fbpx
[shortcode-weather-atlas city_selector=1178243 background_color="transparent" daily=0 unit_c_f="c" sunrise_sunset= 0 current=0 detailed_forecast=0]

תנו להתאפר בשקט

במבט ראשון הוא נראה כמו כל צעיר בגילו. במבט שני, מעמיק יותר, ניכר שפניו מאופרות, וזה בדיוק הסיפור שלו * אורי איתח מקרית אתא חולם להפוך את האיפור הגברי למיינסטרים, ועד שזה יקרה, אם זה יקרה, הוא פתח ערוץ יוטיוב, שבו הוא מאפר את עצמו, מסביר את התהליך ומדגים מוצרים. עם התגובות השליליות הוא למד לחיות בכבוד. סיפור בצבעים
אור איתח, בלוגר ומאפר. צילום: דורון גולן
אור איתח, בלוגר ומאפר. צילום: דורון גולן

האמת חייבת להיאמר. כמאפר ובלוגר של איפור שמאפר את עצמו, ציפיתי לפגוש טיפוס יותר מוחצן, אבל לא. אורי איתח מקרית אתא, בן 27, נראה כמו כל גבר צעיר שתפגשו ברחוב. אבל, ופה האבל הגדול, רק אחרי התבוננות מעמיקה בפניו המבוישות, הבחנתי שהוא מאופר קלות. הגבות מודגשות ואולי גם הריסים והיה גם כיסוי של מייק אפ וקונסילר על הפנים.

למרות ההארה הזו שהתגלתה לי, ישב מולי בחור צעיר, מופנם משהו, והחיוך הביישני שלו, שמבליח מדי פעם, מצליח לטשטש רק במעט את העובדה שהעיניים שלו מוארות כשהוא מדבר על איפור.

הוא נולד בחיפה, בן זקונים במשפחה של שני ילדים. יש לו אחות בכורה. כשמלאה לו שנה, עברה המשפחה להתגורר בקרית אתא. "הייתי ילד מופנם ושקט. עניין אותי כל מה שקשור לבמה. בדיוק עלו אז התוכניות 'כוכב נולד' ו'נולד לרקוד' והייתי רוקד ושר בבית", הוא מספר, "הייתי ילד שלומד אבל לא חרשן, ילד רגיל אני חושב. למדתי בטכני של חיל האוויר, שזה הכי קיצון ממה שאני עושה היום, אבל, הגעתי לשם דרך חבר טוב. הלכתי רק כדי לראות מה זה. שנינו התקבלנו, אבל הוא החליט שלא, ואני הלכתי למגמת חשמל פיקוד ובקרה".

למרות שלמד בבית ספר צבאי, ולכאורה המסלול שלו בצה"ל היה ידוע מראש, בסופו של דבר מצא את עצמו מחוץ לצבא. "ביקשתי להמשיך לי"ג-י"ד בטכני, וצה"ל דחה לי את הגיוס, אבל החלטתי שאני לא רוצה ללמוד חשמל. רציתי אדריכלות ועיצוב פנים והתחלתי ללמוד בבית הספר 'קווים' בצק פוסט. הצבא לא ממש אהב את זה. מבחינתם, הם נתנו לי אישור ללמוד בטכני ולא במקום אחר. הם זימנו אותי לשיחה עם קב"ן, אמרו לי שאני לא מתאים, וזהו. הייתי כבר ארבע שנים במערכת הצבאית, טעמתי מה זה צבא, ואם מבחינתם אני לא מתאים, אז בסדר. בכל זאת רציתי לתרום וביררתי מה אני יכול ועשיתי שירות לאומי במרפאות זבולון של הכללית".

אור איתח, בלוגר ומאפר. צילום: דורון גולן
אור איתח, בלוגר ומאפר. צילום: דורון גולן

השלט של יוסי ביטון

הוא כאילו ניהל שני מסלולי חיים במקביל. האחד – קונבנציונאלי של לימודים וצבא, והשני – האיפור שתמיד היה שם. הצבעים תמיד משכו אותו ועניין אותו לדעת עוד ועוד על העולם הזה.

"כילד הייתי לוקח דברים של אחותי. עניינו אותי המוצרים, הצבעים שלהם. כשאחותי הייתה מתאפרת, פתאום היה מתגלה לי אדם אחר. כשסיימתי את השירות הלאומי, התחלתי ללכת בשני אפיקים במקביל. למדתי הנהלת חשבונות ולא ממש עשיתי עם זה משהו. אמא שלי עובדת ליד בית הספר לאיפור של יוסי ביטון, ויום אחד ראיתי את השלט של בית הספר, והחלטתי ללכת לראות מה קורה שם. נכנסתי והתאהבתי במקום. התמונות על הקיר, הסטנדים של האיפור, שמסודרים כל כך יפה. הבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות, זה מה שמעניין אותי".

