זה לא עוד סיפור על כוח רצון מברזל. זה סיפור על איש אחד שכמעט טבע ומיד כשניצל, החליט לשנות את חייו. הוא הפסיק לעשן באחת, החל להתאמן ונסחף עד לאתגר שהכניס אותו לספר השיאים של גינס, לאחר שלראשונה בעולם, מישהו עשה את איש הברזל, אבל בשבעה מקצי ספורט, ממטולה ועד אילת. גבירותיי ורבותיי, קבלו את אייזיק כץ.
הוא רק בן 46. שמו הוא בעצם אייזיק צבי, על שם סבו, ניצול השואה. עד גיל 18 כולם קראו לו צביקה, אבל כשהתגייס לצבא החל לדרוש שיקראו לו אייזיק, כי שמע סיפורים על הסבא, אותו לא הכיר מעולם.
הוא נולד בקרית חיים, לאבא אלכסנדר ואמא דבורה, סוג של ילד סנדוויץ, בין אח גדול לשתי אחיות קטנות. בהמשך עברה המשפחה לקרית ים, וכשהיה חייל, עברה המשפחה להתגורר בכפר ביאליק.
"הייתי ילד היפראקטיבי, קצת מופרע", הוא מספר השבוע, "הייתי עושה מעשי קונדס. לא תמיד זה היה בבית הספר, זה היה אחרי הצהריים גם עם חברים".
בגיל 17 גילה את הסיגריות, ועד לפני ארבע שנים, עישן שלוש קופסאות ביום. "לפני חמש שנים החלטתי לחזור לתחביב נעורים, גלישת רוח. נרשמתי למועדון הגלישה של גיל הורוביץ בקרית ים, שהיה בשלבי בנייה, התחלתי לגלוש, אבל אורח החיים לא השתנה. המשכתי לעשן".
באפיסת כוחות בלב ים
חצי שנה לאחר שהחל לגלוש, קרה המקרה שערער אותו לחלוטין וגרם לו לשנות את חייו ב-180 מעלות. "באחד מימי שישי הייתה רוח צפונית מאוד חזקה ויצאתי לים עם מפרש די גדול. הייתי בעומק ממש, באזור המצופים, איפה שהספינות עוגנות, גלשתי במהירות ממש גבוהה, ופתאום אני רואה מולי גל בגובה שני מטרים, ואני מחליט שאני קופץ. באוויר קרתה לי תקלה, התנתקתי מהגלשן, אני עפתי לימין והגלשן לשמאל. ניסיתי לחזור לגלשן אבל הרוח סחפה אותו. במשך יותר משעה ניסיתי להגיע לגלשן. הייתי באפיסת כוחות, בלעתי מים, הייתי על סף טביעה. הרגשתי את הריאות מתמלאות, הבנתי שאני לא בכושר. אחרי שעה ומשהו הצלחתי להגיע לגלשן ונשענתי עליו באפיסת כוחות. נכנסתי למים בחוף קרית ים ליד מועדון הגלישה ויצאתי בחוף קרית חיים. כמו פועל במה אחרי הופעה, גררתי את הגלשן לכיוון קרית ים. הבנתי שזה לא בסדר והחלטתי שאני חיי לעשות משהו. כל השבת חשבתי מה לעשות והחלטתי שאני מפסיק לעשן ונכנס לכושר".
ביום ראשון, השכים כץ, השליך את קופסת הסיגריות לפח והלך לעבודה במוסך הרכבת. כשחזר, לבש בגדי ספורט ויצא להליכה. "הלכתי מחוף קרית חיים 5 ק"מ, וחזרתי הבית מפורק. כל השרירים כאבו לי. הבנתי שאם קשה לי אפילו ללכת, יש פה בעיה מכיוון שאני מחובר מגיל אפס לים, אמרתי שאחפש קבוצת שחייה ומצאתי את קבוצת הטריאתלון של דן קוני בקריות. לא ידעתי אפילו מה זה טריאתלון, אבל אמרתי לו שזה לא מעניין אותי, אני בא לשחות".
אופניים ב-2000 שקלים
כץ החל לשחות, ומסביבו שמע את חברי הקבוצה מדברים גם על אופניים וריצה, המרכיבים את הטריאתלון. "ניסו כל הזמן לשכנע אותי שארוץ איתם ושארכב איתם על אופניים. בשלב מסוים זה סקרן אותי. ניסיתי אופניים והיה לי נחמד. התחלתי גם לרוץ. במקביל בדקתי באינטרנט מה זה טריאתלון, וזה מצא חן בעיני, אבל אז נגמר לי הכסף".
