המנצח

המנצח

בבית שבו גדל במעלות, שמעו בעיקר את שרית חדד ואת אייל גולן, אבל הוא נמשך דווקא למוצארט ובאך. בגיל 16 הוא הלחין שיר לחייל החטוף גלעד שליט, וכיום, 10 שנים אחרי, הוא המנצח (הצעיר בעולם) על התזמורת האנדלוסית אלמוגרביה * בשביל אוריין שוקרון, שבחודש הבא ימריא לבודפשט ללימודים גבוהים בבית הספר היוקרתי ביותר למוזיקה באירופה, גם השמיים הם לא הגבול
אוריין שוקרון (צילום: בר מזור)
אוריין שוקרון (צילום: בר מזור)

10 שנים עברו מאז שילד הפלא של מעלות-תרשיחא, אוריין שוקרון, הלחין שיר לחייל החטוף גלעד שליט. שוקרון, שהיה נער בן 16, נחשב כבר אז לגאון במוזיקה.  בימים אלה, כשהוא חוגג את יום הולדתו ה-26, הוא נמצא בשיא הקריירה. לפני שמונה חודשים מונה למנצח התזמורת האנדלוסית אלמוגרביה במעלות-תרשיחא   ונחשב לאחד המנצחים הצעירים בעולם. בעוד כחודש יעלה על מטוס בדרך לבודפשט, שם התקבל במלגה ללימודים גבוהים בבית הספר היקר והיוקרתי ביותר למוזיקה באירופה. הוא יכתוב יצירות מקוריות ובעיקר יסגור מעגל.

הרומן עם הפסנתר

חייו של שוקרון יכלו להיות די שגרתיים בדומה לילדים אחרים שגדלו בפריפריה, אלא שבמקרה שלו, כשהיה בן 9, בכיתה ג', המורה לפסנתר רימה זכרוב זיהתה כשרון ענק. זכרוב, שהעבירה שיעור דרבוקות, ביקשה משוקרון להגיד לאמו שיש לו שמיעה מוזיקלית ושהוא חייב ללמוד לנגן על פסנתר.

שוקרון נזכר: "אז החל הרומן שלי עם הפסנתר בבית של המורה זכרוב. היא האמינה בי. הוריי כמובן תמכו בי והתחלתי להלחין שירים. בגיל 14 קיבלתי את ההצעה הראשונה לנגן בקונצרטים בדרום אפריקה, בלונדון ובשווייץ". שנה קודם לכן, בגיל 13, הוא חזר בתשובה וסחף אחריו את כל המשפחה. בגיל 18 החל ללמוד בישיבת ההסדר במעלות.

שוקרון הוא הבן הבכור במשפחה של ארבעה ילדים, בנם של רונית ואמנון. סבו, שלום מערתי, ניהל את בית הספר נתיב מאיר במעלות ב-1974, השנה שבה אירע בו הטבח הקשה. שוקרון, שעוד לא נולד אז, אומר שאין ילד במעלות שלא שמע על האסון ושהוא מחלחל בכל ילד בעיר עד עצם היום הזה.

שוקרון: "איש לא השתחרר מהאסון הזה. גם לא סבא שלי, שכיום הוא בן 80. הוא מספר כל הזמן על מה שהיה שם. הוא סיפר לי איך קילף את שאריות הבשר מהקירות יום אחרי הפיגוע. אני מאוד קרוב אליו".

אוריין שוקרון (צילום: בר מזור)
אוריין שוקרון (צילום: בר מזור)

בבית שבו גדל שמעו בעיקר את שרית חדד, אייל גולן ושלמה ארצי, והוא מספר: "גדלתי בבית שלא מכיר מוזיקה קלאסית אלא רק מוזיקה ישראלית, ים תיכונית, בעיקר. אני, באורח פלא, התחברתי למוזיקה קלאסית. בקונסרבטוריון ניגנתי מוצארט ובאך. בתור ילד, לא חשבתי איך אני עושה את זה, כי הייתה הגדרה מאוד דיכוטומית שאנשים מורכבים יודעים לנתב את עצמם לז'אנרים שונים וחיים עם זה בשלום. זה לא היה תקין באותה התקופה במעלות, שאני, בן למשפחה מזרחית, מנגן על פסנתר מוזיקה קלאסית ומופיע בקונצרטים בחו"ל.

