fbpx
[shortcode-weather-atlas city_selector=1178243 background_color="transparent" daily=0 unit_c_f="c" sunrise_sunset= 0 current=0 detailed_forecast=0]

"כל הגברים קראו לי אפיזודה חולפת"

הנישואים, הגירושים והנישואים השניים. צירי הלידה ואיבוד ההכרה על הבמה. העבודה הקשה בלילות. שום דבר לא ישבור את רוית בר מקרית ים או יזיז אותה מעמדת הדי ג'יי, גם היום, כשהיא בת 43 ואמא לשני ילדים. רק תיתנו לה לשמח אתכם ולעוף על הבמה
רוית בר. צילום: דורון גולן

רובנו מסתדרים חיים שלמים עם הקלפים שחילק להם הגורל, ורק ברי מזל  מצליחים להמציא את עצמם מחדש. רוית בר הצליחה להמציא את עצמה מחדש שלוש פעמים, ועדיין נותרו בה האנרגיות והכוח להמציא את עצמה שוב, אם רק תצטרך. הדי ג'ייאית, שמובילה חברת מוזיקה וגידלה דורות של תקליטנים, עדיין עולה על העמדה מדי ערב ונותנת בראש, כי השמחה של האנשים, היא הדלק שמניע אותה.

בר, 43, נולדה בקרית ים לחיים וציקי (ציונה) אברהם, בת בכורה, אחות לגל. "הייתי ילדה שובבה ומופרעת, כזו שלא יכולה לשבת", היא נזכרת בחיוך, "רקדתי מגיל צעיר מאוד, ובכל מקום שנכנסתי קראו לי 'רוית רעש'. בואי נגיד שאמא שלי אמרה שיצאו לה קוצים בכל מיני מקומות בגוף עד שגדלתי".

מגיל 4 ועד גיל 20 למדה בר ריקוד אצל תמר סורוקה בקרית חיים. בגיל 17 החלה לעבוד כרקדנית באירועים. "באותה התקופה הכרתי את רז ברדוגו. התחתנו ופתחנו את התקליטייה שנקראה בהתחלה 'ניקל הפקות', אבל כשראיתי שזה לא עובד שינינו ל'אמ די ג'ייז רוית ורז'. תמיד אהבתי את הבמה, משכו אותי הזוגות שהתחתנו, האנרגיות, לעשות שמח ביום הכי שמח בחיים. כשאת רואה זוג שנכנס לחופה ואת האור שקורן להם מהפנים, זה הכל. החלטתי להתעסק באירועים".

רוית ורז הפכו לשם דבר בעולם האירועים. "היינו ביחד 11 שנים, היינו הזוג הכי מוכר פה באזור הצפון, אפילו אם לא ידעו מי אני, ראו את השם שלנו בכל מקום. בשלב מסוים פתחנו את סלון 'מיקסה' עם רפי מיכאלי, יוסי גאווי ודן ברין".

אחרי שלוש שנים עזבו השניים את סלון הכלות, בינתיים נולד בנם אופק, והם המשיכו לככב בעמדת הדי ג'יי בשלל אירועים.

"אחרי שאופק נולד נסענו איתו לארה"ב. עליתי לנגן במסיבת יום העצמאות של ישראלים בלוס אנג'לס. אנשים התעלפו, כי הם מעולם לא ראו די ג'יי אישה, ועוד מטורפת, והזמינו אותנו להופעות בארה"ב. מכרנו את הפנטהאוז בגבעת הרקפות, מכרנו את העסק לחברת מיקס מתל אביב והיינו אמורים לעבור לארה"ב. חודש לפני המעבר, רז קיבל רגליים קרות ואמר שהוא לא נוסע. הייתי צריכה להתחיל מההתחלה, כי מכרתי את החברה. התחילה תקופה לא טובה בינינו, ונאלצנו להיפרד. נפרדנו בצורה מאוד יפה, אנחנו חברים עד היום, ואני המשכתי כשותפה פעילה בחברת מיקס".

בר עבדה עם חברת מיקס שש שנים, הביאה לצפון תקליטנים מתל אביב והפכה את החברה לגדולה. "שברנו את השוק, אבל אחרי שמיקס הגיעה לגדולה של ממש, אחד השותפים החליט שהוא עוזב, החברה התפרקה ואני נשארתי עם כל הדי ג'ייז וכל העבודה, ופתחתי את רוקה די ג'יי".

