זיוית הליצנית מאושרת. היא עומדת ליד עץ המשאלות בביתה החדש בקיבוץ אדמית ולא מאמינה. הדמעות לא מפסיקות לזלוג מעיניה. אחרי 20 שנה של טיפולי פוריות, אלו דמעות של אושר. מלכה אוחזת בתינוק קטן שסחבה בבטנה תשעה חודשים ורוצה שכל העולם יידע שהיא הצליחה להגשים את החלום הגדול שלה להפוך לאמא.
זה אכן קרה לפני שבועיים, בלידה טבעית, ללא אפידורל, בבית החולים בנהריה. זיוית ילדה את בנה וקראה לו ליאור שלמה על שם אחיה שנהרג בשריפה בביתו לפי 30 שנה. ליאור הקטן הוא הבן שכל כך ייחלה לו במשך השנים, חיים מלאי תהפוכות ומהפכות בחייה כדי להביאו לעולם.
ליצנית גאה
המספר 20 משחק אצל מלכה תפקיד חשוב. "זיוית הליצנית" החלה את הקריירה שלה בדיוק לפני 20 שנה. ההריון פינה לה זמן לחשוב גם על העתיד והיא עובדת כעת על מופע חדש ומרהיב ותחזור לאחר חופשת הלידה לכבוש שוב את הבמות. אבל זו תהיה זיוית אחרת. היא כבר לא הליצנית השמחה שנולדה מסיפור עצוב, אלא ליצנית גאה ונחושה, לביאה אמיתית שסוגרת מעגל וזכתה לילד משלה.
מלכה התראיינה ל"צפון-1" בכתבת שער ביולי 2013. אז היא סיפרה את סיפור חייה המרגש ואיך היא מתפנה להגשים את החלום. היא דיברה על הנישואים שהתפרקו, על טיפולי הפוריות שעברה ועל האירוע המוחי שבא בעקבותיהם. "אצלי הליצן השמח נולד מהליצן העצוב. למדתי להגיד תודה על כל מה שיש ולהאמין שכל החלומות מתגשמים", אמרה אז בראיון.
היא בת הזקונים במשפחה מסורתית-דתית, למדה בבתי ספר דתיים ויש לה שישה אחים ואחיות. אמה עוזרת גננת, אביה פנסיונר של בזק. אחיה הגדול, שלמה, נפטר בגיל 27. זיוית, שהייתה אז רק בת 15, הושפעה מהאירוע. היא אומרת שכל משפחתה התפרקה בעקבות האסון. היא זוכרת איך תמיד מצאה את עצמה מוקפת ילדים סביבה ואיך הייתה עוזרת לאמה בהצגות ואירועים. היא מתארת ילדות יפה של ילדה מופנמת ושקטה, עד היום שבו עלתה במדרגות הבית ושמעה צרחות: "שלמה מת בשריפה".
לוקחת פסק זמן
אחרי הראיון איתה קיבלה מלכה מאות תגובות ופניות. אבל הלחץ הנפשי תעתע. מלכה החליטה לקחת פסק זמן, להתנתק ולא שבה לטיפולי הפוריות, עד לפני שנה. אז אזרה שוב אומץ ופנתה למחלקת ההפריות בבית החולים בנהריה, עברה הפריה אחת שהופסקה באמצע ובהפריה השנייה קיבלה הודעה: "מזל טוב את בהריון".
מלכה: ""אני בדרך כלל לא אשה מיסטית, אבל בכל התהליך הזה לא יכולתי שלא להיות. קיבלתי כל כך הרבה סימנים, בעיקר מאחי שלמה, כמו חיזיון שנגלה אליי ואמר לי : 'זיוית הכל יהיה בסדר'. שסיפרתי זאת לאמי היא האמינה, כי שלמה היה הנשמה הגדולה של המשפחה ובבת אחת חיינו פשוט התפרקו כשהוא נהרג בשריפה. לכן החלטתי לקרוא לבני על שמו, להחזיר את השמחה הגדולה. הכמיהה לילד משלי לא עזבה אותי 20 שנה, גם בחמש השנים שהחלטתי לקחת הפסקות מהטיפולים, היא נשארה שם, נגעה בי.
"אני מדברת ובוכה כמו ילדה קטנה, אוחזת באצבעות הקטנות של בני ויודעת שניצחתי. לפעמים אני מרגישה כמו בחלום ורק מחכה שיעירו אותי. בשבוע שעבר חגגנו ברית בגני לוי לליאור הקטן. נכנסנו לאולם עם שופרות ולא ונתרה עין יבשה. ליאור הוא גם הילד של כולם, של כל המשפחה והחברים שלי שחיו איתי את החלום".
"את יודעת שיש לך בן"
מלכה מספרת כי בהפריה האחרונה שנקלטה לא רצתה לדעת את התוצאה. היא ביקשה ממשפחתה לא לספר לה כדי שלא תתאכזב.
"זה היה יום עמוס באירועים, שלושה ימי הולדת. חיכיתי בציפייה לתשובה שלא הגיעה. לא רציתי להתאכזב לפני ימי ההולדת, אז ביקשתי שלא יספרו לי כלום, ובפועל כבר הייתי בהריון. לבסוף לא התאפקתי והתקשרתי לבית החולים, אמרו לי: 'מה לא אמרו לך שאת בהריון?'. קפצתי מאושר ושמחה, כל העולם רעד. הגעתי ליום הולדת של ילד במעלות ולאבא שלו קראו שלמה. פה קיבלתי מסר מאחי שאמר לי 'אמרתי לך שהכל יהיה בסדר'. לא עברו שניות והגיעה הסבתא של הילד, אשה שלא ראיתי מימי ואמרה לי 'את יודעת שאת בהריון, יש לך בן'".
מלכה מתגוררת היום עם בן זוגה באדמית, היא מספרת על זוגיות נפלאה, על בן זוג שפתח לה את הלב והנשמה.
מלכה: "עכשיו אנחנו מתחילים את החיים האמיתיים. תמיד אמרתי שמי שילך בדרכי יהיה האבא של הילדים שלי. החיים שלי השתנו מקצה לקצה. כמו ש'זיוית הליצנית באה מאהבה', שזה הסלוגן שלי, כך גם הבן שלי בא מאהבה. עד הרגע של הלידה היו חרדות, פתאום אני אהפוך לאמא, אני. אולי אני לא בשלה לזה בכלל. אבל הכל עבר כשהאוצר שלי יצא מהבטן, ושמתי אותו על הגוף שלי ובכיתי כמו ילדה קטנה. עכשיו אני הולכת ברחוב עם העגלה כמו טווס, עשיתי זאת- אני אמא".
