בישראל יש אנשים רבים שמחליטים לעזוב מקצוע מכובד או מקום מגורים מרכזי ולעבור לחורים נידחים כדי לתרום לקהילה, בעיקר בפריפריה. ד"ר ויויאן וד"ר דונלד וונג הם זוג רופאים מהונולולו בהוואי שהחליטו להשקיע ברפואה בפריפריה ולהתנדב במכרז הרפואי לגיל בנהריה. את ביתם הזמני הם קבעו בצימר במושב בן עמי.
ד"ר וונג, בת 60, רדיולוגית במקצועה נולדה וגדלה בהונג קונג. הוריה היגרו לארצות הברית כשהייתה בת תשע והשתקעו בסן פרנסיסקו. מטרתם הייתה לתת לה חינוך טוב יותר מאשר באותה התקופה בהונג קונג ובעיקר את האפשרות ללימודים גבוהים. היא בת יחידה והוריה רצו שלא תגדל במגבלות של אותה התקופה. לדברי ד"ר וונג, מסלול הרפואה החל כשהייתה עוד נערה שחלמה להיות רופאת שיניים, אבל הבינה שהיא לא מתאימה לכך. היא רצתה להתנתק מהזהות הסינית שלה ורק להיות אמריקאית ולכן איבדה את היכולות לקרוא ולכתוב בסינית. בעלה דונלד הוא רופא כללי שנולד וגדל בסן פרנסיסקו, הסבא רבא שלו היגר מסין להוואי. הזוג וונג הכירו במסגרת לימודי הרפואה והם הורים לשני ילדים בוגרים בני 26 ו-21.
וונג למדה רפואה באוניברסיטת Loma Linda University Health בדרום קליפורניה. לאחר מכן עברה התמחות ברדיולוגיה ובאמ אר איי ובמשך 15 שנה עבדה בבתי חולים. אחרי שנים בקליפורניה החליטו בני הזו לחזור ולהשתקע בהוואי. ויויאן עבדה במשך 14 שנה בבית חולים מקומי, אך בשנת 2016 החליטה לפרוש מעבודתה כרופאה, מתוך הכרה שאינה רוצה לחיות במרוץ של עבודה וקריירה. היא הבינה שהשליחות שלה היא לתת מהידע שלה בחזרה לעולם ולעזור לדור הבא של הרופאים הצעירים ושל מטופלים.
עברית שפה קשה
בשנת 1999 הגיע וונג עם אמה לביקור בישראל. "ברגע שהגעתי לישראל, הרגשתי בבית", היא מספרת השבוע, "שמענו על ישראל רק מהתנ"ך ופתאום נפתחו לי העיניים על כל סיפורי התנ"ך שהפכו מציאותיים. מיהושע ומשפחתו, אברהם, יצחק ויעקב. כמאמינים בתנ"ך היה חשוב לנו לראות את האתרים. כשגרים רחוק כמו בהוואי, ישראל נשמעת בעיקר כמו אגדה יפה והתנ"ך הוא עוד סיפור. היה לי צורך לשמוע את האנשים והסיפורים על האדמה. אנחנו תומכי ישראל ובשיעורי התנ"ך טיילנו בכל הארץ, מתל אביב, לגליל ולירושלים. היה מחמם את הלב, לראות את כל הצדדים האנתרופולוגים ולא רק כנסיות ובניינים. נסענו באוטובוס לרוחבה של המדינה, וכשחזרתי הביתה אמרתי לבעלי: 'אתה חייב לנסוע לטיול'".
הרעיון של העם היהודי קסם לבני הזוג והם החליטו לחזור לישראל שוב בשנת 2004. "כל פעם כשחזרנו הייתה לנו עוד תשוקה לתרום כספים ולעזור למדינת ישראל ולאזרחיה. רצינו לחלוק את הטיולים שלנו ועודדנו אנשים לבוא לארץ. האמת היא, שלא ידעתי איך להניע את המהלך להתנדב כאן, גם כי עבדנו בהוואי והיו לנו ילדים קטנים, אבל אז הצטרפתי לקרן קיימת לישראל".
בשנת 2016 הגיעה וונג פעם נוספת לישראל והפעם, זיהתה, במסגרת הסיורים הרבים, את הצורך בעובדי רפואה. "חשבתי וחקרתי איך כרדיולוגית אני יכולה לעזור ואולי אוכל לעבוד כאן ולקבל רישיון ישראלי, אבל הבירוקרטיה פה קשה מאד וכמוה השפה. בקרן קיימת לישראל חיברו אותי לרופאים שיש להם תשוקה לחלומות כמו שלי ונתנו לי שני מספרי טלפון, האחד של מנהלת מחלקת רדיולוגיה בבית החולים רמב"ם והשני במרכז הרפואי לגליל בנהריה. ראש המחלקה הרדיולוגית בחיפה לא קיבלה אותי, היא אמרה שיהיה קשה לי להסתגל בגלל השפה. לעומתה, מנהל המחלקה בנהריה קיבל אותי בברכה. הוא הסביר לי שיש מלא מתנדבים ואפילו מגיעים רופאים מקנדה. הוא אמר שאני לא צריכה לדעת עברית וגם לא רישיון, כיוון שאייעץ לסטודנטים".
להראות אהבה לקהילה
לפני כשבוע התחילה וונג את ההתנדבות הראשונה שלה ואין מאושרת ממנה.
"התחלתי את ההתנדבות הראשונה לפני שבוע, במשך ארבעה ימים במחלקה הרדיולוגית וזה היה כמו חלום שהתגשם_ לתת בחזרה לקהילה", היא אומרת. בסוף השבוע שעבר, טסו בני הזוג וונג לביתם בהוואי, כדי להתארגן לקראת חזרתם לישראל בתחילת הסתיו.
"אנחנו נחזור בסוף השנה ונתנדב במשך שלושה חודשים", אומרת וונג. "נפגשתי גם עם מנהל בית החולים ד"ר מסעד ברהום וגם עם מתמחים ובכירים. בית החולים הוא מקום מדהים שעוסק ברפואה בפריפריה וזה לא פשוט".
לדבריה, הרפואה בפריפריה בישראל מאוד לא מפותחת והמכשור מאוד מיושן. "המדינה תומכת ברפואה ציבורית ואני חושבת שהתחום בפריפריה לא מפותח, אין להם את המכשור הרפואי המתקדם. צריך לראות את זה מעיניים של רופאים למשל, שמשתמשים המון בסי טי והמכשור הוא מאוד מאוד ישן ולא עדכני. כיום העולם מנסה למזער קרינה. דבר שני, הרופאים הבכירים כל כך עסוקים לעשות את העבודה בדימות רפואי ואין להם זמן ללמד או לשבת עם הסטודנטים, בעיקר באם אר איי, הם לא נחשפים כלל. כרגע אנחנו לומדים את הרפואה בארץ, מנסים להבין איך עובדת מערכת הבריאות בישראל, כדי שנוכל ללמד את הסטודנטים והמתמחים. בהתנדבות הראשונה שלי הסטודנטים בעיקר התעניינו למה באתי לישראל כדי ללמד והיו מאד מופתעים. באנו להראות את האהבה לקהילה".
