fbpx
[shortcode-weather-atlas city_selector=1178243 background_color="transparent" daily=0 unit_c_f="c" sunrise_sunset= 0 current=0 detailed_forecast=0]

מישהו לחבוט איתו

לפני כשנה נחנך בחוף קרית חיים מתחם המטקות הראשון מסוגו בעולם, והפך את המכורים למשחק למאושרים. בכל מזג אוויר הם שם. כל המינים, כל הגילאים. רק הם והמטקות שלהם. כתבת "הד הקריות" בילתה יום שלם במחיצתם בניסיון לפצח את סוד האהבה לחבטה
מטקות, חוף קרית חיים. צילום: דורון גולן

מי שגדל לצד חופי הקריות יכול להעיד שכחלק מהנוף ורחש הגלים, תמיד ליווה את הרוחצים רעש של כדורי הגומי הקטנים הנחבטים בין המטקות. כילדה, אני זוכרת ימי שישי בים, כשאני במים או על החוף ואבי משחק מטקות באדיקות.

החבורה של המטקות נפגשת זה שנים לשחק את המשחק הכי ישראלי, אבל לפני כשנה קרה דבר, כשעיריית חיפה נענתה לבקשתם ויצרה עבורם את מתחם המטקות הראשון מסוגו בעולם. מי שעומד מאחורי המתחם והרעיון שלו הוא נועם לנקר מקרית חיים.

מטקות, חוף קרית חיים. צילום: דורון גולן
מטקות, חוף קרית חיים. צילום: דורון גולן

"בחוף קרית חיים יש מסורת ארוכת שנים של מטקות ותמיד נושא המטקות היה מאוד מפותח", אומר לנקר, "כנער שיחקתי מטקות, ובשלב מסוים התנתקתי מחוף הים לתקופה של עשור. לאחר מכן חזרתי קצת לשחק, ולאט-לאט התחילה להתקבץ קבוצה של אנשים, כי עד אז המשחק היה מאוד מפוזר. היו מגיעים מעט שחקנים ומתפזרים על כל החוף. פתחתי קבוצה בפייסבוק, וזה התלקח כאש בשדה קוצים. המשחק שהוא חברתי הוא אחד משלושת ענפי הספורט הבריאים והמומלצים".

מעין חוף פרטי

הקבוצה, שהתאגדה בחוף בלנגה, החלה לצלם ולתעד את עצמה ולהעלות תמונות לרשתות החברתיות. "אנשים ראו את התמונות, והתהוותה פה קבוצה של 450 איש, מתוכם 200 שחקנים שמשחקים כל השנה. אין עונה במטקות. משחקים בקיץ ובחורף. אני יכול לספור על יד אחת את הימים שאין פה משחקים ואנשים לא מגיעים לחוף".

גם בתוך הקבוצה הגדולה יש חלוקה לקבוצות קטנות. פנסיונרים, למשל, שההווי שלהם קצת אחר. "זה דבר טבעי שקורה כשיש הרבה אנשים, אבל בעיקרון מדובר בקבוצה די הומוגנית, עם אנשים נפלאים ואנו דואגים לארגן, פעם או פעמיים בשנה, אירוע מאוד גדול, מגיעים גם מתל אביב, נתניה ואשדוד. הקבוצה הזו נחשבת לשם דבר בארץ בתחום המטקות. החוף בקרית חיים הוא מאוד מיוחד, כי הוא מנותק משאר חופי חיפה. מעין חוף פרטי של הקרייתים. נוצרה פה אווירה מאוד מיוחדת".

לדברי לנקר, למטקות, מגיעים אנשים בכל הגילאים ומכל הסוגים והמינים. "היום מגיעות לפה משפחות עם ילדים. אנחנו אוהבים את זה, ומקבלים כל אדם שמגיע. אנחנו נמצאים פה יום יום. בקיץ מהשעה שש. מגיעים מהעבודה, מחליפים בגדים ומשחקים. למעשה, כל אחד יכול להצטרף לקבוצה הזו".

