ב-1 באוקטובר תתחיל ד"ר אביטל לאופר פרק חדש בחייה. אחרי תשע שנים כסגנית ראשת העירייה ומחזקת תיק החינוך, היא תחל בעבודתה כדיקאן של בית הספר למדעי ההתנהגות במכללה האקדמית נתניה. את העירייה היא לא עוזבת – לפחות עד סוף הקדנציה, תמשיך לשמש חברת מועצה.
לאופר, 47, נשואה לאייל, אל"מ בצה"ל (שירת כראש מטה הרבנות הצבאית הראשית ויצא החודש לחופשת פרישה), ואמא לשלושה (הבכורה, שיר, לומדת הנדסת חשמל בטכניון ונישאה בשבוע שעבר, נוי לומדת פסיכולוגיה ארגונית והבן שחר, תלמיד י"ב בישיבת בני עקיבא ועושה במקביל תואר ראשון במחשבים).
"כאן גדלתי, כאן גדלו ילדיי ואני מקווה שכאן יגדלו גם נכדיי". ד"ר אביטל לאופר
היא נולדה בנתניה, למדה בבית הספר ישורון ובתיכון בר אילן בדיוק כמו אמה, חמותה, גיסותיה ובנותיה. כבת למשפחה דתית היא עשתה שירות לאומי ובסיומו החלה את הפרק האקדמי בחייה – תואר ראשון בפסיכולוגיה, תואר שני בסוציולוגיה של הבריאות ודוקטורט במערכות החברתיות המשפיעות על אלימות בני נוער עליו זכתה בפרס נשיא אוניברסיטת בר אילן לדוקטורנטים מצטיינים. גם על הפוסט דוקטורט, אותו עשתה באוניברסיטת תל אביב בנושא התמודדות בני נוער עם טרור, מצוקה נפשית וחוסן, זכתה בפרס קרן ענבר לחקר הטרור.
"משהו בזכות עצמה"
היא עבדה במחקר באוניברסיטת תל אביב, כשהגיע הטלפון ממרים פיירברג-איכר. "לא הכרתי אתה אישית. היא סיפרה שהיא מתמודדת ברשימה עצמאית בבחירות המוניציפליות ומקימה סיעה חדשה בשם 'נתניה אחת' בה יהיו חברים אנשים מכל הגוונים והתחומים. היא התעניינה בבעלי, שמוכר בעיר כפעיל ובין מקימי בית הכנסת משכנות נתניה, אבל הוא היה כבר איש צבא בדרגה בכירה וזה לא היה רלוונטי עבורו. חברים אמרו לה ש'אשתו היא משהו בזכות עצמה' וזה התאים לאג'נדה שלה לצרף נשים לרשימה. היא ביררה אודותיי, נפגשנו ומיד הסכמתי להצטרף אליה. הייתי בטוחה שההצטרפות שלי תהיה בעיקר תמיכה, לא חשבתי שהיא תציע לי סגנות ואת תיק החינוך".
בשלב הזה של חייה החלה לאופר בתהליך לפרופסורה, אך העדיפה לקבל את תיק החינוך והסגנות. "אני תמיד אומרת שמה שעוצר אותנו בחיים אלו הפחדים. אסור לתת לפחד לנהל אותנו, וכשמזדמנת הצעה כזאת צריך לקבל אותה. נשים בדרך כלל נוהגות להגיד שזה גדול עליהן. אני אומרת שאם מציעים לך – תקפצי על זה. זה לא היה מתוכנן, לא חשבתי בכלל לעסוק בפוליטיקה, אבל קיבלתי את ההזדמנות".
העבודה המשותפת במשך תשע שנים הולידה גם חברות קרובה בינה ובין ראשת העירייה, חברות שעמדה במבחן גם בימים הקשים עם פרוץ פרשת השוחד בעירייה. "היא חברה טובה שלי, אני אוהבת אותה ומאמינה בה. כאב לי מאוד כל מה שקרה לה. אני חושבת שלא נהגו בה בהגינות, לא היו צריכים לעצור אותה. אני קרובה אליה ואני יודעת שהיא אישה ישרה שטובת העיר לנגד עיניה. אני חושבת שעשו לה עוול".
