יוסי וידר מנהריה יעלה בקרוב לבמות עם הרצאה חדשה מלאה בהומור: "הסיפור שלי עם יוסי וידר", המתארת את המסע הגדול של חייו מאיש עסקים צעיר וחסר ניסיון לקומיקאי שאוהב לשמח אנשים. וידר חגג לא מזמן יום הולדת. הוא כמעט בן 50, אבל על הגיל לא מדברים איתו. הוא מאמין שכשלא סופרים את השנים, נשארים צעירים בראש. היום הוא נמצא בנקודה הכי מציאותית, ורואה את החיים כמו שהם, עם אהבה ענקית לזולת.
הוא לעולם לא ירד על אנשים שמגיעים למופע שלו, ולא יעשה מערכונים שנוגדים את מצפונו האישי. תמיד הוא בחר לא להיכנע לחוקי המשחק התעשייתיים, ולא הופיע איפה שלא הרגיש לו מספיק אמיתי. הוא סירב בנימוס להשתתף בארץ נהדרת, גם באח הגדול והוא מעריץ את מירי רגב על הנחישות והדרך הקשה שבחרה.
כיום הוא נמצא במקום הכי שלם שיש. יכול להופיע מול קהל של אלפים, לטוס להופעה מיוחדת ופרטית לעשירי העולם במיאמי ולמחרת להופיע בפני קהל של 60 אנשים באירוע נוסטלגי וגם להצטלם לפרסומת. זה לא בא לו בקלות, 16 שנה על הבמות חישלו אותו להיות כזה.
(צילומים: עצמיים)
הגשים חלום
וידר נולד וגדל בנהריה, ומאז שהיה ילד היה מבדר את כל הקהל סביבו. כישרונו התפתח עם השנים, והוא יצר חיקויים שסחפו את המדינה. לאחר הצבא פתח בנהריה חנות לאביזרי רכב ברחוב הרצל ויום אחד הוא החליט לסגור את העסק והתפנה להגשים את חלומו הגדול. את רעייתו והמנהלת האישית שלו דבורית הכיר בגיל 21, ובקרוב הם יציינו 28 שנים של זוגיות וקריירה משותפות. הם הורים לתאומים, בר ושי בני 24, סטודנטים, שמעריצים את אבא ואמא.
את החשיפה הגדולה קיבל וידר בתוכנית של ירון אילן "ריח מנטה", אחר כך השתתף במשך שנים בתוכנית של דידי הררי, ומשם קיבל פינה בתוכנית של ליאור שליין בה הופיע במשך שנתיים. בדרך אסף אנשים, שהפכו לחברי נפש, בניהם פלאטו שרון וזאב רווח המלווים אותו בכל חייו, גם על הבמה.
הנתינה הגדולה
וידר הוא איש של נתינה גדולה. בכל יום הוא מקבל עשרות בקשות מאנשים לבדר משפחות או אנשים חולים, או לשמח אנשים עם ברכה ליום ההולדת. הוא נרתם לכל בקשה, ומאמין שהוא רק השליח שהגיע להצחיק. הוא גם אימץ קהילה של סטודנטים בעלי צרכים מיוחדים במכללה לכישורי חיים. בערב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל לפני שבועיים, הוא נסע אליהם וארגן עימם טקס הדלקת משואות. עבורו הם אלו שצריכים להדליק את המשואות לתפארת מדינת ישראל בהתמודדות שלהם עם החיים.
וידר: "המקצוע הזה חשף בפני את החיים האמיתיים. אני בחרתי שהצעירים האלה יהיו מדליקי המשואות, ואיזה אושר היה על פניהם. יצאתי משם עם הרגשה כאילו קיבלתי טלפון מאראלה ממפעל הפיס. אני מאמין בשונה ובאחר.
"בפעם אחרת הפקתי להם מערכון בו הם מסתלבטים עליי, ופתאום הם הפכו להיות בעמדת כוח. המערכון הזה זכה לחשיפה גדולה מאוד ברשת. המסר היה שצריך לקבל את האחר.
"בתחילת הדרך של הקריירה שלי בתור סטנדאפיסט אתה חולם להצליח, למכור כרטיסים ולמלא אולמות, ואז מגיעים למסקנה שזו לא המהות. דווקא הופעות קטנות, הופעות בוטיק, גורמות לי לאושר גדול. אני מרגיש את הקהל, מופיע לא מול אנשים, אלא בתוך קבוצה של אנשים שחוגגים אירוע מסוים. זה נהיה טרנד להופיע באירועים קטנים ומאורגנים בתוך בתים של אנשים. לא כל אחד יכול לעשות את זה, אנשים שמכורים לפוזה לא יעשו את זה בחיים.
לא פלצן
"אני מגדיר את עצמי כלוחם אישי נגד הפלצנות של המקצוע. יושבים לפעמים מובילי דעה בערוצים מסחריים והם שקובעים לקהל מה לראות, ואני לא מסכים להתנהגות הזאת. כל מהמורה כזאת שעברתי רק חיזקה אותי באמת שלי. הייעוד שלי, השליחות שלי, היא לשמח אנשים ולא להיות בפוזה של כבוד וסטייל. נשארתי עממי, אני הולך ברחוב וצועקים לי 'תעשה שמעון פרס'".
דבורית: "יצרנו מופיע פרייווט, כי לא רק גופים גדולים או ועדי עובדים מגיעים להופעות. וידר החל את דרכו דווקא בבמות הגדולות וכשהוא נפגש עם הקהלים הקטנים זו אהבה מסוג אחר עם המון אינטראקציה מהקהל".