מטקות, חוף קרית חיים. צילום: דורון גולן
מטקות, חוף קרית חיים. צילום: דורון גולן

לפני מספר שנים, בתחילת החורף, לנקר הגיע אל החוף ושיחק מטקות עם חבר. "התחיל לטפטף עלינו גשם, ועלינו לכיוון הסככות, החוף כבר היה נעול והייתי חייב לשירותים, רצתי הצידה ליד הקיר ואני מסתכל סביבי ואומר: 'יש פה שטח ריק, שטח מת עם עשבייה, אפשר לעשות משהו'. חזרתי לחבר שלי ושאלתי אותו מה דעתו אם יקימו לנו פה מגרש מטקות. הוא לא חשב שזה אפשרי".

החלום מתגשם

למרות התגובה של חברו, חזר לנקר אל החוף לאחר שבוע, צילם את המקום ושירבט תכנון כללי למתחם המטקות. "הוצאתי בקשות תמחור לקבלנים, כדי לקבל מושג כמה יעלה, והכנתי תקציר לתוכנית עסקית. הפכתי את זה למצגת יפה ורצתי לעיריית חיפה. הייתי אצל מנהלים, אצל סגנית ראש העירייה, אבל שום דבר לא קרה, עד שהגעתי לרות ועקנין מהעירייה, והיא הביאה אותנו ליונה יהב. היא הכניסה אותנו לחדר ישיבות, הביאה את כל מי שאמור להיות בעניין, ומנקודה זו, הכל התחיל לזוז. זה מדהים איך יונה יהב אישר את זה. הוא הגיע אל החוף פעם אחת, ראה את האנשים ואישר. עיריית חיפה עשתה כזה מאמץ שזה מדהים. לא היה תקציב, אז לקחו מכל מיני מקומות ובנו את המתחם הזה שהוא הראשון מסוגו. בכל העולם אין מגרש מטקות כזה מסודר".

מתחם המטקות מגודר, כדי שהכדורים לא יפגעו ברוחצים על החוף. בנוסף לגדר, הוא מכוסה בבד מיוחד שמגן מפני הרוח והופך את הראות לטובה יותר. "המתחם מביא אליו הרבה אנשים גם בחורף. אני חושב שהשנה, אולי חמישה ימים לא שיחקנו, רק כי היה סוער מאוד".

מטקות, חוף קרית חיים. צילום: דורון גולן
מטקות, חוף קרית חיים. צילום: דורון גולן

זוהי שעת אחר הצהריים, ואל המתחם זורמים עוד ועוד שחקנים. מוצאים את בן הזוג למשחק ומתחילים לחבוט במטקות. רוב השחקנים הם מהקריות, אבל מגיעים גם מעכו ונהריה, משגב ואפילו מתל אביב. "אני מאוד רוצה להביא לפה את אליפות העולם במטקות", אומר לנקר, "ברוב העולם משחקים את זה קצת שונה, אבל בשנת 2018 אנו רוצים להביא את אלופי העולם ולעשות הפנינג גדול".

משחק של כו-לם

אחת ההוכחות לכך שמטקות כו-לם יכולים לשחק היא אריאלה גרין מקרית אתא. גרין איבדה את רגלה בתאונת אופנוע, אבל זה לא מה שמונע ממנה למצות את חייה עד תום. היא מטיילת, רוקדת ובעיקר משחקת מטקות, והכל עם פרוטזה מהירך. בעיקר היא מוכיחה שלאבד רגל, זה לא סוף העולם. "אני משחקת מטקות מגיל 12 ולמרות קטיעת רגל ימין, אני מגיעה לים באדיקות. מטקות עבורי הן דרך חיים, אדרנלין, כיף וחברה טובה. אין דבר העומד בפני הרצון", היא אומרת וממהרת להמשיך לשחק.

"זו מחלה שמתמכרים אליה", אומרת לי רקפת צורי, 43, מקרית חיים. "אני משחקת הגנה, בין הבודדות שמסוגלות, ואני צריכה להתרכז, אחרת זה לא קורה. מטקות זה כושר וחבר'ה טובים. הים בשבילי זה המטקות".

