fbpx
[shortcode-weather-atlas city_selector=1178243 background_color="transparent" daily=0 unit_c_f="c" sunrise_sunset= 0 current=0 detailed_forecast=0]

בחרה לעוף למעלה

בנישואיה הראשונים חוותה אלימות קשה מבעלה. את הנישואים השניים סיימה, כשהרגישה שהיא לא מאושרת. היא הייתה זקוקה לעוד מערכת יחסים אחת עם גבר, כדי להבין שהיא נמשכת לנשים. היידי סמואלס, אמנית האיפור הקבוע, חיה היום באושר עם בת זוגה והכי שלמה עם עצמה
היידי סמואלס. צילום: דורון גולן

סיפור חייה של היידי סמואלס יכול היה בקלות להפוך לתסריט הוליוודי שובר קופות. היא רק בת 37, אבל עברה בחייה מה שרוב האנשים לא היו מצליחים לעבור בשלושה גלגולי חיים.

סמואלס, 37, נולדה בנווה שאנן, בת בכורה, אולם כשמלאה לה חצי שנה, עברה המשפחה להתגורר בקרית חיים. כשהייתה בחטיבה, עברה המשפחה לקרית ביאליק.

"הייתי ילדה בעייתית, מורדת, ילדה שלא יכולה להיות בתוך מסגרת ולא יכולה לקבל לא, עושה תמיד מה שאני חושבת. הייתי מופרעת כמו בן, רבה עם בנים, אבל תמיד שמרתי על כבוד, בין אם זה משפחה או חברים, תמיד כיבדתי את האדם שמולי".

הוריה התגרשו, והיא העדיפה לעבור לגור עם אביה, כי הייתה מאוד קשורה אליו, אך במקביל הכירה את החבר הראשון שלה וגרה, לסירוגין, אצל אביה ואצל החבר. "בערך באותה התקופה התחלתי לבלות במסיבות והתחלתי עם הסמים והשטויות. הייתי אדון לעצמי, גם כשניסו להגביל אותי, תמיד מרדתי בכל המוסכמות". אביה מעצב שיער ותיק בקריות ובגיל העשרה אהבה ללכת לעזור לו במספרה. בהמשך למדה את תחום הספרות ואף עבדה בו, אולם אז גם הכירה את עיצוב הגבות והחלה לבנות את עצמה בתחום.

עבריין שסחר בסמים

לצבא התגייסה, אך שוחררה לאחר ארבעה חודשים והמשיכה לעבוד עם אביה. בגיל 21 הכירה גבר, שלאחר שלושה חודשים נישאה לו והם התגוררו ביבניאל. "הייתי מסונוורת, כי הוא נתן לי לראות את מה שרציתי באותה התקופה, שזה בעיקר סמים. קמתי בבוקר של החתונה ואמרתי לו שאולי לא נתחתן, אבל הוא אמר לי שמקסימום נתגרש. ידעתי שאתגרש, כי לא הכרתי ממש את הבנאדם. אבא שלי לא היה בחתונה, כי הוא ראה שמשהו שם היה מקולקל, אני לא ראית את זה. כולם בכו בחתונה שלי, אבל אף אחד לא התנגד חוץ מאבא שלי".

אחרי שלושה חודשים היא נכנסה להריון, וזו גם הייתה התקופה שהחלה להבין עם מי התחתנה. "ידעתי שהוא היה גרוש ושגרושתו נפטרה, הכרתי את הילד שלו ועד היום אנחנו בקשר, אבל כשהתחלתי לפתוח קלסרים הבנתי עם מי אני חיה. הבנתי שאני חיה עם עבריין שסחר בסמים והיה בכלא, ואז התחלתי לקבל מכות על בסיס קבוע. הבנאדם לא היה נורמלי, מתברר שגם אשתו הראשונה עברה את מה שאני עברתי".

כשנכנסה לחודש השביעי, גילו שלעובר יש מום לב מורכב לעובר והוחלט להפסיק את ההריון. היא הייתה בסך הכל בת 21, שלא הבינה מה זה להפסיק הריון ולקח עוד חודש עד שהסכימה.