וידר יושב במרפסת ביתו בנהריה, חלקת האלוהים הקטנה שלו, ומאושר. לאחרונה השתתף בשלוש פרסומות יוקרתיות לעיר העודפים תוך שהוא מגלם בחן רב מאחורי איפור משכנע את הנשיא לשעבר שמעון פרס וראש הממשלה בנימין נתניהו. ועוד פרסומת נוספת בא לקח חלק גם פלאטו שרון, ווידר גילם את דמותו בחיקוי. הוא קיבל תפקיד קבוע בסדרת הילדים "הקלמרים", וממשיך לשגע את המדינה עם חיקויים על אישי ציבור וידוענים.
וידר: "סירבתי לאח הגדול VIP. אני לא מאמין בדרך הזאת שמישהו נכנס לבית והוא הופך לכוכב, זה לא צריך להיות ככה. ידעתי כל השנים שההצלחה שלי בדרך שאני מאמין בה. ישבתי יום אחד בבית והגיע טלפון להשתתף בפרסומת, אחרי שנים שאני הולך לאודישנים. כשאתה יודע מה אתה שווה ומאמין בדרך שלך, זה בסוף מגיע.
"התעשייה לפעמים גורמת לבן אדם לא להיות מי שהוא, וזה הפחד הגדול, לאבד את מי שאתה. פעם במערכון בתוכנית של שליין הייתי צריך לחקות את אהוד ברק ולהגיד שצה"ל ימחזר טנקים, מטוסים וגם גופות של חיילים. סירבתי, אין סיכוי שאני אצחק על דבר כזה. רוב הבדרנים מפחדים שיגרשו אותם אז הם מסכימים על הכל, אני ממש לא. אני גם באמת לא נהנה מהתהילה, לא הולך כמעט להשקות, לא עברנו להתגורר בתל אביב, אני לא חי את זה. כשיש לי זמן פנוי אני מעדיף ללכת לבית אבות בנהריה ולהצחיק קשישים או לטייל בים.
"באיזה שהוא מקום אני יכול להעיד שהתבגרתי נפשית. אני הולך לקניות בסופר וחוזר מאושר, מקבל אהבה יוצאת דופן מאנשים ולא תמיד אני מרגיש שאני ראוי לזה. אני אומר להם אני רק השליח שבא עם הכישרון להצחיק אותם".
מתעקש על הדמות של סימי
לוידר קשה לפעמים עם חיקויים שיורדים על אנשים, למשל זה של השרה מירי רגב בארץ נהדרת. וידר: " אני מכיר את השרה באופן אישי, היא עשתה הקרבה גדולה. יכלה להיכנס לתפקיד של שרת התרבות ולשמור על סטטוס קוו ולא להיכנס באף אחד, אבל היא מהפכנית, היא אומרת את האמת על הניהול בגלגל"צ או על מחזות על מחבלים, וכן היא בחרה להילחם. אני, כאמן פריפריאלי יודע על מה היא מדברת. על הניכור מאמנים שלא נמצאים בלב תל אביב, על האליטה הזאת שלא מתייחסת למי ששונה מהתרבות שלה. 'מי זה? מי אתם? איפה זה נהריה?', זה דברים ששומעים לאורך הקריירה. אלו שמתיימרים להיות הכי סוגדים לתרבות, לא מסוגלים להכיל תרבות אחרת שהם לא גדלו עליה. לכן בכל הופעה אני מתעקש להתחיל מערכון עם הדמות של סימי.
"יש הופעות פרטיות שאומרים לי, 'סימי לא מדברת אלינו, כולם פה פרופסורים או דוקטורים', ואני מתעקש. הדמות של סימי היא אני, לעולם לא אוותר עליה כי היא הכי חכמה בעולם. אין אפשרות להסתיר את העדתיות בסטנדאפ, כי לכל אחד יש איזה סימי אחת, אם זו השכנה מהקומה הראשונה או המוכרת מהמכולת".
דבורית: "אחד הדרכים שלנו היא לעלות חלק מהמופעים לערוץ יוטיוב. יש קהל כמו עיוורים, מעוטי יכולת, שמעבירים ערב שלם עם יוסי וידר מול המסך עם רמקול ואנחנו אפילו לא יודעים את זה. זה המהות שלו. יש לי אהבה גדולה ליוסי והכוח שלנו זה להיות ביחד. זכיתי לחיים של רוגע ושל שמחה אי אפשר עם וידר להיות עצוב. מפה נולד המופע החדש שהוא הרצאה על סיפור חייו".
וידר מוסיף: "חיקויים זה הדרך שלי להצחיק קהל, חלק מהדרך שלי להתחבר לקהל אבל גם להעביר מסר. עומד אומן יאיר גרבוז בעצרת בתל אביב ופותח את הפה על מנשקי המזוזות. אחרי דבריו הוא ירד למחתרת. הרמתי אליו טלפון בחיקוי של שמעון פרס, ותוך דקה הוא חזר אליי.
"בקולו של פרס נזפתי בו, אמרתי לו 'אתה יודע גם הסבים שלי היו מנשקי מזוזות'?. גרבוז ענה לי: 'נכון גם הוריי היו כאלה'. אז עניתי לו 'אז מה הוריך היו עשבי שוטים'? המתיחה התפרסמה, גרבוז התנצל כביכול בפני הנשיא ואני רק קירבתי לבבות. לקחתי את הכישרון צעד אחד קדימה".