"בזמן שהחברים שלי שיחקו כדורגל בשכונה, אני הייתי מהקהל בקונצרט מבקש חמישה צלילים ומחבר ביחד איתו מנגינה. לפעמים, לעגו לי שאני חנון, שזה לא גברי מה שאני עושה. זו הבנת המציאות בפריפריה. רק בצבא נפל לי האסימון שגבר יכול להיות מעודן ולא חייב להידבק בתדמית המאצ'ו. למזלי, הבית שלי עטף אותי בהמון חום ואהבה.

בגיל 16 הציעו לו לנגן בתזמורת האנדלוסית אלמוגרביה. "הייתי הנגן הצעיר ביותר בתזמורת. הנגנים האחרים יכולים להיות הסבים או ההורים שלי", הוא מספר, "זו הייתה חוויה שחיברה אותי לפיוט ולחזנות, וכך דילגתי מצ'כוב לפיוטים".

הבית תומך. עם האםרונית (צילום: עצמי)
הבית תומך. עם האםרונית (צילום: עצמי)

מקהלת חזנות

פריצת הדרך המוזיקלית של שוקרון קרתה בצבא. הוא נבחר לפסנתרן והמעבד של החזן הראשי לצה"ל, סגן אלוף שי אברמסון. אז גם יצא לראשונה מהחממה של מעלות ועבר לתל אביב. "הייתי מאוד חשוף להסתובב בתל אביב לבד. עד אז היו נסיעות במשלחות והכל היה מאורגן. זה לא היה פשוט לילד ממעלות. בצבא קיבלתי מלגת לימודים לאקדמיה למוזיקה ומחול בירושלים. למדתי תואר ראשון בפסנתר קלאסי. זו הייתה תקופה מדהימה שכללה המון נסיעות לחו"ל מהצבא, ובמקביל הקמתי במעלות מקהלת חזנות. אי אפשר להשוות בין המוזיקה הקלאסית למוזיקה המזרחית. זה כמו להחליט מה יותר טעים בעיניי – פיצה או אנטרקוט?".

שוקרון התמסר ללימודים. הוא קיבל מלגה לתואר שני בקומפוזיציה וניצוח, בדיוק כשהגיעה ההצעה לגשת למכרז לנהל את התזמורת אלמוגרביה, שהוקמה לפני 12 שנה ועושה חיל, אך סובלת קשות מהעדר תקציב. "אנחנו ממש זקוקים לספונסר", אומר שוקרון ומספר: "בשנה האחרונה באנדלוסית כתבתי יצירה שזכתה להצלחה בכ-30 קונצרטים. התחלנו סדרת מופעים עם פייטנים ואמנים כמו חנן בן ארי, שי צברי וישי ריבו. יש לנו מופע דגל לזכרה של עופרה חזה, 'יד ענוגה', עם גלית גיאת. בקרוב יהיה קונצרט עם ריטה ושמעון בוסיקלה.

"אני תלמיד של החיים, ועכשיו פניי להונגריה. התקבלתי לתוכנית מצוינות בבודפשט באקדמיה ע"ש פרנס ליסט. הם ביקשו יצירות שכתבתי לתזמורת הסימפונית ירושלים לפסטיבל ישראל. שלחתי גם יצירה שנכתבה לזכרו של המרצה שלי, פרופסור אנדרה היידו, מלחין בעל שם עולמי, ניצול שואה מהונגריה, ועבורי זו סגירת מעגל, כי הוא נפטר. אני מאוד מחכה לחוות את הונגריה".

"המטרה שלי היא להנגיש לצעירים את המוזיקה הקלאסית והאנדלוסית. הרבה פעמים החסמים הם רק מחוסר מודעות. קשה גם למצוא זמרים צעירים שישתפו פעולה. הטמעתי במעלות תוכנית פיוטים מכל הקהילות ועשינו קונצרט ראשון עם ילדי הגן בעיר. זה היה מרגש לראות איך שהילדים שרו פיוטים כל השנה. ההורים הופתעו מאוד. בעיניי, המהות היא שיש לי השפעה, יכולת ואחריות לקהילה שבה גדלתי".

שוקרון כותב כעת אלבום סולו, מתחבר להפקות של מחזות זמר בימתיים ונבחר לנצח על התזמורת של פסטיבל הכלייזמרים הבינלאומי בירושלים. בשבוע הבא תועלה לראשונה יצירה שכתב, "הבנויה", למופע מחול ומשחק של קבוצת ק.ט.מ.ו.ן.

לצד הקריירה המפוארת, ליבו פנוי גם לאהבה. "אני אדם זוגי מאוד, והרי אי אפשר להיות מוזיקאי ולא להיות רומנטיקן. אני מאמין שהאהבה תגיע".

אהבתם? שתפו!

תגיות

אולי גם יעניין אותך

שיתוף ברשתות החברתיות