fbpx
[shortcode-weather-atlas city_selector=1178240 background_color="transparent" daily=0 unit_c_f="c" sunrise_sunset= 0 current=0 detailed_forecast=0]

ברוך שמאילוב מחדרה מסתער על טוקיו 2020

גאווה מקומית. ברוך שמאילוב. צילום: עיריית חדרה
גאווה מקומית. ברוך שמאילוב. צילום: עיריית חדרה

כמה מאתנו יכולים לומר שהתחילו את הקריירה בגיל צעיר? ברוך שמאילוב, הג'ודוקא הישראלי שהוא גם גאווה מקומית, חדרתי משלנו, ידע מה ירצה לעשות כשיגדל כבר בכיתה ב'. "כשהייתי בן 6, התאמנתי במועדון ספורט של ג'ודו, קראטה וג'יו גיטסו. הייתי טוב בזה ואהבתי את זה מאד, תמיד הייתי פייטר ורציתי לעשות את הכי טוב שיש ובתחילת הדרך שלי בג'ודו הבנתי שאני רוצה להיות שם ולהיות הכי טוב שאני יכול. המועדון שהתאמנתי בו היה מועדון מאד חזק ונחשב בעיר והייתי שם אחד הפייבוריטים. כשהייתי בגיל 9 כבר התחלתי בתחרויות מקומיות בחיפה, בתל מונד וכו'".

כמה שנים מאוחר יותר, כשברוך היה בן 12, הוא עזב את המועדון בחדרה והתחיל להתאמן באקדמיית הספורט במכון וינגייט. "הגעתי לרמה גבוהה והיה צריך לקחת את זה למקום יותר רציני, שיוכל לתת לי תנופה יותר גדולה. בווינגייט זה הפך בשבילי באמת למקצוע ומשהו שאני לוקח איתי כקריירה ספורטיבית. זה נהיה מאד רציני, התאמנתי כל השבוע באקדמיה וחזרתי רק בסופי השבוע הביתה לחדרה".

חלק חשוב בקריירה המוצלחת של ברוך קשור לזריקת העידוד שקיבל מאמו, שדחפה אותו לעשות את המעבר לווינגייט ותמכה בו לאורך כל הדרך. "גדלתי עם אימא שלי ואחותי, אז היה קצת קשה בהתחלה, במיוחד לי עצמי, כי היינו מאד קרובים ומלוכדים וכשהלכתי לאקדמיה אז בעצם התחייבתי למשהו אחר. אבל דווקא אימא שלי הייתה קשוחה וגרמה לי להבין שזה משהו שהוא לגיטימי לגמרי ושהן יסתדרו גם בלעדי".

שגרת החיים של ספורטאי צעיר באקדמיה אינה קלה, בייחוד עבור נער בן 12. הספורטאים באקדמיית הספורט משלבים בין הלימודים לספורט.  וברוך, שלמד בבית הספר חוף השרון בשפיים, למד גם איך ללהטט בין בית הספר לבין הג'ודו ובמהרה, מצא את מקומו באקדמיה. "בכל בוקר יש אימון בוקר, אחריו מתקלחים, הולכים לאכול ארוחת בוקר ומשם ללימודים. אחרי בית הספר, אוכלים ארוחת צהריים, שנ"צ והאימון השני של היום. ככה כל יום מגיל 12 עד גיל 18 בו סיימתי את האקדמיה. כשאתה עובר לחיות באקדמיית ספורט, אתה חייב להיות עצמאי ובעל משמעת עצמית גבוהה. אתה צריך לסדר לעצמך את החדר, ללכת ללימודים, לעשות שיעורים, להגיע לאימונים, אף אחד לא יושב עליך ואומר לך מה לעשות, זה משהו שמאוד ביגר אותי, אבל אני חושב שהג'ודו עצמו מקנה לך משמעת וסדר בחיים ובראש. כמו שאתה לומד לעשות בקרב מה שצריך, אתה לוקח את זה לחיים וללימודים כערך".

ברוך שמאילוב. צילום: עיריית חדרה
ברוך שמאילוב. צילום: עיריית חדרה

ההתחלה של שמאילוב הייתה מצוינת וכשהיה בן 14 זכה באליפות ישראל לנערים והשתלב בנבחרת ישראל. דווקא אז, פציעה קשה הושיבה את ברוך 'על הספסל' לתקופה ארוכה. "לקראת גיל 15 שחקתי את הסחוס במרפק, זו נחשבת פציעה די רצינית, במיוחד לגילי. לא יכולתי להפעיל שום כוח על המרפק, או אפילו לקפל וליישר את היד באופן מלא, אבל זה לא עצר אותי. בחיים לא הייתי פסיבי וישבתי על הספסל, עשיתי כל מה שאפשר והקפדתי להישאר בכושר ולחזק את הגוף. אבל כמובן שלא יכולתי להשתתף בתחרויות בתקופה הזאת מלבד אחת, בה זכיתי במדליית כסף. המאמן עבד איתי הרבה על טכניקה חד צדדית ואפשר להגיד שהצלחתי בזכותה לנצח עם יד וחצי".

כשהיה בן 18 התחיל ברוך להתחרות בתחרויות גדולות וחשובות בדרג עולמי ואירופי והיה מדורג במקום שלישי בעולם בנוער. שנתיים אחר כך כבר חזר הביתה עם שתי מדליות זהב מאליפות אירופה עד גיל 21 ואליפות אירופה עד גיל 23, זכה במדליית ארד באליפות העולם והוכתר כאלוף ישראל בקטגוריית משקל עד 66 ק"ג. בהמשך, פצח את הקריירה הבוגרת שלו עם מדליית כסף, בה זכה בגראנד פרי טביליסי ומאז השתתף בתחרויות רבות מהסבב העולמי: גראנד פרי, מאסטרס וגראנד סלאם וקטף בהן כמות מכובדת של מדליות.

