fbpx
[shortcode-weather-atlas city_selector=1178240 background_color="transparent" daily=0 unit_c_f="c" sunrise_sunset= 0 current=0 detailed_forecast=0]

"הפי אנד זה לא בדיוק כוסית העראק שלי"

תחנה אחרונה נתניה. איציק חדד צילום רותי ברמן
תחנה אחרונה נתניה. איציק חדד צילום רותי ברמן

"אני לא יודע אם השם נתניה יסייע במכירת הספר, אבל מבחינתי לא יכול היה להיות לו שם אחר. אני מנתניה, עיר שיש בה הכל, ואני לא מתעסק בדימוי כזה או אחר", אומר איציק חדד, מטפל באמנות ותכשיטן, שבקרוב יוציא את ספר הביכורים שלו, "תחנה אחרונה נתניה"

תחנה אחרונה נתניה צילום איציק חדד
תחנה אחרונה נתניה צילום איציק חדד

נתניה היא עבורו הרבה יותר מעיר מגורים. היא הבסיס בחייו ולכן לא מפתיע שהיא גם מככבת בספרו. בימים אלה עסוק איציק חדד בגיוס מימון באתר הד סטארט להוצאת ספרו "תחנה אחרונה נתניה". "אני לא יודע אם השם נתניה יסייע במכירת הספר, אבל מבחינתי לא יכול היה להיות לו שם אחר. אני מנתניה, עיר שיש בה הכל, כאן גרה משפחתי – משכונת דורה ועד רמת פולג – ואני לא מתעסק בדימוי כזה או אחר שיש לנתניה, תמיד נזהרתי שלא ליפול לבור הזה. אני אוהב את נתניה, לי ולמשפחתי טוב לחיות כאן והיא הבסיס בחיים שלי. בסופו של דבר אדם כותב על העולם הסובב אותו".

תחנה אחרונה נתניה. איציק חדד צילום רותי ברמן
תחנה אחרונה נתניה. איציק חדד צילום רותי ברמן

חדד, בן 48, נשוי ואב לארבע בנות, עובד כמטפל באמנות בבתי ספר. הוא בוגר תואר ראשון בפילוסופיה מאוניברסיטת חיפה ובוגר לימודי תרפיה באמנות מבית ברל, ובעבר הייתה בבעלותו "הגלריה השלישית" על הצוק ברחוב המעפילים שבה הציג את עבודות הצורפות שלו. כיום בבעלותו עם שותפו ניסן חדד (אין קרבת משפחה) שני בתי ספר לצורפות – בתל אביב ובאזור התעשייה פולג בנתניה, שם ייערך טקס ההשקה של הספר.

מטפל, צורף ועכשיו סופר. איציק חדד צילום לילך אוזן
מטפל, צורף ועכשיו סופר. איציק חדד צילום לילך אוזן

לתחום הצורפות הוא הגיע במקרה. "הייתי סטודנט בן 23 באוניברסיטת חיפה, וכדי לממן את הלימודים עבדתי כשומר בלילה ובבוקר הייתי נרדם בשיעורים. יום אחד ראיתי אנשים שמוכרים תכשיטים בבסטות וחשבתי שזה יכול להשתלב טוב עם הלימודים. קניתי תכשיטים ומכרתי. הבנתי שאני בכיוון הנכון, אך ידעתי שאוכל להרוויח יותר אם אייצר לבד. קניתי כלים, בניתי פינת עבודה בבית – בהתחלה במטבח ואחר כך בסלון – וייצרתי תכשיטים. שכרתי דוכנים בירידים ובהפסקות בין השיעורים באוניברסיטה הייתי מסתובב בין הסטודנטיות בדשא ומוכר את התכשיטים. הבנות אהבו את זה והיה לי אומץ להתחייב לעיצובים מיוחדים שהן ביקשו. למדתי לבד לעצב תכשיטים ולייצר אותם, וכשנתקלתי בבעיה הייתי נעזר בצורף. העיצובים שלי היו מבוקשים ולאחר תקופה שמעו עליי בגראס ופנו אליי.  ייצרתי עבורם שני דגמים בשבוע, 100 דולר לדגם, וכך מימנתי את שכר הדירה. לפני 22 שנה זה היה הרבה כסף".

כשסיים את לימודיו נענה לקריאתה של עיריית נתניה והיכל התרבות לאמנים לשכור גלריה על הצוק. "הייתי שם שנתיים. הפסל מנחם גושר שנפטר לפני שבועיים היה הבעלים של גלריה שכנה. הוא האיץ בי לעזוב כי הוא חשב שהמקום שם מתאים לפנסיונרים. הוא תמיד אמר לי: 'לך להתפתח'".

חדד שמע לעצתו של גושר ויצא לדרך חדשה. הוא החל לימודי תרפיה באמנות בבית ברל, התחתן, עבר לנתניה והחל לעבוד במערכת החינוך. במקביל לא זנח את הצורפות ופיתח את הכתיבה. "העבודה בצורפות הכניסה לחיים שלי איזון, אבל הכתיבה תמיד הייתה למגירה. לא חשבתי להיות סופר".