"נכנסתי לבית החולים, הזריקו לי חומר כדי להמית את העובר וחומר לזירוז הלידה ואחרי ארבעה ימים ילדתי. זו הייתה טראומה. יצאתי מבית החולים ואמרתי לבעלי שאני רוצה ללכת לאמא שלי. פתחתי תיק ברבנות, אבל לא סיפרתי לאף אחד על האלימות. איבדתי ילד וזהו. החזקתי הכל עם עצמי, לא רציתי לאכזב, בכל הייתי לבד".

היא עברה להתגורר עם אימה בקריות, אך לאחר מספר שבועות שכנע אותה בעלה לחזור אליו. "חזרתי אליו בנאדם חולה בדיכאון, כי איבדתי ילד, עד שאמרתי לעצמי: 'שחררי, לא יהיו לך ילדים יותר'. ביום ששחררתי, נכנסתי שוב להריון, כשבמשך כל הזמן היו אלימות, השפלות והתעללות פיזית ומילולית".

שבוע לאחר שגילתה שהיא בהריון, היא אמרה לבעלה שהיא רוצה לעבור את ההריון אצל אמא שלה בקריות.

"אני כבר בניתי לעצמי תוכנית, דיברתי עם אבא שלי ואחותי ואמרתי שאני באה לקריות. כשירדתי מהאוטובוס, צלצלתי לאחותי ואמרתי לה שאני בהריון עם שני תיקים בתחנה בקריון וביקשתי שתבוא לעזור לי. כשנכנסתי לאמא שלי, צלצלתי אליו ואמרתי לו, שמהרגע ניפגש רק ברבנות".

המשפחה שלה תמכה בה בכל מה שהייתה צריכה. היא חיפשה דירה לשכור ובמקביל החלו הדיונים בבית הדין הרבני. הדיינים אמרו לה שהיא לא יכולה להתגרש כי היא בהריון, אבל היא התעקשה. שבוע לפני שילדה את בתה הבכורה, נכנסה לדירה משלה.

היידי סמואלס. צילום: דורון גולן
היידי סמואלס. צילום: דורון גולן

לידה שהיא תיקון

"ילדתי בלי שהוא ידע, בניתוח קיסרי חירום, ואחרי יומיים הוא הגיע לבית החולים. בגלל שלא יכולתי לקום, ביקשתי שישימו את הילדה במקום מבודד. היא הייתה בפגייה, ורק אני וההורים שלי יכולנו להיכנס. חזרתי מבית החולים, כשאני עדיין נשואה על הנייר, הייתי כבויה, כי רציתי להתנתק ולא יכולתי. אחרי חצי שנה קיבלתי גט. מהרגע הזה אמרתי לעצמי – או שאני נופלת או שאני מעלה את עצמי הכי גבוה שאפשר".

כשלבתה מלאו שלושה חודשים, היא הכניסה אותה למעון וקרעה את עצמה בעבודה מבוקר עד ערב במספרה. לאחר מספר חודשים נוספים, הכירה את מי שיהיה לימים בעלה השני, שלדבריה, מאוד אהבה. "הוא היה אנטיתזה של כל מה שהכרתי. גבר, אבא, בעל, הכל. מישהו שאת יכולה לסמוך עליו. אבל בתוכי, אף פעם לא היה לי את השקט. הוא היה הגב שלי, אבל סמכתי רק על עצמי. החלטתי שאני הולכת ללמוד איפור קבוע, והוא לא הסכים. נכנסתי להריון, למרות שלקחתי גלולות ולמרות שלא היינו נשואים עדיין. שנינו היינו בהלם והתלבטנו, אבל אמר לי שמה שאחליט הוא איתי. בתי השנייה נולדה, וההריון, הלידה והחוויה של האימהות איתה היו תיקון עבורי, כי הוא היה שם בשבילי".

