מיכל ויואב ערד, הוריו של תושב זכרון יעקב, שהתאבד בנובמבר 2011, הגישו תביעת פיצויים נגד משרד הבריאות, בטענה כי כשלים בטיפול בו בבית החולים שער מנשה שבבעלות המשרד – גרמו לו להתאבד. הוגש כתב הגנה.
בתביעה, שהוגשה לבית המשפט השלום בתל אביב באמצעות עו"ד גלית מושקה-פרדל ועו"ד דוד פייל, נטען כי עילם ערד, בן 36 במותו, סבל מדיכאון עמוק ומספר חודשים לפני מותו ניסה להתאבד על רקע של שימוש בסמים ובאלכוהול. רופאיו הוא אושפז בשער מנשה, שוחרר מרצונו והועבר למרפאת עין עירון, שלוחה של בית החולים שער מנשה.
מכתב התביעה עולה כי מהיום בו התייצב במרפאת בית החולים בלטה תחלופה של אנשי הטיפול, שהשפיעה על הרצף הטיפולי, וכתוצאה מכך איש מהצוות הרפואי לא עקב אחר מצבו הנפשי ולא דאג שיקבל טיפול נפשי הולם. בתביעה נטען כי צוות בית החולים עשה שימוש ניכר בפעולת "העתק והדבק" של אבחנות קודמות שנרשמו בתיקו ללא פירוט והסבר. בביקור השישי במרפאת עירון, נטען בתביעה, החליטה הרופאה המתמחה המחליפה על הפסקת הטיפול והמעקב במסגרת בית החולים והעברתו לאחריות רופא המשפחה והתערבות עובדת סוציאלית בקהילה. במשך כשלושה חודשים, נטען בתביעה, חיפש ערד נואשות אחר מסגרת טיפולית מתאימה, וכשלא מצא מקום שמוכן לעזור לו, ביצע ניסיון אובדני נוסף שבו מצא את מותו, כשנמצא על ידי אמו תלוי בביתו.
"מילים לא יוכלו לתאר את תחושת הזוועה, החרדה וחוסר האונים שחשים התובעים בעקבות מותו של בנם… שכל חייו היו לפניו והיה בעל פוטנציאל עצום", נטען בתביעה, "בעקבות התאבדות הבן, מטופלים הוריו אצל פסיכולוגים ומטפלים שונים ומשתתפים בקבוצות תמיכה להורים שילדיהם התאבדו. הם הפכו דאגניים וחרדתיים לשאר ילדיהם, מה שגוזל מהם אנרגיות רבות ומדיר שינה מעיניהם".
עוד נטען בתביעה כי בעקבות האירוע נגרמו וייגרמו להורים הפסדים. הם נדרשו להוצאות קבורה, לוויה ואבלות, הוצאות רפואיות ופרא-רפואיות, הוצאות נסיעה, עזרת צד ג', מטפלים נפשיים, חוות דעת רפואית והפסדי שכר.
בעקבות האירוע הוקמה ועדת בדיקה במשרד הבריאות, שהוציאה דוח בדיקה ב-2013 ושנה אחר כך את המסמך "נייר עמדה: טיפול בקהילה באדם אובדני". ועדת הבדיקה סברה כי הטיפול בשער מנשה ובמרפאת עירון היה סביר, אך קיבלה את עמדת ההורים, לפיה יש למצוא את הדרך ליידע את החולים ואת בני משפחותיהם על קיומם של גופים ממשלתיים ופרטיים המהווים מסגרת טיפולית. הוועדה המליצה למשרד הבריאות לרכז את האינפורמציה בנוגע לכלל המוסדות והמסגרות הטיפוליות הקיימות ולהנגישה למטופלים ולבני משפחותיהם. "יש להדגיש את הצורך להנחות את הרופאים המטפלים במרכזים לבריאות הנפש ובחדרי המיון של בתי חולים כלליים ופסיכיאטריים להפנות את המטופלים למוסדות אלה, וליידע על קיומם", קבעה הוועדה.
בכתב ההגנה מכחיש משרד הבריאות את טענות התביעה. "בכל המפגשים שהתקיימו נעשו אומדני מסוכנות אשר שללו מסוכנות פעילה לעצמו ולאחרים ונעשו איזונים תרופתיים ואבחנתיים בהתאם למצבו", צוין בכתב ההגנה, "כמו כן נדונו עם המנוח תוכניות טיפול וגמילה במסגרות שונות, להן הוא סירב… הטיפול הרפואי אשר ניתן למנוח על ידי הנתבעת היה ראוי ונכון למצבו הרפואי, וזאת בהתאם לסטנדרטים של התנהגות רפואית מקצועית ומיומנת ועל פי אסכולה רפואית מקובלת".
אמו של עילם, מיכל, אמרה השבוע: "מקבוצות התמיכה אנחנו מכירים סיפורים רבים של הורים שילדיהם התאבדו, ועילם הוא לא הראשון, לא האחרון ולא היחיד שהתאבד בגלל טיפול לקוי של מערך הנפש. סדרת כשלים גרמה להתאבדותו. אחרי ניסיונות של חודשים לקבל טיפול הוא הבין שדבר לא קורה – והתייאש".
האב, יואב: "במשך חודשים עילם ביקש והתחנן לעזרה, אך לא קיבל אותה. הוא היה מגיע לפגישות שנקבעו עם גורמים טיפוליים, בכל פעם הגיע רופא אחר ונשאלו אותן שאלות. הפגישות נמשכו דקות ספורות והסתיימו רק במרשם לתרופות, בלי רצף טיפולי, בלי מעקב. בין הפגישות איש לא דיבר איתו ולא דאג לו. העבירו אותו לרופאת המשפחה, שאיננה פסיכיאטרית ואין לה יכולת ממשית לעזור".
ההורים מוסיפים: "יש צורך דחוף בשינוי שיטות העבודה, הנהלים וההתייחסות למטופלים שזקוקים לעזרת המערכת. קיווינו שזה לא ייעשה דרך הכסף. עבדנו מול שרת הבריאות, יעל גרמן, ומול גדי לובין שהיה אחראי על בריאות הנפש בממשלה הקודמת, מתוך כוונה שמשרד הבריאות ייקח אחריות ויעשה מה שצריך כדי שהמקרה הבא לא יקרה. היו סיכומים, ושר הבריאות הנוכחי וצוותו עצרו את זה. לכן החלטנו על תביעה. אם המערכת תצטרך לשלם סכומי פיצויים גבוהים, אולי תתעשת ותבין שכדאי להשקיע במטופלים לפני ולא אחרי. המטופל והמשפחה נמצאים כיום בחוסר אונים. אנחנו משפחה שבורה, זה מפרק לרסיסים את כל מי שמסביב. היה לנו ילד מדהים שאיננו עוד".
ממשרד הבריאות נמסר: "מדובר במקרה מצער. התביעה התקבלה במשרד הבריאות ותטופל כמקובל. לאחרונה פורסמו ורועננו נהלים בעניין. למשל, קשר עם משפחות מטופלים מאושפזים (www.health.gov.il) או נוהל לעניין שחרור מאשפוז (www.health.gov.il/hozer/mtl51-006.pdf)".