הוא נרשם לקורס, ובמשך חצי שנה למד את רזי האיפור. "איפור בשבילי זה כמו תרפיה. לא משנה מה הבעיות, לא מעניין אותי כלום, אני מתמסר לאיפור לגמרי. אני לא מאמין שיש דבר כזה טרנדים באיפור, אולי רוצים שיהיו, אבל בסופו של דבר יש פרצוף ומה שמתאים לו. זה שיש טרנד, זה טוב ויפה, אבל הוא לא מתאים לכל אחד, ואין מה לעשות. הטרנדים עושים המון בעיות למאפרים, לא אלה שמאפרים את הכוכבים למגזינים, האנשים הפשוטים שרוצים למשל את טרנד האפייה, הבייקינג, ששמים מלא פודרה בהירה מאוד, לוקחים את ההצללות למשהו יותר קיצוני. זה לא מתאים לכל אחת, ופה נכנסת האמינות, כי אני אגיד שאני לא חושב שזה יחמיא. כמובן שאם מישהי תתעקש, אעשה, כי בסופו של דבר היא צריכה להיראות יפה בעיניה. אז שאנשים לא יעשו דברים כי הם טרנד, אלא רק כי הם חושבים שזה יפה".

בגיל 21 עבר בפעם הראשונה לתל אביב ונהנה מכל רגע, אבל המציאות הכלכלית והמנטלית הכריעה אותו והוא חזר לקרית אתא. הוא חסך קצת ושוב עבר לתל אביב, עד שנגמר לו הכסף ועכשיו הוא שוב פה.

הקריות השתנו

"בפעם הראשונה שחזרתי לקריה, נרשמתי לתואר במשאבי אנוש במכללת הגליל המערבי. סיימתי את התואר ושוב חזרתי לתל אביב, אבל כל מה שזכרתי מהפעם הראשונה כבר לא היה. אני חושב שהמרכז הוא מקום שמאפשר יותר חופש, למרות שעכשיו אני חושב שהקריות ממש השתנו. מנטלית, האנשים פה השתנו והם פתוחים לכל דבר שפעם היה בעיניהם למוזר. היום את יכולה לראות אנשים עם תסרוקות או צבעים מוזרים, לבוש שונה, שפעם זה היה מאוד נדיר כאן, וקרה רק בתל אביב. אני חושב שזה עניין של מודעות, הרבה טלוויזיה והעובדה שהדור של היום יותר מקבל. הקניונים, התחבורה, האופנה, הכל השתנה פה והכל קשור".

כשלמד לשנה השנייה לתואר, פתח ערוץ ביוטיוב ובמשך חודשיים העלה כמה סרטונים על איפור. "קיבלתי המון פידבקים לא טובים של קללות, כי אני בן שמאפר. הרגשתי שלא מוכנים לזה עדיין. היוטיוב מצריך המון עבודה, זה רק נראה כאילו מפעילים את המצלמה וזהו, אבל לא, זה דורש המון עבודה, כמעט כמו משרה מלאה. הייתי עדיין עסוק בלימודים והרגשתי שזה לא הזמן. מחקתי את הכל והמשכתי את חיי כרגיל. לפני כחצי שנה החלטתי שאני חוזר ליוטיוב, הרגשתי שיש קרקע, יש יוטיוברים בנים ויש יותר פתיחות, הרגשתי שאני מוכן נפשית להתמודד עם כל הפידבקים ופתחתי ערוץ, תוך שאני מחליט שאני נכנס בכל הכוח".

בערוץ שלו הוא מדגים סוגי איפור, בוחן מוצרי איפור שונים ואפילו מדרג יוטיוברים גדולים. הפעם, הוא גם יודע להתמודד עם התגובות, אבל מעל לכל יש לו מטרה.

איפור ותת מודע

"כל מי שאני מדבר איתו, שואל למה אני לא מאפר בנות, ואני אומר שזה יבוא בסופו של דבר. המטרה בערוץ היא לייצר מודעות, שגם גברים יכולים להתאפר אם בא להם. בכל העולם יוטיוברים מצליחים של איפור הם גברים ואני לא רואה סיבה שזה לא יהיה פה. אם אני צריך להיות הראשון, אעשה את זה, ואני רוצה שזה יהיה אצל כולם ככה, שלא יצטרכו להגיד שאני מיוחד. אני מאוד אוהב את עצמי כמו שאני. מבחינתי, איפור הוא לא מסכה שאמורה להסתיר חוסר ביטחון או אי דיוקים, כי יש אי דיוקים ואפשר לתקן, אבל עדיין לא נהיה שווים. איפור עוזר לך להיראות קצת אחרת, ולפעמים הוא משקף את מה שאת מרגישה. אם את עצובה, את יכולה לעשות איפור יותר קודר ואפור. בנות שמתאפרות לאירוע, הרבה פעמים לא מודעות לזה, אבל האיפור משקף את מה שהן רוצות להרגיש. הן רוצות איפור קורן שישקף שמחה. יש בזה הרבה פסיכולוגיה, זה עובד הרבה על תת מודע".