חמש שנים היא חיה איתו כשהם לא נשואים, עד שהרגישה שהם כבר לא משדרים על אותו הגל. אולי היה זה פער הגילאים ביניהם. הם נפרדו לשלושה חודשים, היא הכירה מישהו, אבל הוא אמר לה, שלא משנה מה, בפסח הם יחזרו. "עברו הימים, הגיע פסח, הוא שכנע אותי, וחזרנו. חגגנו את ליל הסדר במודיעין אצל אחותו, והוא מוציא לי טבעת מול כל המשפחה שלו. מה אגיד לו? לא? התחתנתי שוב והכל היה בסדר עד שזה פשוט דעך. אהבתי אותו כאדם אבל לא כבן זוג, לא נמשכתי אליו".

היא לא הייתה מאושרת.

"קמתי בוקר אחד, בלי מריבה, ואמרתי לו שהחלטתי להתגרש. אמרתי לו שאני מסתכלת על עצמי במראה ולא מאושרת. אמרתי לו שאנחנו יכולים להישאר חברים הכי טובים, אבל אני לא נמשכת אליו, אמרתי לו הכל בפנים".

היא פתחה תיק ברבנות, ובתוך 28 ימים הם היו גרושים, אבל נותרו חברים ואפילו היו מבלים בשבתות ביחד, בשביל הבנות.

מהר מאוד סמואלס הכירה מישהו אחר, מנהריה. היא לימדה אז בנהריה אצל נאוה קולאז' ויום אחד, בסילבסטר, אכלו צהריים ביחד, נפרדו וקבעו להיפגש בביתה בקרית ביאליק.

"בערב דיברתי איתו בטלפון ושמעתי שהוא לא נשמע לי טוב. שאלתי מה קרה והוא אמר שהוא נח, כי הוא לא מרגיש טוב. הייתה לי הרבה מאוד עבודה, אבל משהו הרגיש לי לא טוב. ביטלתי את כל הפגישות ונסעתי אליו לנהריה. כשנכנסתי הוא שכב, אבל כשקם לשירותים, הוא לא יכול היה לעמוד. הוא לא רצה ללכת לקופת חולים ואני צלצלתי למוקד. רצו לשלוח לי אמבולנס, אבל ידעתי שהוא לא יסכים להתפנות, ואמרתי להם שישלחו לי הפניה לבית חולים ואני אקח אותו. הוא הסכים ונסענו לבית החולים נהריה. הורדתי אותו בכניסה ונסעתי להחנות את הרכב. כשחזרתי, אני רואה אותו עם מכשירים שמחוברים עליו מכל כיוון. הוא התמוטט להם בכניסה, הדופק שלו היה 30 והלב הפסיק לעבוד. השתילו לו קוצב לב. הרופא אמר לי שאם לא הייתי מביאה אותו לבית החולים, הייתי מתעוררת ליד גופה".

אחרי שהתאושש, עבר להתגורר עימה בקרית ביאליק ובתוך שבועיים היא הבינה שלא בשבילה לטפל בו. "נפרדנו והיה לי מאוד קשה, חשבתי שהוא היה אהבת חיי,   אבל התברר לי שלא. הוא לקח את זה קשה, זה נגמר מגעיל ושנה לא דיברנו. התנתקנו ממש".

ואז הגיעה אורטל

סמואלס הרגישה שהיא חייבת לברוח להתאוורר וביקשה מחברה שתטוס איתה לרומניה. דרך אותה החברה פגשה את אורטל, שהכירה באופן שטחי דרך בעלה השני. "כששמעתי שאורטל עברה לצד שני, נגעלתי ברמות אחרות. בכל אופן טסתי עם החברה שלי, ואורטל הצטרפה. שם הכל התחיל ולא היה ברור לי. הגענו לארץ ואחרי שבועיים הרגשתי שהיא חסרה לי. כתבתי לה הודעה, ואז היא התחילה לבוא אליי כל יום אחרי העבודה. חודש וחצי ככה, ואנחנו לא מדברות על מה שהיה ברומניה, לא מסתכלות אחת על השנייה בעיניים, היה שם משהו. אחרי חודש וחצי  היא שאלה מה אני רוצה ממנה. אמרתי לה שאני זורמת. אז היא שאלה אותי אם תלך ממני למישהי אחרת, איך ארגיש. אמרתי לה שבאותו הרגע היא תגלה היידי אחרת. אמרתי לה שטוב לי איתה, שהיא ממלאה אותי וסגרנו את הפינה הזו".

