אני, כמו אחרים שטרודים בחיים שלהם בארץ הזאת, שמשנה את פניה כשרוח רעה מושכת את השטיח מתחת אלו שהאמינו בהומניזם חברתי ליברלי ובדמוקרטיה מערבית חסרת ביטוי קיצוני של דת וכלכלה, אני בוחר ברביעיית אנשים אמיצים כאנשי השנה שלי.
הארבעה, כרמי גילון, אבי דיכטר, יעקב פרי ועמי איילון, התייצבו השבוע מול המצלמות ואמרו את דעתם המקצועית על הסכסוך הישראלי-פלסטיני _ אמרו, ללא מורא, שהסכסוך הזה יעלה ויירד בעצימות שלו כל עוד לא יהיה פתרון מדיני של הפרדה בין העמים. מדובר באנשים שחיו את הסכסוך יום ולילה, שהעמיקו לחדור ולהכיר את החברה הערבית על כל גוניה, והם אלו שבאים ואומרים לנו היום, כי הדבר ניתן ואפשרי וזהו הכרח לא יגונה למצב הטעון והקשה שבו אנו נמצאים.
יבואו אנשים רבים אחרים ויגידו, אין פתרון ורק על חרבנו נחיה. זהו ביטוי לייאוש שקיים ברבדים רבים בשתי החברות, אצלנו ואצל הפלסטינים. דבריהם האמיצים של ארבעת ראשי השב"כ לשעבר, מלמדים שעדיין לא מאוחר, שעדיין ניתן לבצע את ניתוח ההפרדות האמיץ, אבל לשם כך, אנו זקוקים לעוד שני אנשים אמיצים ובעלי חזון – אחד שם ואחד כאן.