היית בקשר איתה כשהיא הייתה עצורה?
"הייתי בקשר איתה והלכתי לדיונים המשפטיים כדי לעודד ולחזק אותה. אני מאמינה בחפותה לחלוטין".
מה את יודעת על החקירה?
"אני יכולה להגיד רק מה שאני רואה. אני מקורבת לראשת העירייה אך לא נחקרתי בפרשה ולא נשאלתי בעניין. נשאלתי על ידי עיתונאי על קניית דירה בפרויקט אחר בו קנינו שליש דירה עם חברים. אין לי מושג מה קורה עכשיו ואני מתעדכנת מהעיתונים".
היו דיבורים שעירבו אותך בפרשה.
"המונחים 'אין לי אחות' ו'יש עשן בלי אש' – נכונים. הפער בין המציאות למה שמדברים הוא גדול".
קפיצה בזכאות לבגרות
במשך תשע שנים שבהן החזיקה בתיק החינוך, עשתה לאופר מהפכה במערכת החינוך. "זו הייתה הרפתקה עם אמירה ברורה של מצוינות. מצאתי מערכת חינוך ללא תוכניות למצוינות – לא בספורט, לא באמנות ולא בתחומים אקדמיים. פתיחת הגן למצוינות בשבוע שעבר הוא סוף התהליך. אחד הדברים הראשונים שעשיתי היה לאפשר שלוש מגמות מצוינות – אקדמי, ספורט ואמנות – בכל תיכון. כל בית ספר בחר תחומים שלא נמצאים בבתי ספר אחרים. בש"י עגנון למשל יש רובוטיקה, אמנות פלסטית, ריקוד וג'ודו. בשרת יש כיתת מופת מוזיקה ותיאטרון וכך בשאר בתי הספר, כאשר לא כולם עדיין מכילים את כל המגמות המתוכננות. הקמנו בית ספר לשפות בטשרניחובסקי, פרויקט יוניסטרים ליזמות ועוד".
גם בתי הספר היסודיים בחרו תחום המייחד אותם. ברבין למשל מצטיינים בשחייה והתעמלות אמנותית, בלאה גולדברג ברובוטיקה ובתחכמוני, עוזיאל ויגאל אלון בהיי-טק. "מופעלות תוכניות אמירים וצמרות, דיבייט, סודקות את תקרת הזכוכית ועוד. רצינו שילד שנכנס למערכת החינוך בנתניה יקבל מעבר למה שמקבלים ממשרד החינוך. כדי לממן את הייחודיות הזאת אנחנו מקבלים תמיכה ממשרד החינוך, מהעירייה, מהג'וינט, מחברות הייטק, מעמותות ועוד. כל זה עם הגיבוי של ראשת העירייה שנותנת לנו יד חופשית. זה לא מובן מאליו כי שותפו כאן גורמים חיצוניים והיה צריך לשתף את העירייה בתקציב. תוכניות חינוכיות כאלה לא רואים בהרבה ערים בארץ. ילד בנתניה מקבל מעבר למה שמקבלים ילדים בערים אחרות".
לאופר גאה בירידה במדד האלימות והעלייה במדד תחושת האושר של התלמידים על פי אתר מדלן: "במדד האחרון, נתניה הייתה עם רמת אלימות נמוכה ביותר ביסודי ורמה אושר גבוהה ביותר. 90 אחוז מהילדים ענו שהם אוהבים ללכת לבית הספר, בעוד המדד הממוצע הארצי על פי האתר עומד על כ-70 אחוז. הסיבה שרמת האלימות ירדה היא שלתלמיד יותר טוב בבית הספר, הוא מוצא את התחום שבו הוא חזק ויכול להצטיין. אלימות לא מורידים בעונשים אלא ביצירת מקום שהילד מרגיש בו שייך ושנעים לו לבוא אליו".