אחרי חודשיים בקבוצה, פרש כץ, אבל לא הפסיק להתאמן. הוא אימן את עצמו על פי חומר שמצא באינטרנט ובספרים שעסקו בנושא. יום אחד ראיתי פרסום על אליפות ישראל בטריאתלון באילת. נרשמתי. היו לי חמישה חודשים לאמן את עצמי. הגיע היום, הגעתי לאילת, וכשניגשתי לקחת ערכת משתתף, אני רואה אנשים עם קעקועים של איירון-מן ואופניים בעשרות אלפי שקלים, ואני עם אופניים של 2000 שקלים. התחלתי לחשוב שאני לא נמצא במקום הנכון, אבל אמרתי שאם אני כבר פה, אנסה".
בבוקר הגיע לעמדת ההזנקה בשורה הראשונה במקצה של 180 משתתפים. "נורתה יריית הפתיחה, התחלתי לשחות, ואחרי 400 מטרים הרגשתי שאני מתחיל להיחנק, ומלא שחיינים עולים עליי ואני חוטף בעיטות. עלה לי בראש הסרט של הטביעה בחוף קרית ים. התלבטתי אם לחזור לחוף או לא. לא ידעתי מה עושים במצבים כאלה, אבל מכיוון שאני לא אדם שמוותר לעצמו בקלות, התחלתי לשחות חזה כדי להסדיר נשימה ועברתי לחתירה".
כץ יצא מהמים בין האחרונים ובאפיסת כוחות רץ לכיוון האופניים, עדיין מתלבט עם עצמו אם לוותר או לא. "שכנעתי את עצמי לעלות על האופניים. נזכרתי באימונים הקשים שעשיתי לעצמי. באימונים, הייתי עושה לעצמי דמיון מודרך, בו הייתי רואה את עצמי כמתחרה רציני. התאוששתי על האופניים, התחלתי להרגיש את הרגליים כמו בוכנות של רכב. נתתי הכל והתחלתי לעקוף מתחרים שיצאו הרבה לפניי מהמים ואני ממשיך לעקוף מתמודדים. הגעתי לריצה, יצאתי לעוד 10 ק"מ, תוך שאני ממשיך לעקוף מתחרים וסיימתי את המרוץ הראשון שלי.
"ניגשתי ללוח התוצאות, חיפשתי את השם שלי ומצאתי אותו, כשלידו כתוב המספר 28. לא הבנתי מה זה אומר. אחד המתמודדים הסביר לישאמר שאני במקום ה-28 הכללי והמקום ה-22 בקטגוריית הגיל. באותו הרגע הלכתי הצידה והתחלתי לבכות כמו ילד קטן. הבנתי את ההישג שלי, הבנתי שבתוך חמישה חודשים, מהרגע שהפסקתי לעשן, הצלחתי להביא את עצמי לאליפות הארץ בטריאתלון ולסיים במקום טוב. זה היה משהו מאוד משמעותי עבורי".
חצי איש הברזל
ההישג של כץ הכניס בו מוטיבציה לחפש את האתגר הבא. "הבנתי שיש לי הכוחות והיכולת לרוץ קדימה. כעבור ארבעה חודשים הגעתי למרתון המדברי באילת. זה מרתון קשה. סיימתי במקום ה-10 הכללי ובמקום השני בקטגוריית הגיל. האתגר הבא היה חצי איש הברזל באילת, וגם שם סיימתי במקום ה-12 בקטגוריית הגיל ובמקום ה-20 הכללי, מתוך 780 משתתפים. היו עוד הרבה תחרויות שהשתתפתי, כמו מרתון פריז ומרתון סקוני חיפה. במרתון אולטרה טרייל בחיפה הגעתי במקום הראשון הכללי והגיל".
אחרי שסיים את תחרות חצי איש הברזל באילת, מצא את עצמו כץ נוהג בחזרה לקריות על כביש הערבה. מאושר מהעובדה שהצליח לעשות הכל בכוחות עצמו, החליט שהוא צריך לעשות משהו שונה. "בדרך, בכביש הערבה, עלה לי הרעיון לחצות את הארץ, ממטולה עד אילת בטריאתלון. לרוץ ממטולה עד הכינרת, לחצות את הכינרת בשחייה ומשם באופניים עד אילת. כתבתי תוכניות מירוץ, ומכיוון שאני אוהב את הים ואני חותר על סאפ ונוסע על קארבר ורולר בליידס, החלטתי לשלב גם אותם בתוכנית, והגעתי לשבעה מקצועות ספורט שונים".