רמי פריד, 58, מקרית אתא משחק מטקות מגיל 5. כשהפך אבא, נאלץ לזנוח את התחביב לתקופה. "לפני 10 שנים חזרתי לשחק ומאז אני פה. לקחתי עם השותפה שלי, דנה קרלין את אליפות הארץ לזוגות מעורבים. הספורט הזה הוא כל מה שיכול לעשות טוב לבנאדם, מבחינה גופנית, חברתית ונפשית. אני מכור לספורט מגיל אפס, והקבוצה שהתגבשה פה נותנת לי מוטיבציה לבוא וליהנות האחד מהשני ומהספורט. זו גאווה בכל הקריות".

מטקות, חוף קרית חיים. צילום: דורון גולן
מטקות, חוף קרית חיים. צילום: דורון גולן

השותפה של פריד, דנה קרלין, 36, מגיעה מהיישוב צורית הסמוך לכרמיאל. "עד גיל 12 גדלתי בקרית אתא ושיחקתי עם אבא שלי מגיל 4. כילדה ממש קטנה, אני זוכרת שהמטקה הייתה כבדה יותר ממני וכשהייתי תופסת את המטקה בשתי ידיים, אבא היה צועק עלי שאחזיק ביד אחת, אבל אהבתי את המשחק אז נתתי לו לצעוק עליי. אני שחקנית כדורסל מקצועית ומאמנת, שבאה ממקום תחרותי, ובמטקות, המטרה היא רק ליהנות ולא להתחרות. אין ענף כזה שבו אתה משחק בהנאה ובמטרה לגרום הנאה לשחקן השני. לחוף בלנגה התחברתי, כי לפני כמה שנים אמא שלי חלתה ועברתי לגור לידה בקרית אתא וחזרתי לחוף. כשרמי אמר לי 'בואי לתחרות', לא רציתי, כי התחרותיות לא הייתה נראית לי קשורה למטקות, אבל כדי להעלות את המודעות למטקות החלטתי להשתתף בתחרויות, ולא כדי לנצח. בתחרות הראשונה, בשנת 2015, עלינו לגמר ומפה לשם זכינו. מאז היו חמש תחרויות ולקחנו את כל החמש ברצף".

משפחה חדשה

גם יגאל בן אבו, 52, מקרית ים משחק מטקות מאז שהוא זוכר את עצמו, אבל לפני כשנתיים גילה את החבורה בחוף בלנגה והתאהב מחדש. "נפתח לי צוהר למשחק הזה. גיליתי שהמשחק שונה לגמרי במהות, בחוויות, בחברותה שבו. דרך המטקות מצאתי משפחה חדשה, שגורמת לי לחכות מדי שבוע לסוף שבוע של מטקות".

גם צ'ארלי אוחיון, 56, מקרית ים, לא מוותר על העונג. "גדלתי בים, אני איש מטקות ושחקן כדורגל בעברי. יש פה חבורה מאוד הדוקה שמתקבצת, וכל שבוע אנחנו חוגגים בארוחה בים, עם המטקות ונהנים מהחברה ומהישיבה".

אילן עמרני, 49, מקרית ים משחק מטקות מגיל 13. "אני וליאור שמאי התחלנו לשחק מטקות בחוף קרית ים וכשהיינו חיילים, התחלנו להגיע לחוף קרית חיים וגילינו פה חבורה מדהימה של שחקנים. מאז שיש פה את המתחם, אנחנו פה כל הזמן, נהנים ממנו ומהחברים. בינתיים, מגיע הדור הצעיר ואנחנו מלמדים אותו את כל מה שאנחנו יודעים. אפילו אשתי, מיכל, שכל השנים הייתה אנטי, נכנסה לזה לפני כשנתיים ומדי שבוע, אנחנו מגיעים לשחק".

הפרטנר של עמרני למטקות, ליאור שמאי, מוסיף: "בשנת 2012 לקחתי את אליפות הארץ לזוגות עם שחקן מטקות מתל אביב".

מטקות, חוף קרית חיים. צילום: דורון גולן
מטקות, חוף קרית חיים. צילום: דורון גולן

נחמן חסיד, 59, מקרית אתא שייך לחבורת הגמלאים. "אני משחק מגיל 17", פותח חסיד את דבריו, "אני בין המבוגרים פה, משחקים איתי פה חברי ילדות ואני מברך את נועם שהוביל את רעיון המתחם, משלב הביצוע, ורתם את כל המערכת לעשייה המבורכת הזו. זה משחק שמדבר לכולם, ואנו מזמינים כל אדם ואדם, לא צריך להיות בעל נתונים מיוחדים כדי לשחק".