הוא לא חושב שזה אמור להיות אוניברסלי והוא בטח לא יגיד לאנשים מה לעשות, אבל הוא רוצה לפתוח פתח למשהו שלא קיים. "אני לא חושב שגברים צריכים ללכת עם איפור מלא, אבל הם לא צריכים להרגיש לא בסדר אם רוצים לשים ג'ל גבות או מסקרה שקופה. אני לא חושב שזה פוגע בגבריות של מישהו. כמו שפעם  סידור ציפורניים או עיצוב גבות לגברים נחשבו למשהו חריג, והיום זה מיינסטרים. ככה אני רוצה שיהיה עם האיפור".

יכול להיות שאיתח התבגר בפרק הזמן שעבר בין הפעם הראשונה שפתח את ערוץ היוטיוב לפעם השנייה, כי היום, הוא יודע להתמודד גם עם התגובות השליליות שהוא מקבל. "אני חושב, כמו בכל דבר, שאנשים שלא היו מרשים לעצמם להגיד לפחות 70 אחוזים ממה שהם כותבים. יש תגובות קשות כמו: 'הומו, למה אתה מתאפר?'; 'זה לא טבעי, זה לא נורמלי'. אם אותם אנשים היו באים מולי, הייתי אומר להם שאף אחד לא הכריח אותם לראות את הסרטון או את התמונה ולהגיב. אם הם בחרו לראות, זה אומר משהו עליהם. אני נתקל בהמון דברים שאני לא אוהב ברשת, אז או שאני לא רואה, ואם אני רואה, אז אני לא מגיב. למה הם מגיבים? להשפיל את הבנאדם? מעניין אותי לדעת מה ההיגיון. הייתי אומר להם שזו מדינה דמוקרטית וכל אחד יכול להגיד מה שהוא רוצה. אם זה לא עושה לך טוב, אל תראה, אני עושה מה שטוב לי. זה מצחיק אותי, כי בכל העולם של התיאטרון, כל השחקנים כולל כולם, גם הכי מאצ'ואים וגבריים, יהודה לוי או עמוס תמם, כולם מאפרים את עצמם. הם תמיד מאופרים".

אבל לצד התגובות השליליות יש גם הרבה פרגון, בעיקר ממי שסובב אותו, והוא תמיד מצליח להיות מופתע מחדש, כשמישהו נוסף אומר לו שנרשם לערוץ שלו.

"אבא שלי אדיש, לא אכפת לו, מבחינתו רק שאעשה עם זה משהו. ההורים שלי הם אנשי תכלס – מה יוצא לי מזה. השאיפה שלי היא לגדול ולהתפרסם. אשמח להיות יוטיובר שמקבל מוצרים מחברות קוסמטיקה, אבל אני לא מסתכל על זה עכשיו. לא מסתכל כמה רשומים יש לי באתר, אלא לטווח הרחוק. כמובן שתוך חצי שנה זה לא יעשה כלום, אבל תוך שנתיים זה כן יעשה. אשלי וקסמן הייתה שש שנים באוויר, אבל היא פרצה רק כשב'ארץ נהדרת' מישהו החליט לחקות אותה. אני צריך סרטון אחד שיהיה ויראלי בטירוף ואז יקרה הבום. חמש שנים מהיום, אני מקווה מאוד שאהיה בעל עסק שקשור לאיפור כמובן שאאפר, אבל אולי זה יהיה יותר מזה. גברים מאופרים על בסיס יומיומי אני לא חושב שיהיו באחוזים מאוד גבוהים, אבל תיקונים ואיפור קל יהיה אחוז מאוד גבוה".

כמי שלא יושב על הגדר, אלא מנסה לייצר שינוי מסוים, הוא סופג דעות לכאן או לכאן, אבל איתח לא מתכוון לוותר. "אני רוצה שאנשים יפתחו את הראש ושיפרגנו לאנשים שמגיע להם, באופן כללי, בלי קשר אליי. כמו מה שקורה עם החילון. היום, מצד אחד, יש יותר פתיחות. הרבה אנשים לא מתחתנים ברבנות ומגדלים ילדים בלי חתונה. מצד שני, מי שכן קשור לדת נהפך להיות יותר קיצוני. יש שני קצוות – או שאני מאוד מפרגן או שאני אנטי על הכל. אני חושב שלא משנה כמה שאנחנו מתקדמים, בסופו של דבר, אנחנו מפחדים משינויים".

אהבתם? שתפו!

תגיות

אולי גם יעניין אותך

שיתוף ברשתות החברתיות