השינוי הגיע לפני שמונה שנים. "אשתי המליצה שארשם לסדנת כתיבה בכפר יונה בהנחיית הסופר דודו בוסי, זוכה פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים. חששתי להירשם כי חשבתי שאני כותב לא מספיק טוב. בכל זאת התגברתי ונרשמתי. בסדנה כתבתי על נייר, בכתב יד, ובוסי עודד אותי ואמר: 'אתה סופר, תזרוק הכל, תקנה לפטופ ותשקיע בכתיבה'. בתקופת הסדנה כתבתי סיפורים קצרים. אחד מהם היה סיפור על חוויה הזויה שקרתה כשהגעתי למכור תכשיטים בפסטיבל עכו. בשנה האחרונה בוסי הנחה אותי בכתיבת הספר שמבוסס על אותו סיפור קצר. 3000 המילים של הסיפור הקצר טפחו ל-68 אלף מילים. הראיתי את כתב היד למספר אנשים שאני מחשיב את דעתם והייתה התלהבות. העליתי קטע מתוך הספר לפייסבוק ואנשים הגיבו מצוין וממש דחפו אותי לפרסם אותו".

טוויסט בעלילה

הספר "תחנה אחרונה נתניה" מספר על זוג צעיר מנתניה שקורס תחת העול הכלכלי של חיי היום יום, קונה רכב מסחרי קטן שמשמש להם בית ובית עסק ומטייל ברחבי הארץ. "ישראל היא לא אמריקה ולא אוסטרליה, המדינה נגמרת די מהר, והם מתקשים להמשיך בחיים האלטרנטיביים הלא שגרתיים שלהם. החיים האינטנסיביים ביחד בקבינה של מכונית, שהיא גם בית וגם מקום עבודה, מלווים בקשיים והניסיון לחיות אחרת לא מצליח. הטוויסט בעלילה קורה כשהם מגיעים לפסטיבל עכו ופוגשים את משיח, שחקן שמעלה הצגת יחיד הלועגת לכל נושא המשיחיות והציפיות מבואו. הם מוצאים דרך לשלב את המזנון שלהם עם הצגת היחיד וההצלחה מאירה להם פנים. אבל הפי אנד זאת לא בדיוק כוסית העראק שלי ולכן לקחתי אותם למדבר. שם הבדידות וחוסר המעש מכניסים את הגיבורים למצבים נפשיים שהולכים ומקצינים, עד לסוף לא צפוי והתחנה האחרונה בנתניה".

הספר אינו אוטוביוגרפי, אבל יש בו מרכיבים מחייו של חדד. "בשנות ה-20 לחיי נדדתי מדירה לדירה, נישאתי בגיל 33, שכל חבריי היו כבר הורים לילדים. אני תמיד אומר על הסיפורים שלי שהכל אמת והכל שקר. יש בהם בסיס אמיתי שעליו נבנים גורדי שחקים בעזרת הדמיון שלי".

וכשמו של הספר, התחנה האחרונה של בני הזוג היא בנתניה. "יש בנתניה פסיפס אנושי מרתק. יש בה עוני, עושר, טוב, רע, עליבות ופאר, היא יכולה להוות גן עדן לסופרים. הגיבור שלי יוצא מנתניה וחוזר אליה. הוא יוצא כי המשפחתיות חונקת אותו, הוא חושב שהוא לא יכול להתפתח במקום הזה. השאיפה שלו היא לצאת, לנדוד, להתנסות ולבנות משהו. בסופו של המסע הוא חוזר לנתניה, לחום ולמשפחתיות, כי אין כמו בבית".

במגירה של חדד יש עוד שלושה כתבי יד כמעט מוכנים. "אני מחכה לרגע הנכון לעבוד עליהם ולהשלים אותם לקראת הוצאה לאור. פניתי להד סטארט כי רק כך הסופר מחזיק את זכויות הקניין בידיו ויוצר קבוצת קוראים עוד לפני שהספר יוצא לאור. הסכום הנדרש הוא 40 אלף שקלים ובינתיים ההיענות יפה מאוד, גייסתי 71 אחוז ונשאר זמן להגיע אל היעד. הפרויקט נחשב לבין הפופולריים באתר".

איציק חדד צילום רותי ברמן
איציק חדד צילום רותי ברמן

דודו בוסי מכנה את חדד "קול רענן בספרות העברית": "כמנחה וכסוג של עורך אני מלווה את איציק חדד כשלוש שנים, מהן כשנה בזמן כתיבת הספר 'תחנה אחרונה נתניה'. כתיבתו של חדד ישירה, נטולת פוזות, בגובה העיניים. הוא אינו שופט את דמויותיו, מגלה כלפיהן חמלה, אם כי לא חוסך בביקורת על התנהלותן. חדד הוא קול מרענן בספרות העברית, אינו מתנצל. ספרו רגיש, שפתו קולחת. זוהי שפת שמיעה אותנטית, הנאמנה לשלל הטיפוסים המגוונים המרכיבים ומניעים את העלילה הקצבית – לעיתים חסרת רחמים, לעיתים מלטפת, לפעמים הזויה, לרוב ריאליסטית, כמו בחיים האמיתיים של כולנו".

 

על מדרכות תל אביב

לפני 16 שנים הוציא חדד קובץ של סיפורים קצרים ומכר אותו ברחובות תל אביב. "כשמכרתי על אחת המדרכות בתל אביב פגשה אותי קניינית של סטימצקי. היא אהבה את הספר וביקשה שאעשה הגהה ואביא לה אותו. נבהלתי, חטפתי רגליים קרות, פחדתי מהחשיפה והעדפתי להישאר אלמוני".

 

5 קטנות עם איציק חדד

  1. דמות להשראה: דודו בוסי.
  2. מה הדבר הראשון שאתה עושה כשאתם קם בבוקר? כותב.
  3. מה לא תאכל אף פעם? דגים.
  4. מה לא יודעים עליך? שאני מת על סרטי אנימציה.
  5. מה תיקח איתך לאי בודד? דפים ועט ומשם אני עף לכל מקום בעולם.

 

אהבתם? שתפו!

תגיות

אולי גם יעניין אותך

שיתוף ברשתות החברתיות