ניסים קמחי, 62, מתגורר בקרית טבעון, אך גדל על החוף בקרית ים. "אני גמלאי של בנק לאומי, ולפני שש שנים חזרתי לשחק, לחדש ימיי כקדם. זה הביא אותי בחזרה לחוף קרית חיים ולמפגש עם חברי הילדות. בשנתיים האחרונות, מאז פרשתי לגמלאות, התקבצה כאן קבוצה, שלכל הדעות מהווה תחליף לכל פעילות ספורטיבית. הקבוצה נוהגת, מיד בתום המשחק לשתות תה, כל אחד מביא תרמוס עם התה שלו, ולפעמים עוגיות או נשנושים. הייחוד בקבוצה הוא שאנו נפגשים באמצע השבוע, כל השנה. בחורף אנו יושבים ברכב ומתפללים שהגשם ייפסק. כשהוא נפסק אנחנו רצים לשחק עם חצי מבט למעלה, לענן. זו התמכרות, אבל בריאה ואין ספק שמאז הקמת המתחם, האפשרות לשחק קלה ונגישה יותר".

מטקה זו תרפיה

פאטי חזן, 51, מקרית ביאליק משחקת מאז הייתה בת 16, וגם אז, הגיעה לחוף קרית חיים כדי לממש את אהבתה למטקות. "אני משחקת מהימים ש'הד הקריות' היה מודפס בשחור לבן", היא מחייכת, "בשבילי מטקה זו תרפיה, ועכשיו, עם המתחם שעשו לנו, במקום לחכות לקיץ, אנחנו משחקים גם בחורף. מאז שיצאו המטקות הצבעוניות, זה נהיה טרנד סוחף, והיום, יש פה חבר'ה מכל הגילאים".

בני הזוג מאי וערן טולדנו מקרית ים החלו לשחק לפני מספר שנים, והיום, הם מגיעים למתחם עם שני ילדיהם בגילאי חמש ו-11. "נדבקתי בחיידק לפני כשבע שנים", מספר ערן, "מצאתי את עצמי משחק יום יום. בעקבותיי, גם האישה נדבקה בחיידק, ומאז, גם בסופי שבוע וגם באמצע השבוע, אנו פה עם הילדים".

מאי מוסיפה: "אני משחקת חמש שנים, תמיד שיחקתי כילדה בצורה חובבנית, אבל משנת 2012 זה דרך חיים עבורי. הייתי באה עם הסלקל, כשהילדים היו תינוקות, כדי לשחק, והיום הילדים שלי משחקים בעצמם".

מאי וערן משתתפים בתחרויות מטקות. מאי משתתפת בתחרות לזוגות מעורבים, וערן זכה בשנת 2016 במקום השני, סגן אלוף הארץ. "אנו תמיד שואפים למקום הראשון, אבל זה לא העיקר", אומר ערן, "הקבוצה גדלה, והפכנו למודל לחיקוי".

אצל אפי ביבי, 34, מקרית חיים, המטקות הן מסורת משפחתית. "הכל התחיל מאבא שלי, אלי, שהיה פעם בין הראשונים לייצר מטקות וסחף את כל המשפחה איתו למשחק. האחיות שלי משחקות, זה בדם שלנו, זוהי האהבה והחופש שלנו. אני משחק מטקות מגיל 11, כל החיים. כשהמטקה אצלי ביד, אני לא צריך כלום. משנה לשנה ענף המטקות צובר תאוצה. אנחנו נמצאים בחוף הטוב ביותר בארץ, חוף בלנגה, ומי שרוצה לבקר או להצטרף אלינו, מוזמן".

אז אם שיחקתם מטקות כילדים או כצעירים, ואתם מרגישים געגוע, אל תהססו. יש מתחם מטקות בקצה הצפוני של חוף בלנגה, שמכיל מועדון מטקות שכבר מזמן הפך למשפחה ויקבל אתכם בזרועות פתוחות וחיוך.

צילומים: דורון גולן

אהבתם? שתפו!

תגיות

אולי גם יעניין אותך

שיתוף ברשתות החברתיות