לאופר גם גאה במגמת העלייה בשיעור לזכאות לתעודת בגרות בנתניה בשנים האחרונות. "כשנכנסתי לתפקידי שיעור הזכאות עמד על 56.5 אחוז. בתשע"ו שיעור הזכאות עמד על 72.8 אחוז – עלייה של 16.3 אחוז. חשוב לציין שהנתונים לא כוללים את התלמידים העולים מצרפת שעושים בחינות בגרות בצרפתית והחרדים שלא נבחנים ומובאים בחשבון בשכבת הגיל".
לאופר היא דמות פופולארית בעיר ויש לה חברים רבים. לדבריה, כבר בתחילת הדרך היא חששה שחבריה הקרובים ייפגעו מכניסתה לפוליטיקה. "קיוויתי שזה לא יקרה, וכואב לי מאוד שכמה מהם נפגעו. קל מאוד להכפיש ולהמציא סיפורים".
נטען עלייך שמינית את חברותייך למנהלות בתי ספר בעיר.
"זה לא נכון. בתקופתי מונו כ-80 מנהלים. אני לא יושבת בוועדות המינוי שהן ועדות מקצועיות. לאגף החינוך בעירייה יש רק קול אחד בוועדה והוא ראש אגף יסודי או ראש אגף על יסודי. זה נכון שחברות שלי מונו למנהלות אבל הן היו מורות 20 שנה, מורות מוצלחות שקודמו לניהול ולא בגלל שהן חברות שלי. מה לעשות שחברותיי הן נשים מוכשרות שהתקדמו בזכות עצמן".
מי הם החברים שלך?
"אנשים שהולכים מאז בית הספר היסודי, גדלו איתי בבני עקיבא, ההורים שלנו התפללו באותו בית כנסת וגרים היום בשכנות אלינו בקריית השרון. אנחנו קבוצת חברים גדולה, כמו קיבוץ. כשחיתנתי את בתי הבכורה, החברות עזרו לי לבחור את השמלה, הרגישו שהן מחתנות את הבת שלהן. גדלנו ביחד כילדים ואנחנו מגדלים ביחד את ילדינו ובעזרת השם נגדל ביחד גם את נכדינו כאן בנתניה".
עשית הרבה דברים בתשע שנים. במה את גאה במיוחד?
"אני גאה מאוד שיזמתי את טקס מתן אות המופת למורה המצטיין. היה לי חשוב שבכל שנה יבחרו 12 אנשי הוראה – מורים, גננות ומנהלים – שעושים מעל ומעבר לתפקידם ומהווים מודל לחינוך. מרגש לראות איך כל שנה, ילדים, הורים ומורים כותבים מכתבי המלצה מרגשים, והלוואי שיכולנו להעניק פרס לכולם. מגיעים אלינו מאות מכתבי המלצה, והוועדות המקצועיות שבוחרות במצטיינים מורכבות ממפקחים, מנהל האגף, גננות או מנהלים לשעבר. בסופו של יום, החינוך תלוי באנשים. אף טכנולוגיה לא יכולה להחליף מורה או גננת טובה".
את מי היית רוצה לברך לשנה החדשה?
"אני מאחלת למרים פיירברג שתהיה לה שנה רגועה ונפלאה ושתמשיך להנהיג את העיר גם בבחירות הבאות. לחבר המועצה עקיבא יצחקי שמחליף אותי בתיק החינוך – הוא ביצועיסט והוא ימצא את הנישה שלו כמו שאני פעלתי לקידום מצוינות. התפקיד הזה הוא כמו מרוץ שליחים, אתה מעביר את המקל כדי לבנות נדבך נוסף, ואני מאחלת לו הצלחה. לעירית נתניה אני מאחלת שתחום החינוך ימשיך לפרוח ושתלמידי העיר ימשיכו לזכות בפרסים. אני מאמינה בנתניה. כאן גדלתי, כאן גדלו ילדיי ואני מקווה שכאן יגדלו גם נכדיי".