כשהתגרשה מברדוגו ונותרה עם אופק בן ה-3, הפרנסה שלה הייתה עבודה בלילות, והיא עברה תקופה מאוד קשה. "ההורים שלי עמדו מאחוריי באש ובמים. פשוט גידלו אותו. היה ישן אצל ההורים שלי ואמא שלי הייתה שולחת אותו לבית הספר. אני קוראת להם המלאכים שלי, כי עד היום הם עוזרים לי עם הילדים. הייתי צריכה להמציא את עצמי מחדש בפעם השלישית, וזה לא היה פשוט. לקח לי עוד חצי שנה עד שהתחלנו לצבור תאוצה, אבל הלקוחות חזרו והאמינו בי, חבר הביא חבר, ופתאום זה השתחרר ככה, שאי אפשר להסביר. מחצי שנה בלי אירועים זה הפך ל~250 אירועים בשנה, הוספתי די ג'ייז לחברה, היה לי צוות אש שתרם ועשה הכל".

רוית בר. צילום: דורון גולן
רוית בר. צילום: דורון גולן

כינורות ואייל גולן

המוח שלה כל הזמן קדח איך להוסיף דברים חדשים. "היינו הראשונים שהבאנו תופים אלקטרוניים וכנריות. כל הדברים החדשים שהיינו מביאים, היו מחקים אותנו. אני כבר רגילה שמעתיקים ממני. את הכנריות הבאנו ממופע בווגאס לפני 13 שנים. כמה חזרות היינו עושים עם הכנריות עד שהצליחו לנגן את אייל גולן. כל הזמן התחום הזה מתקדם, נכנסים גם תקליטנים חדשים שמורידים מחירים, כי הם רוצים להיכנס לשוק ואין מה לעשות, זו דרכו של העולם".

בדרך הארוכה שלה בר הייתה צריכה להתמודד עם העובדה שהיא אישה, במיוחד בהתחשב בעובדה שאז לא היו תקליטניות נשים והגברים לא ממש פרגנו.

"כשאני מגיעה לעמדה באולם חדש, שואלים מי הדי ג'יי. כשאני אומרת אני, הם מרימים גבה, ואני אומרת להם שידברו איתי עוד שעתיים. אחר כך הם מורידים בפניי את הכובע, כי אני נותנת שואו על הבמה. אני גם לא לוקחת די ג'ייז שלא עפים על הבמה, לוקחת כאלה שנראים טוב, שיודעים לנגן ולעשות מיקס, שיודעים לקרוא קהל. יכולתי להכניס 30 תקליטנים לחברה, אבל לא, אני לוקחת את הטובים ביותר ועושה עד שלושה אירועים בערב. את כל השאר שאחרים יעשו. "אני זוכרת כשהתחלתי, באתי לבקר את יוסי גאווי, שהיה מנהל האירועים באולמי רקיע ונתתי לו כרטיס ביקור. הצגתי את עצמי והוא הסתכל על הכרטיס, זרק אותו ואמר לי: 'חחח די ג'ייאית באירועים'. תפסתי אותו בחולצה ואמרתי לו שאני אהיה הגדולה באזור והוא עוד ירדוף אחריי. באותו היום קיבלתי ממנו 16 אירועים. לימים, הוא הפך להיות החבר הכי טוב שלי, איש הסוד שלי. ב~10 השנים האחרונות הוא בארה"ב. כל הגברים קראו לי אפיזודה חולפת, תקליטנית של בר מצוות, צחקו שלא אצליח בשום מקום. הוכחתי לכל הגברים בעולם הזה שיש לי ביצים יותר גדולות משלהם. לא ראיתי ממטר, כמו דחפור שנכנס בקיר, היו לי כוחות של סוס, ואם החלטתי, עשיתי".