הוא מדורג כבר שנתיים ברביעייה החזקה בעולם ולמרות שמאחוריו הישגים מרשימים וקרוב לשני עשורים של ניסיון, ברוך עדיין מתרגש לפני כל קרב, מצפה לניצחון וגם חווה אכזבות. "אני תמיד מתרגש, לפני כל קרב, אבל עכשיו אני יודע לקחת את ההתרגשות למקומות טובים ולנצל את ההתרגשות הזאת לעוצמה וכוח בקרבות. ניצחון זו תחושה מדהימה וסיפוק גדול, אבל כשאני מפסיד, לפעמים זה יכול להוריד אותי כל כך חזק למטה ואני אומר לעצמי, 'מה אתה עושה? זה שווה את כל הבאסה?'. יום אחרי אני מרים את עצמי וממשיך לחתור למטרות שהצבתי לעצמי ולחלומות שלי ולדברים הכי גדולים שאפשר לקוות להם".

לתחרות הגראנד פרי בישראל, שנערכה בשבוע שעבר, הגיע ברוך כפייבוריט ומדורג ראשון בתחרות בקטגוריית המשקל שלו, אבל הודח בשלב מוקדם. "התחלתי ממש טוב, ניצחתי את היריב האיטלקי, סגן אלוף אירופה באיפון תוך חצי דקה. הקרב השני היה פחות טוב לצערי, נכנסנו לניקוד זהב והיריב שלי הצליח להכריע את הקרב. ענין התזונה בתחרות הספציפית הזו התבטא קצת פחות טוב, בגללי כמובן. שיניתי קצת את התכנית התזונתית שלי וזה פגע לי בתחרות. התחרות הזו הייתה מאד חשובה לי, במיוחד בגלל שרציתי לעשות את זה בשביל הקהל הישראלי בבית, כשאתה בא לתחרות, מקום ראשון, יש מלא התרגשות ולחץ. אולי לא הצלחתי להביא את עצמי לידי ביטוי בצורה הכי טובה, אבל אם אני מסתכל על זה מקצועית, יש לי תחרות בעוד שבועיים בפריז, אני חייב להסתכל קדימה ולהתרכז כרגע בזה".

ברוך שמאילוב בתחרות הגרנד פרי בתל אביב. צילום: איגוד הג'ודו
ברוך שמאילוב בתחרות הגרנד פרי בתל אביב. צילום: איגוד הג'ודו

החיים של שמאילוב סובבים סביב הג'ודו. חברתו, בטינה טמלקובה, היא ג'ודוקאית מצטיינת בעצמה ועזבה את מולדתה בולגריה כדי לחיות בארץ עם בן זוגה. בחודש נובמבר זכתה טמלקובה במדליית זהב באליפות אירופה עד גיל 23. לפני כשנתיים קיבלה תעודת מעבר לקראת הליך התאזרחות, וכאמור מייצגת את ישראל.

הגרנד סלאם בפריז היא לא התחרות היחידה אליה מתכונן ברוך. "החלום הכי גדול הוא בראש ובראשונה מדליה אולימפית, אני עכשיו בשיא ההכנות לטוקיו 2020, לאולימפיאדה. מלבד האולימפיאדה, אני רוצה להיות אלוף עולם ואלוף אירופה. יש לנו ביוני את אליפות אירופה ובאוגוסט אליפות עולם ואני מכין את עצמי הכי טוב שאפשר לזה".

לקראת האולימפיאדה מצוי שמאילוב בדו-קרב ישראלי עם חברו לנבחרת ישראל, טל פליקר. לפי החוקה האולימפית, כל מדינה יכולה לשלוח מתחרה אחד בכל קטגורית משקל. פליקר ושמאילוב הם מהג'ודוקאים הבולטים בעולם בקטגוריית המשקל שלהם, אבל רק אחד מהם יגיע לאולימפיאדת טוקיו בשנה הבאה; והוא יהיה זה שידורג גבוה יותר בדירוג העולמי.

וכדי להצליח בתחרויות ולהמשיך להתקדם, ברוך מתחייב למשטר אימונים ותזונה נכונה, "קודם כל, יש לנו משמעת אימונים של שני אימונים ליום, סך הכל 12 יחידות אימון בשבוע, כשכל אימון אורך שעתיים. כל היום הוא סביב הספורט. טיפולים עם פיזיותרפיסטים באופן שוטף, תכנית תזונה עם תזונאי, הכנה מנטלית עם פסיכולוגים, זה חלק בלתי נפרד מההצלחה".

כל ספורטאי הוא ייחודי ולכל ספורטאי יש את התרגילים החזקים שלו, את הטקטיקה ואת הטאצ' האישי שלו, אבל כדי להצליח ולהיות בטופ צריך בעיקר לעבוד קשה. "אי אפשר בלי עבודה קשה ומחויבות, מלבד זה, להיות הכי מקצוען שאתה יכול, להגיע לאימונים, להקפיד על מצב גופני כמו שצריך, על תזונה  ואורח חיים נכונים ומה שלא יהיה לא לוותר לעצמך. זה נכון שאומרים קשה באימונים וקל בקרב. זה לא יהיה קל, אבל זה יגרום לך לנצח".

אהבתם? שתפו!

תגיות

אולי גם יעניין אותך

שיתוף ברשתות החברתיות