ענת וחגי דמירל מוכרים בעיר חדרה בפני עצמם. ככה זה כשאתה מנהל עסק ותיק ומצליח (גבס השרון). ענת היא גם מעצבת פנים מצליחה, אבל עם כל הכבוד לעסק וללקוחות, שום דבר לא הכין אותם להצלחה המטאורית של הבן ניב, שפרץ לפני שלוש שנים בתוכנית "דה וייס", ומאז הפך לאחד מכוכבי המוזיקה הישראלית.
"ההרגשה היא של גאווה", מספרת ענת (46), "הולכים ברחוב, בסופר, בעיר, מקבלים המון תגובות מפרגנות מאנשים שמאוד גאים בניב ובמוזיקה שלו. הרוב גם אוהבים את הדרך המיוחדת שהוא עושה. זה כיף. את קמה בבוקר ופתאום שומעת את הבן שלך בגלגל"צ, הלהיטים שלו מצליחים מאוד, מגיעים למקומות מכובדים במצעדים, ויש לכך תוצאות. זה מאוד מחמם את הלב. אחרי הכל הוא עדיין בצבא, חייל, עם הלחץ של הופעות ולא מוותר לעצמו עם עבודה על תקליט והקלטות".
צילומים: שלומי גבאי
את חגי וענת תפסנו ממש עם חזרתם מחופשה באיטליה. שם הם הצליחו לתפוס להם שבוע של שקט, בלי שיעצרו אותם כל רגע ברחוב. אבל החשיפה לא מפריעה להם, נהפוך הוא.
חגי (49) מדגיש את החלק של ההורים בהצלחה של הילד: "אנחנו נתנו לו ונותנים לו את כל האפשרויות להגיע לאן שהוא רוצה. אנחנו מלווים אותו, מייעצים לו, אבל בסופו של דבר כל ההחלטות הן שלו. מעולם לא דחפנו אותו לשום מקום, תמיד רק אמרנו את דעתנו והוא עשה את הבחירות שלו".
ענת: "גם לתוכנית דה וייס הוא הלך לבד, לא ידענו בכלל. הוא מאוד דעתן, אבל ייאמר לזכותו שהוא מאוד משתף. משמיע שירים, מראה סקיצות, שואל, אבל לא תמיד מקשיב".
מתי הרגשתם שהוא יהיה זמר?
ענת: "האמת, רק כשהוא הגיע לדה וייס. הוא התחיל לשיר בגיל מאוחר יחסית, 15, ותמיד ניגן ואהב מוזיקה, אבל רק בדה וייס פתאום ראינו את העוצמות שלו. אחרי הכל מדובר בילד צנוע ושקט, וכשהוא עלה לשיר על הבמה בדה וייס הוא נפתח, והלך והשתפר משיר לשיר. גם המנטורים וההורים של המתמודדים האחרים ראו את זה, והתגובות היו מדהימות".
לפני כן לא זיהיתם את הפוטנציאל?
חגי: "לא ממש. הוא היה שר בבית, מנגן עם חברים במרתף, אבל זה היה בקטנה. פתאום באולפן ראית את הכישרון שלו מתפרץ בבת אחת, פתאום אתה נחשף ליכולות שיש לילד. ועדיין, גם שם אתה לא יודע עדיין כמה רחוק הוא יכול להגיע ועד כמה רחוק הוא יילך עם זה. אבל אני חושב שהגמר של דה וייס שם את החותמת הסופית".
ענת: "אני חושבת שכבר בכיתה י"ב הרגשתי שהוא הולך עם זה עד הסוף. ראיתי איך הוא לוקח את המוזיקה ברצינות, איך הוא עובר עוד ועוד שלבים במבחנים ללהקה צבאית, איך הוא נכנס לזה, והבנתי שזה משהו שילווה אותו".
יש לכם עוד שני ילדים, איך הם מקבלים את ההצלחה של ניב?
"מאוד מפרגנים וגאים. כולם מבסוטים בבית. קודם כל האחים שלו מאוד אוהבים אותו, את המוזיקה שלו, והוא גם אוהב אותם. הוא חלק בלתי נפרד מהמשפחה".
ההצלחה שלו שינתה אתכם במובנים מסוימים?
ענת: "חד משמעית לא. אני מרגישה אותו דבר, גם מבפנים וגם מבחוץ. אני פשוט מאושרת וגאה ונהנית לקבל את כל הפרגונים. העיר חדרה מאוד מפרגנת, האנשים חמים, כולם מגיבים ומשתפים ונהנים יחד איתנו מההצלחה של ניב".
חגי: "השתן לא עלה לנו לראש. נשארנו בדיוק אותו דבר".
בואו נדבר רגע על העתיד. לאן הוא יכול להגיע לדעתכם?
ענת: "אני רואה אותו מגיע להופעות ולבמות הכי גדולות בחו"ל. כן, לדבר הכי מדהים וגדול שיכול להיות. אתה שם לב שדילגתי על קיסריה. הוא באמת משהו מיוחד בעיני, משהו שונה, ואני לא אומרת את זה מתוך שחצנות. הוא מביא משהו אחר, והוא אחד שמציב לעצמו מטרות ומגשים אותן לאט לאט. הוא אוהב לכתוב, הוא שותף מלא לעיבודים, פרפקציוניסט, מתערב בכל דבר קטן, אין שיר שלו שיוצא מבלי שהוא שלם במאה אחוז".
אתם מלווים אותו להופעות?
חגי: "ברור. לכל הופעה, גם אנחנו, גם האחים שלו, המשפחה המורחבת, הולכים איתו לכל מקום שאפשר. גם בדה וייס היינו בכל תוכנית, לא פספסנו רגע אחד שלו על הבמה".
ומה אתם מאחלים לו לשנה החדשה?
"שייצא לאזרחות ויתחיל ברגל ימין, שיצליח להגשים את כל השאיפות שלו, כמובן שיהיה בריא ומאושר ושימשיך בדרך שלו. ושיצליח. הוא בחר בתחום לא פשוט, עם תחרות קשה, אבל אנחנו סומכים עליו".