לא שותה ולא מעשנת

המחויבות שלה למוזיקה ולעמדת התקליטן היא מוחלטת. לדבריה, אפילו את בנה אופק, ילדה על העמדה. "נכנסתי להריון, ושלושה חודשים לא ידעתי. עבדתי ועפתי על החיים שלי, רוקדת ומשתוללת. אני לא שותה אלכוהול ולא מעשנת סיגריות, והעבודה מבחינתי היא לשרוף את העבודה ולחזור הביתה. התחלתי להרגיש משהו מוזר. הלכנו לים, ואני מרגישה כאילו יש לי מחלת ים. הלכתי לעשות בדיקה והיא יצאה שלילית. רק אחרי שהלכתי לרופא נשים ושלחו אותי לבדיקת דם, גילו שאני בהריון. בחודש השישי הייתי בעמדה, בחתונה של הפקידה שלי, מגיע אליי מרוקאי חמוד ואומר לי: 'יא, איזה חמודה את, אבל למה ככה שמנה, תעשי דיאטה'. אף אחד לא ידע שאני בהריון, פחדתי מזוגות שיילחצו, שלא ירצו לסגור איתי קדימה. שלושה חודשים אחר כך, עשיתי חתונה בחוף התמרים, ובעשר וחצי קיבלתי צירים על העמדה. הייתי ילדונת, הלכתי לשירותים וזה נעלם. אחרי רבע שעה עוד פעם. צלצלתי לאמא שלי והיא אמרה לי שזה צירים. בסופו של דבר סיימתי את האירוע. ניגשתי לזוג ואמרתי להם שאני רוצה תמונה, כי אני הולכת ללדת. ההורים שלי לקחו אותי לחדר לידה, וילדתי את אופק, למחרת, בלידת חירום. ארבעה ימים אחרי, עם קליפסים בבטן חזרתי להופיע".

לפני 10 שנים הכירה את ערן ורד. קצת קודם לכן, היא הופיעה בחתונה וראתה אותו מגניב אליה מבטים, אבל כלום לא קרה. חצי שנה אחר כך, חברים משותפים ארגנו להם בליינד דייט, וכשנכנסה לרכב, ראתה את החתיך מאותה החתונה.

"ערן לקח אותי לבית קפה, ומאז אנחנו ביחד. בפגישה הראשונה הוא אמר שאהיה אשתו. הכרנו כשהיה גרוש עם שני ילדים שהיו בן 10 ו~12. ערן עמד מאחורי באש ובמים, כל שיגעון שלי הוא ביצע עם אבא שלי, כשאמא שלי עומדת מאחור ומאשרת עם העיניים. ההורים שלי קיבלו חבר, ואני קיבלתי גבר ואבא שמגדל את הבן שלי".

 

חוקר פרטי

כשהכירה את ורד, הוא היה חוקר פרטי, בעל משרד חקירות ותיק בתל אביב. בר הרגישה שהעיסוק שלו לא עושה טוב לבית וביקשה ממנו לעשות הסבת מקצוע. "כל החקירות האלה זה להתעסק ברפש של אנשים, בפירוק של חיים, ואני לא בנויה לזה, כי אני מאחדת אנשים. אחרי שש שנים, ממש לפני החתונה, ביקשתי ממנו לשנות פאזה. הוא הלך ולמד בווינגייט והיום הוא מאמן כושר. בנינו חדר כושר פרטי בבית שנקרא 'רוקה ג'ים'. יש לו 130 מתאמנות מקסימות, אני אישית מאוד אוהבת אותן, למרות שהן משגעות אותי, אבל הוא אוהב את מה שהוא עושה, כל דבר שהוא לוקח הוא עושה את זה עם הלב והנשמה".

לפני כשש שנים החליטו למסד את הקשר, וגם זה לא הלך חלק. האירוע נקבע לתאריך, 9.9, אבל חודש לפני, הגיעה אל בר כלה ואמרה שהיא רוצה אותה לתאריך הזה. בר נאלצה להקדים את החתונה בשבוע. "רציתי להתחתן ביום ההולדת של סבא שלי, כי שנה אחרי שנפטר הוא שלח לי את ערן, שמאוד מזכיר אותו בהתנהגות, בכבוד לאישה, באיך שהוא מסתכל עליי בעיניים, בבישולים, בסדר שלו. סבא שלי היה משוש חיי, החבר הכי טוב שלי, הראשון לו סיפרתי דברים".

בר מאוד רצתה עוד ילדים. במשך שלוש שנים ניסתה, וזה לא הלך. היא לא ידעה שבמהלך הלידה הראשונה של בנה אופק, היא חלתה במחלה שגורמת לרחם להידבק. "לא ידעתי את זה, אף רופא לא אמר לי, אבל כשניסיתי להיכנס להריון והייתי מקבלת מחזור, היו לי כאבי בטן של לאבד הכרה. יום אחד איבדתי את ההכרה על העמדה בגני אליזה. שלפוחית השתן נדבקה לרחם. אשפזו אותי ואמרו לי שצריך להוציא את הרחם. אמרתי לרופא שימות העולם, אני את הרחם לא מוציאה".