למרות זאת חדשה סמואלס מהתגובות של הסביבה הקרובה, ויותר מכל, מתגובתם של בנותיה והוריה. באותה התקופה גם רכשה בית בקרית ביאליק, ובתקופת הביניים, שהתה בדירה של אביה, כשאורטל איתה.

"ישנו ביחד וקמנו ביחד והבנות לא הבינו מה קורה. סיפרתי כל מיני דברים, אמרתי שאין לה בית. אחותי הקטנה שאלה מה הסיפור, וזה ישב עליי ואמרתי לה לבוא. סיפרתי לה את הכל, והיא הייתה בשוק. זה היה הדבר הכי הזוי שיכולתי להגיד לה, אבל היא אמרה שאם טוב לי, טוב לה. אבא שלי הגיע לדירה, יום אחד, נכנס אליי לחדר ושאל: 'עם מי את ישנה? יש ריח של בושם גברי במקלחת. אמרתי לו שאני ישנה עם אורטל ושאלתי אם הוא מתבאס עליי. גם הוא אמר שאם טוב לי, טוב לו".

סמואלס שיפצה את הבית שרכשה, והשתיים עברו לגור בו עם הבנות. "התחלתי להיות מאוד מבולבלת בקשר לאורטל ואני אדם שחייב לשלוט בחיים שלו. משהו השתבש לי, כי לא ידעתי מי אני. אם אני רוצה להיות עם אישה או גבר. הבת הגדולה שלי אמרה שהיא לא יכולה להכיל את זה, וזה דחף אותי להיפרד מאורטל. זו הייתה הפרידה הכי קשה לי בעולם. היא באה לקחת את הדברים שלה, וחמש שעות אנחנו שוכבות במיטה ובוכות.

"אחרי תקופה באתי ואמרתי לאורטל, שלא אכפת לי מה אנשים יגידו, כי זו אני וזה מה שאני רוצה להיות, וחזרנו ובקטע הרבה יותר ברור, תוך שאנחנו מסתכלות קדימה".

חייה האישיים והמטלטלים של סמואלס, עם כל הקשיים שחוותה, מעולם לא פגעו בקריירה המקצועית שלה, וב-10 אצבעות הצליחה לבנות אימפריה. היא החלה עם עיצוב גבות, בהמשך למדה איפור קבוע, ומעבר לעובדה שהפכה מדריכה בבית הספר של נאוה קול, הפכה להיות לאחת החזקות בתחום האיפור הקבוע לגבות. לפני מספר חודשים, לאחר שבע שנים, הגיעה למיצוי ועזבה את ההוראה בבית הספר והחלה להעביר קורסים קטנים, שיעורים פרטיים. "את האימפריה שלי בניתי לאט-לאט, עם הרבה אמונה, כי ידעתי שאין לי על מי לסמוך. כל הזמן מהדהד לי המשפט שאמרתי לעצמי בתחילת הדרך, שיש לי שתי דרכים – או למטה או לעוף למעלה. מי שמכיר אותי יודע שאצלי זה שחור או לבן, לטוב ולרע".

היא אישה חזקה, אין ספק. אחת שהצליחה למרות הכל, להרים את עצמה מהמקומות הנמוכים ביותר ולהגיע הכי גבוה שאפשר. "אישה חזקה בעיניי היא אישה, שלא משנה מה יעמוד מולה, היא תראה את עצמה קודם וזה לא משנה אם זה גבר, כסף או כל קושי אחר. היא יודעת שאין שום דבר יותר חזק ממנה. אני חושבת שזה עניין של אמונה, את צריכה להאמין בעצמך מאוד ומאוד לרצות".

אהבתם? שתפו!

תגיות

אולי גם יעניין אותך

שיתוף ברשתות החברתיות