והוא עשה את זה. המרוץ החל בריצה של 60 ק"מ ממטולה עד כפר נחום בכנרת. משם חתר בסארפ סקי לאורך 12 ק"מ, חצה את הגדה על סאפ רייס לאורך 8 ק"8, ועוד 4 ק"מ בשחייה עד הצד השני. כשיצא מהכינרת, רכב 344 ק"מ עד לוטם שלפני יוטבתה. מלוטם נסע על קארבר לאורך 10 ק"מ, ומיוטבתה ועד אילת ברולר בליידס. "הכל היה רצוף, עשיתי את זה ב-32 שעות. בריצה לא הרגשתי כלום, עשיתי את זה בקלות, גם את החתירה, הסאפ והשחייה. באופניים נסעתי טוב, אבל בעין בוקק עצרנו לחצי שעה של התארגנות, כי החבר'ה היו רעבים. כשיצאנו שוב, כבר הייתי יותר מ-24 שעות על הרגליים, ובאמצע כביש הערבה התחלתי לנקר. זה לא שהשרירים התעייפו, אני התעייפתי. החלטנו לעצור, פרשו לי שק שינה, נכנסתי לתוכו וכשהתעוררתי שאלתי כמה זמן עבר. אמרו לי רבע שעה, עליתי בחזרה על האופניים והמשכתי לנסוע. אחרי הרכיבה על הקארבר הייתי בסדר, אבל על הרולר בליידס, אחרי 22 ק"מ, התחלתי להרגיש כאבי שרירים ומה שעניין אותי היה לא ליפול, כבר הייתי מפורק. כשהגעתי למלון ספורט באילת, היכן שהיו חלק מהספונסרים שלי, הרגשתי 10".
האתגר הבא
מרוב אדרנלין, הוא לא הצליח להירדם במלון עד הערב. "בערב נשפכתי, אבל התעוררתי אוטומטית בארבע בבוקר, כי אלה השעות שהייתי קם לאימונים לאתגר. קמתי בארבע לפנות בוקר מתוך הרגל, ניסיתי להמשיך לישון ולא הלך, אז החלטתי לרדת לשתות קפה. אני יורד למטה ואומרים לי שהכל עדיין סגור. עליתי לחדר, נעלתי נעלי ריצה ורצתי 6 ק"מ לעיר לשתות קפה בארומה. בדרך חזרה עשיתי מסלול ארוך יותר, ואחרי 10 קילומטרים חזרתי למלון".
לאחר שסיים את האתגר, בסיפוק רב, החליט כץ לכתוב לספר השיאים של גינס. הוא נכנס לספר השיאים של גינס כמי שעשה טריאתלון בשבעה מקצים, מאחר שהיה להם קשה לשלב אותו בקטגוריות הקיימות.
את האתגר הבא שלו החליט לעשות למען מטרה נעלה. "אני רוצה לעשות את האתגר הזה שוב, והפעם ב-30 שעות, למען עמותת משאלת לב. אני חושב שזה יהיה מדהים לעשות את זה בשביל הילדים. חשבתי גם, אולי לחבר לאתגר ילדים, לאו דווקא ילדים חולים, אבל לשלב אותם במקצים מסוימים באתגר. כרגע אני מחפש חברות גדולות שיסכימו לתרום ולהיות ספונסרים. אני מביא את היכולות שלי, והתרומות יילכו לעמותה, כדי שתוכל להגשים את המשאלות של הילדים. כל משאלה של ילד עולה כסף, וכמה שאוכל לגייס יותר כספים, אדע שיותר ילדים יקבלו את המשאלה שלהם. זה ישמח אותי".
הוא גרוש, אבא לשני בנים ובת, ולא יכול לסבול ריח של סיגריות לידו. לפעמים, כשהוא רץ או רוכב על אופניים בכביש 22, ורכב עובר לידו, כשבפנים מישהו מעשן סיגריה, זה מגעיל אותו. הוא הקים קבוצת ריצה בקריות, שנפגשת בכל פעם במקום אחר, ואם כץ יכול היה לסמן לעצמו מטרות ולכבוש אותן אחת אחרי השנייה, אולי גם אתם יכולים.