פעם נוספת איבדה את ההכרה בבית, באמבטיה. המזל היה שערן מצא אותה.

היא הובהלה לרמב"ם ועברה ניתוח דחוף. "עברתי את הניתוח, חזרתי הביתה, לאמא שלי, סבתא שלי מתקשרת ושואלת למה לא אמרתי לה שיש ניתוח, כי היא הייתה באה לעשות לי מרק. אמרתי לה שהכל בסדר, שתבוא מחר. חצי שעה אחר כך היא נפטרה. הרגשתי משהו וחשבתי שזה קשור אליי, אי אפשר להסביר את זה בכלל, הרגשתי בבטן שמסתיימת תקופה".

 

הרב איפרגן אמר

חצי שנה לאחר הניתוח, עבדה בר באירוע, כשהרב חיים איפרגן מקרית אתא, המכונה האולטרסאונד, ניגש אליה. "הוא הזכיר לי שראה אותי לפני שנה ואמר לי שאני צריכה לעבור ניתוח. נזכרתי שלא ייחסתי לזה חשיבות. באותו היום הוא אמר לי שההידבקויות עומדות לחזור לי ושאבוא אליו למחרת. למחרת הגעתי אליו בעשר בבוקר, הוא מסתכל ושואל אותי מתי ההפריה שלי? אמרתי לו שאין לי הפריה, אמר לי או קיי. רשם לי שעד 21 באוגוסט אני בהריון. יצאתי ממנו בהיסטריה. קבעו לי הפריה לאוקטובר, אנשים חשבו שהשתגעתי כי אמרתי להם שעד אוגוסט אני צריכה להיכנס להריון. באתי לד"ר שלמה פילמר, שניתח אותי ברמב"ם, ואמרתי לו שהרב אמר שאהיה בהריון. באותו היום הוא הפנה אותי לד"ר קול בבית החולים אלישע, קיבלתי הפניות ותרופות והתחלנו זריקות להפריה. ערן היה בא להזריק לי על העמדה. הייתי צוחקת, בוכה. הייתי הורמונלית משובשת לחלוטין".

באותה ההפריה הוכנסו לרחמה של בר שני עוברים. שלושה ימים לפני הבדיקה, היו לה דימומים. "ברחתי מהבית, וערן ואופק מצאו אותי בחוף הים, כי כשקשה לי אני שם. הגיע יום הבדיקה ולא רציתי ללכת, אבל ערן הכריח אותי. צלצלתי לד"ר קול, והוא אמר לי: 'מזל טוב גברת, את בהריון'".

השמחה של השניים הגיעה לשמיים, אך ההריון היה לא פשוט. בחודש השישי הייתה בר אמורה להיכנס לשמירת הריון, אבל מאחר שלא עשתה את זה, בחודש השמיני להריונה, היא אושפזה.

בסופו של דבר היא ילדה את לי-אל, היום בת 3. "הורות מאוחרת זה מדהים. לי-אל מפונקת ברמות מטורפות, כל מה שלא עשיתי עם אופק, אני עושה איתה. גם הוא קיבל אהבה וגם הוא מפונק, אבל עם לי-אל זה אחרת. היא בת, מסובבת את אבא שלה על האצבע הקטנה, היא רקדנית כמו אמא שלה ובכל מקום מרגישים אותה כמוני. היא יפיופית אמיתית, רודפים אחריה סוכני שחקנים אבל היא צעירה מדי".

עם חיים כאלה, מלאי תהפוכות, בר נמצאת היום במקום טוב הרבה יותר. "מי שמסתכל עליי מהצד חושב שהיו לי חיים דבש, אבל היו לי חיים קשים. הבן שלי לא גדל עם אמא, הבת שלי לא גדלה עם אמא, וזה קשה. עם כל מה שעברתי, ואני עדיין עוברת, אני לא מוותרת על ההגשמה שלי".

אהבתם? שתפו!

תגיות

אולי גם יעניין אותך

שיתוף ברשתות החברתיות