ד"ר מרקוס הילסנרט, מורה לפיזיקה בבית הספר גוונים שבמועצה האזורית מנשה חזר לעבודתו ופגש את האנשים שהצילו את חייו לפני שבעה שבועות, כשלקה באירוע לבבי בבית הספר.
אוריאל רפאלי, תלמיד בבית הספר המתנדב בנוער מד"א, חן פלק, מורה לתקשורת בבית הספר, מזכירת בית הספר, חני כהן, ושרי קליין, חובשת בכירה במוקד 101 של מד"א שבאה למפגש בבית הספר. במפגש לקחה חלק מנהלת בית הספר, זהר בן שימול.
האירוע התרחש במהלך שיעור לפני כשבעה שבועות, כשהתקבל דיווח במוקד 101 של מד"א על גבר שהתמוטט בבית הספר.
רפאלי, שהיה במקום בעת האירוע, החל לבצע פעולות החייאה בסיסיות יחד פלק וכהן, תוך שימוש במכשיר דפיברילטור למתן מכות חשמל, בתדרוך טלפוני של קלין, עד לחזרת הדופק למטופל. חובשים ופראמדיקים של מד"א שהגיעו למקום בניידת טיפול נמרץ המשיכו את הטיפול הרפואי ופינו את ד"ר הילסנרט לבית החולים הלל יפה בחדרה, כשהוא בהכרה מלאה.
"הייתי בסמוך למזכירות בית הספר כשראיתי תלמידים רצים וקוראים לעזרה, כי המורה התעלף", שיחזר רפאלי, "רצתי לכיתה על מנת להעניק טיפול רפואי ראשוני, כפי שלמדתי במד"א. זיהיתי שהמורה מחוסר הכרה, וביחד עם המורה חן והמזכירה חני ביצענו פעולות החייאה, כשאנחנו מבקשים להביא לנו את מכשיר הדפיברילטור שנמצא באופן קבוע בבית הספר. במהלך פעולות ההחייאה נתנו שתי מכות חשמל, וכעבור מספר רגעים הדופק חזר והוא התחיל להתעורר".
קליין סיפרה: "התקבלה במוקד החירום 101 של מד"א שיחה, בצד השני של הקו הייתה אישה נסערת מאוד ומיד הבנתי שהיא זקוקה לסיוע רפואי דחוף, הזנקתי למקום ניידת טיפול נמרץ והתחלתי לתדרך אותם טלפונית. לשמחתי היא אמרה שיש במקום דפיברילטור והנחיתי אותה להביא אותו, והם ביצעו החייאה בצורה איכותית וטובה. אחד הדברים החשובים ביותר היה שיתוף הפעולה, שבמקרה הזה היה יוצא מן הכלל, הם הקשיבו להנחיות ויבצעו אותן במלואן.
"ההתרגשות הכי גדולה הייתה אחרי מכת החשמל השנייה, כשהתחלתי לשמוע את המטופל מתעורר בטלפון. זו הרגשה מדהימה. אוריאל היה שליו, שקול ובשליטה מלאה במהלך ביצוע ההחייאה, וניכר בו שלמרות התרגשותו הוטמעו בו מיומנויות ונוהלי העבודה המקצועיים שרכש במסגרת התנדבותו בארגון".
ד"ר מרקוס הילסנרט, בן 61, עבר לפני שבועיים להתגורר בזכרון יעקב ובשבוע שעבר חזר ללמד בגוונים.
השבוע הוא מספר שנמסר לו כי הסיבה לאירוע הייתה סתימה של 99 אחוז באחד העורקים שמסביב ללב.
"אני אדם פעיל מאוד. כפי הנראה מדובר בנטייה גנטית, כי יש היסטוריה של אירועים דומים במשפחתי, בשילוב עם גיל ואולי גם הרגלי תזונה לא בריאים. כחודש לפני האירוע עשיתי בדיקה מקיפה אצל קרדיולוג, כולל אקו, אולטרסאונד ובדיקת מאמץ, והכל יצא תקין. ביום האירוע הרגשתי חולשה, ללא כאבים, ולא ידעתי מה הסיבה. החלטתי להגיע לבית הספר בכל זאת, וזה מזל גדול, כי אם זה היה קורה לי בבית או ברחוב, לא היו מספיקים לעזור לי בזמן. האירוע התרחש ביום האחרון ללימודים לפני חופשת ראש השנה, וזה מזל נוסף".
מהאירוע עצמו הוא לא זוכר כלום. הילסנרט ממשיך: "עשר דקות אחרי ההחייאה התעוררתי עם כאב עצום בחזה, כי שברו לי צלעות במהלך ההחייאה. לחלק מהתלמידים עדיין יש טראומה מכך שראו את האירוע במהלך השיעור, ושבוע אחרי שיצאתי מבית החולים באתי לבית הספר, למרות הכאבים בצלעות והחולשה, כדי שיראו אותי. עכשיו אני מרגיש בסדר. הצלעות עוד לא התאחו לגמרי, אבל חזרתי לעבודה מלאה. אני נמצא תחת מעקב, מקבל טיפול תרופתי מניעתי ומתפקד כרגיל".
"אני חב את חיי לאוריאל ולחן שפעלו בקור רוח מדהים, למזכירה חני ולחובשת במוקד מד"א שהדריכה במקצועיות כיצד לבצע את פעולות ההחייאה", הוא מסכם, "ואני מודה למנהלת בית הספר, זוהר בן שימול, שחלקה בהצלת חיי גדול מאוד בכך שנרכש מכשיר דפיברילטור לבית הספר. אני עוסק לא מעט בהוראה והדרכה ומכיר אישית בתי ספר גדולים יותר מגוונים שאין בהם דפיברילטור. מזל שקרה לי הדבר הנורא הזה במקום הנכון בזמן הנכון. אני ההוכחה הטובה ביותר לכך שחייב להיות מכשיר דפיברילטור בכל מוסדות החינוך ובכל מקום ציבורי".
מהמועצה האזורית מנשה נמסר: "המועצה רכשה את המכשיר ויוזמת מדי שנה את הכשרתם של עשרות תלמידים במד"א על מנת לסייע ולהציל חיים. השבתו לחיים של ד"ר הילסנרט על ידי אוריאל, שרי והצוות החינוכי היא התמורה הגדולה ביותר שיכולנו לבקש".
