת הזהב, זוכה "אות התקומה" על מכלול יצירותיו. הספר יצא לאור בהוצאת האיכות "מיטב-ארגמן".
