הבן של מ.י.ק.י

לא קל במדינת ישראל, בטח בזאת של שנת 2016, להיות הבן של. לכל מקום אליו תלך או תשאף להגיע, במקרה הקל תמיד ינסו לעשות את ההשוואה הבלתי נמנעת או במקרה הגרוע ינסו לזלזל בך או להקניט אותך.

על אחת כמה וכמה, לא קל להיות הבן של, כשמדובר על אחד הספורטאים הגדולים שידעה מדינת ישראל, אם לא הגדול מכולם, בטח בכדורסל הישראלי – מ.י.ק.י ברקוביץ'. ואין צורך להרחיב.

בנו הצעיר של מיקי, ניב (30), גם הוא כדורסלן. בעצם, איך הוא לא יגדל להיות כזה כשאתה גדל לאבא שמהרגע שהגחת לאוויר העולם שתל לך כדורסל ביד. "מגיל צעיר היו לנו רק כדורים", מספר ניב, "אתה יודע, תינוקות בעגלה כשהם מסתכלים למעלה הם רואים כל מיני מוביילים של חיות ודברים כאלה, לנו היה רק כדורסל".

באיזה שלב בחיים הבנת לאיזו משפחה נולדת?

"האמת שמגיל צעיר. אני ורועי אחי הבכור התלווינו לאימונים של אבא שלי, אז באותה תקופה זה עוד היה בראשון לציון, וזה היה הבילוי שלנו".

אחיו הבכור של ניב, רועי (34), גם היה כדורסלן והיום הוא מנהל מקצועי בקבוצת הכדורסל של רמת השרון. העובדה שלפניו היה כבר מישהו שהיה צריך להתמודד עם העבודה שהוא הבן של, קצת הורידה ממנו את הלחץ של המעמד המשפחתי אליו הוא נכנס.

"אתה גדל עם אבא שלכל מקום שאליו אתה הולך ישר קופצים עליו. אם יש לו משחק באותו יום אז אתה צריך לתת לו לנוח. על ההתחלה מיד קלטתי. זה הדבר הכי טוב שיכול לקרות. הוא אבא מדהים ואבא שמאוד אוהב את המשפחה שלו והיא גם מאוד חשובה לו מעבר לכדורסל".

ואיך זה מרגיש להיות הבן של מ.י.ק.י?

"בתור ילד, יש הרבה שמקניטים אותך ואומרים לך שהגעת לכאן בזכות אבא שלך ואתה לא כמו אבא שלך. אבל האמת, לא יהיה עוד אחד בישראל כמו אבא שלי. הוא שיחק 17 שנה באותו מועדון (מכבי תל אביב _ י.ל) והוא מעוטר בכל~כך הרבה תארים. אני כל~כך גאה שזה אבא שלי".

אז בסופו של דבר התברר שהתפוח אכן לא נפל רחוק מהעץ, וניב הלך בדרכו של מיקי והפך לכדורסלן מוכר מהשורה הראשונה בכדורסל הישראלי, שמככב היום בעירוני נהריה, בזכות עצמו, אבל עם הרבה תמיכה והכוונה מצד אביו שבצעד טבעי הפך למנטור האישי שלו.

"כל קיץ אנחנו מתייעצים ובודקים ביחד את כל ההצעות שאני מקבל. אנחנו עושים מן טבלה כזאת של פלוסים ומינוסים. יש לי מורה שבאמת עבר את הכל. בכל קיץ אנחנו עובדים במגרש והוא מסביר לי מה אני צריך לחדד במשחק שלי ונותן לי טיפים, הוא מין מאמן אישי כזה. כיף שיש כזה אבא".

אתה בכלל רצית להיות כדורסלן?

"מאוד. מגיל צעיר שיחקתי כדורסל בכל המסגרות ואפילו לפני שהתחלתי לשחק בקבוצת קט~סל שיחקתי בחוגים בשביל הכיף. האמת ששיחקתי גם כדורגל והייתי שחקן מצטיין, ואז הגיע שלב שאתה צריך לבחור כי זה נהיה מאוד אינטנסיבי ואבא אמר לי רק כדורסל, תשכח מהכדורגל".

היו רגעים שהציפיות ממך היו גדולות מדי? שאמרת לעצמך זה לא בשבילי ננסה משהו אחר?

"לא, ממש לא. לא הרגשתי את זה אף פעם מכיוון המשפחה, רק מהסביבה אבל ברמת ההקנטות".

ואם לא היית כדורסלן?

"הייתי כדורגלן, אני מאוד אוהב כדורגל ועוקב אחרי משחקים. בעולם אני אוהד את ברצלונה ובארץ את מכבי חיפה".

אז הכדורגל הישראלי הפסיד כוכב?

"אי אפשר לדעת. האמת שזאת שאלה מאוד מעניינת כי באמת מעניין מה היה יכול לקרות. בוא נשאיר את זה ככה".

והיום, שאתה במעמד של שחקן בכיר בזכות עצמך, אתה מרגיש שהצלחת לסמן וי על המטרה?

"תמיד אתה רוצה לשאוף ליותר, אבל היה לי חלום להשלים את אבא שלי ולשחק במכבי תל אביב. שהכרוז ביד אליהו יצעק מספר 9… ניב ברקוביץ', זה באמת חלום שלי. אני מקווה שזה עדיין לא מאוחר ויש לי עוד כמה שנים טובות לשחק ואולי זה יקרה בעתיד".

לפני מספר שבועות בשעה טובה ניב הפך בעצמו לאבא, בן נוסף למשפחת ברקוביץ', שקרוב לוודאי ימשיך את המסורת המשפחתית. "או אה, הוא עדיין לא ידוע איזו משקולת גדולה יש עליו. הוא הנכד של מיקי והבן של ניב".

אתה תדחוף אותו לכדורסל או שלהיות עורך דין זה גם בסדר?

"שיבחר מה שהוא רוצה, אבל העיקר שיהיה כדורסלן…. אמרתי לך, במקום מובייל רגיל כזה של חיות ששמים לתינוקות בעגלה, רק כדורסל יהיה לו".